מלחמת השם על סוכה כא.

כתוב בספר המאור ואיכא מאן דקשיא ליה א"ה שופר נמי עד כו' ומגילה מעולם לא דחתה את השבת בשום מקום: אמר הכותב הוי יודע שעיקר תשובת השאלה ששאלו רבים למה לא היה שופר דוחה שבת במדינה שהרי עיקרו מה"ת ואפי' בגבולין זו שאמר רבינו ז"ל משום דלא ידעינן בקביעא דירחא שאפי' כשהיה בהמ"ק קיים לא היו יודעין בקבועו של חדש זה שהוא חג שהחדש מתכסה בו ואפי' בזמן שהעדים באין בשחרית במקדש היו יודעים בקבועא של חדש זה ובגבולין לא היו יודעין לפיכך לא היו תוקעין אלא במקדש בלבד דמספיקא לא דחינן שבתא והיינו דאמר רבינו הגדול ז"ל והיינו טעמא דשופר ובדין היה שאפי' במקדש או במקום הועד לא נתקע שהרי כמה פעמים שהעדים משתהין לבא ולא היו באים בשחרית קודם זמן תקיעה ופעמים שהיו משתהין עד לאחר המנחה ופעמים שאינן באים עד למחרתו וכמו שמפורש במקומו במס' ר"ה ואיכא משום גזירה דרבה דמספיקא לא דחינן שבתא ואפי' בזמן שהיו באים בשחרית נמי שלא יאמרו אשתקד תקענו ועכשיו נתקע כמו שמצינו בשיר שהיו אומרים בשחרית שיר של חול ואפי' בזמן שבאו העדים שחרית לפי שרוב הפעמים משתהין לבא ואינן באין עד סמוך למנחה וכדתניא התם תמיד של שחר קרב כהלכתו אלא התירו במקדש שהן זריזין והתקין רבן יוחנן בן זכאי בכל מקום שיש בו ב"ד ובפני ב"ד ששלוחי ב"ד מוציאין אותן ומתרין בהן וכן אני אומר הטעם ביובל שאין תוקעין אלא בזמן ב"ד ובפני ב"ד שאימת אזהרתן עליהן לפי שהדבר תלוי בקידוש ב"ד הגדול ובמדינה שלא שמעו מפי ב"ד מקודש מספיקא לא דחו רבנן ויוה"כ משום גזירה דרבה ומה שאמר רבינו ז"ל והיינו טעמא דמגילה ידוע הוא שכלפי שאמר והלא מצותו מה"ת ואפי' בגבולין ואמר משום דלא ידעינן בקבועא דירחא ולא דחו שבתא אלא ודאי דדברי תורה לפיכך אמר והיינו טעמא דמגילה כלומר שאינה דבר תורה והנה דבריו ז"ל כפי הפי' שפירשנו בהם נכונים מאד והקושיא מ"מ מתורצת יפה והפשרה שפשר בעל המאור ז"ל בתשובת השאלה היא משום דמצות שופר מעורבת היא ביומא מדאורייתא ומדרבנן אי למ"ד ג' תרועות בר"ה שתים מד"ת ואחת מד"ס אי למ"ד אחת מד"ת ושתים מד"ס אינה כלום לפי שכיון שיש בה דבר תורה לא היתה גזירה דרבה כדאי לעקור ודאי דאורייתא בדאורייתא כדאמרי' בלולב ומפני כך היה להם לתקוע אף של סופרים שהרי לא היתה אסורה בתוספת בדבר לענין גזירה דרבה ולית בה איסורא שאפי' להתעסק התירו כדתנן ומתעסקין עמהם כדי שילמודו ואמר מר ואפי' בשבת ועוד מה יעשה לדברי האומר שלשתן מד"ת דגמרינן משביעי שביעי לג"ש ומשמע נמי דהלכתא כוותיה ורבינו הגדול כתבה והשמיט דברי האומר יש בהן מד"ת ויש בהן מד"ס וזה מתשובתו של הראב"ד ז"ל אבל הטעם שנתפרש מדברי רבינו הגדול ז"ל נכון וברור ולרבינו נאה לדרשו הניח בו את דעתנו ותנוח ותלין בטוב נפשו: