מלחמת השם על סוכה יד

כתוב בספר המאור קא פסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני כו' ואשכחן ליה לר' יוחנן גופיה דלא סבירא ליה הכין: אמר הכותב אני רואה דברי רבינו הגדול ז"ל נוטים בסתמותיו להחמיר בגזול משום מצוה הבאה בעבירה כר' יוחנן וראינו לו שכתב דין נקב וחסר להכשיר הפגומים בשני ודעתו אינה מתבררת מדבריו אבל אני נזקק לבאר בכאן השמועה הזו בפירושה ופסקה ולפי דעתי יפה הסכימו הראשונים לקבוע הלכה כר' יוחנן והדין עמהם דהא פלוגתא דשמואל ור' יוחנן היא וקי"ל שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש דמשמיה דר"ש בן יוחאי דהוא תנא קאמר לה ור' אמי נמי כוותיה סבירא ליה ומה שאמר דשמעת מינה דיאוש כדי קני לא הסכים יפה לשמועה וכך עיקר דר' יוחנן סבר יאוש כדי לא קני כדשמעינן ליה בעלמא וכל היכא דלא חזינא הכי בגמ' לא דחקינן נפשין למימר הא דידיה הא דרביה ודייק מדכתב רחמנא גבי קרבן גזול דומיא דפסח מה פסח אין לו תקנה כלל אף גזול אין לו תקנה כלל וקרבן פסול הוא ואפי' לאחר יאוש ואמאי הא קנייה גבוה ביאוש ושינוי רשות ונהי נמי דמקדיש לא קנייה נמי בשוחט שלא לשמן שכשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אלא לאו משום מצוה הבאה בעבירה שכיון שגזול הוא בידו אין הקדשו מצוה אלא ניאוצין הוא שהקב"ה מואס גזל בעולה ומנא תימרא דגבוה גבוה קני מדאמרי' בפ' מרובה איתביה ר' יוחנן לריש לקיש גנב והקדיש אינו משלם תשלומי ד' וה' היכי דמי אילימא לפני יאוש מי מצי מקדיש אלא פשיטא לאחר יאוש וטעמא דהקדיש הא לא הקדיש משלם ואי ס"ד קנה אמאי משלם שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ושמעת מינה דאי ביאוש כדי לא קני ניחא ואמאי היכי מצי מקדיש אלא ש"מ דגבוה גבוה קני ביאוש ושינוי רשות וה"נ איתא בפ' הניזקין וה"ג בשמעתין מה פסח אין לו תקנה אף גזול אין לו תקנה ל"ש לפני יאוש ול"ש לאחר יאוש ולא גרסי' תו כדכתיב במקצת נוסחי בשלמא לפני יאוש וכו' וליתיה בהלכות רב יצחק בן גיאות ז"ל ורש"י ז"ל גריס ליה הכי בשלמא לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא וכו' ופירש הא קנייה ביאוש גבוה קנייה ביאוש כלומר בשינוי רשות ולא הוצרך להזכירו שלעולם יש שם שינוי רשות והלכתא כר' יוחנן דדידיה עדיפא ואם היה כדבריהם שהיה ר' יוחנן סובר כאן יאוש כדי קני מ"מ במאי דאמר מצוה הבאה בעבירה לאו מצוה היא כוותיה קי"ל דא"נ לית ליה מהאי קרא מסברא אית ליה ומקרא אחרינא דדריש הכא שונא גזל בעולה ודידיה עדיפא לן מדשמואל בכל מקום ועוד דר' אמי נמי כוותיה ס"ל ופשטה דמתני' כוותיה אתיא ומה שאמר בעל זה המאור ז"ל משום דרב אשי דהוא בתרא מפרק אליביה אלמא הכי הלכתא א"א לעמוד על אופי שלו שהרי כשכתב רבינו ז"ל בפ"א דהלכתא כשמואל משום דרב פפא דהוא בתרא כוותיה ס"ל דקא מתריץ למימריה תפס עליו ואמר דלא חזי' ליה דס"ל לרב פפא כשמואל אלא פירושא בעלמא הוא דקא מפרש ליה רב פפא למימריה אע"פ שמשמען של דברים שם דרב פפא כשמואל ס"ל מדאמר בפירוקיה דכ"ע יש בהן ד' דברי הכל פסולה פחות מג' דברי הכל כשרה ולא אמר רב פפא הכא מג' ועד ד' וכו' ומיהו הכא ודאי משום פירוקיה דרב אשי בלחוד לית לן למיסמך אדשמואל דבכולי תלמודא הכי אשכחן דמתרצי רבנן אליבא דמאן דלא סבירא להו כוותיה לומר מהא לא תיהוי תיובתיה ואמרי' תרגומא אביי אליבא דרבא ותרגומא רבא אליבא דאביי ואמרי' מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך לתרוצי אדרב ואפי' למאי דקס"ד מעיקרא מקשינן בכמה דוכתי ומפרקינן ואפי' למאן דאיתותב אמרי' נימא מיהא נמי תיהוי תיובתא ומפרקינן לה בריש מכילתין מתרץ רב אשי לא נצרכא אלא לקיתונית שבה למאן דאמר בסוכה קטנה פליגי דלית הלכתא כוותיה והלכה פסוקא ורווחת אחריות ט"ס הוא אשכחן בפ' גט פשוט אמר רפרם זאת אומרת אחריות ט"ס הוא רב אשי אמר לעולם אימא לך אחריות לאו ט"ס הוא ובפ' מי שהחשיך אמרי והלכתא צדדין אסורין אמר רב פפא עלה השתא דאמרת צדדין אסורין וכו' אלמא הכין ס"ל ואפ"ה אשכחן ליה בפ' אין דורשין דדחי ואמר אפי' תימא צדדין מותרין וכולה לפרוקה למאן דס"ל הכי אבל כשנהגו הגאונים לסמוך על מימרא דבתראי כגון דאמרי מימרא אליבא דחד כי ההיא דאביי דלעיל וכי ההיא דמס' שבת דאמרי' בגמ' מדקא מתרץ ר' יוחנן אליבא דר' יהודה דאמר וכן לחליצה ש"מ הלכתא כוותיה אבל בכה"ג אדרבא אמרי' שינויא היא ואשינויי לא סמכינן מיהו היכא דחזינן להו לבתראי דשקלי וטרו טובא ומתרצי אליבא דחד יש מקומות שסמכו הגאונים עליהם כפי מה שהסוגיא מוכחת לפי שיקול הדעת ובלבד שלא לדחות כלל המסור בידינו אבל כאן הא קי"ל שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומה שהשיב ממאי דקאמר רב הונא להנהו אוונכרי ושקלינן וטרינן למימר ונקנייה בשינוי השם ואע"ג דמצוה הבאה בעבירה היא יש להשיב דאדעתא דנכרי גזלי ולא של ישראל דלא שכיחי ומשום לכם איתמר דלמקני מינייהו בעיא יאוש ושינוי רשות ומיהו מצוה הבאה בעבירה ליכא וכן מה שהשיב מסוכה גזולה בגוזל עצים וסיכך בהן אינה תשובה כלל שכיון שתקנו בה חכמים תקנת מריש ואפי' בא לצאת ידי שמים ועושה תשובה נותן לה דמי עצים הרי שאין זו הסוכה בעבירה ברשותו אלא דמים הוא חייב ולא קאי עלה השתא (זה) בעמוד וחזור אלא דמים אבל בעל הלכות ז"ל מצאתי שכתב בלשון דגזול פסול משום דמצוה הבאה בעבירה דכתיב והבאתם גזול וקתני גזול דומיא דפסח מה פסח אין לו תקנה אף גזול אין לו תקנה ול"ש לפני יאוש ול"ש לאחר יאוש לפני יאוש דידיה בעינן וההוא דגזל הוא לאחר יאוש משום מצוה הבאה בעבירה אבל אקנייה לאיניש אחרינא קני ליה ונפיק בגויה ל"ש ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני ומאי שנא מסוכה גזולה דמכשרי רבנן אמרי התם היכי דמי אי דגזל מיניה קרקע קרקע אינה נגזלת אי דגזל עצים (וטלית) קננהו בשינוי מעשה א"ה לולב נמי לקנייה בשינוי מעשה קסברי רבנן לולב א"צ אגד ואת"ל צריך אגד שינוי החוזר לא שמיה שינוי א"ה גזל עצי סוכה נמי אלא עצי סוכה היינו טעמא משום דקננהו בשינוי השם מעיקרא עצים והשתא סכך מיקרו אי הכי לולב נמי מעיקרא אסא מיקרו והשתא הושענא מיקרי אמרי אסא ליכא שינוי השם דמעיקרא נמי אסא להושענא קרו ליה והלכתא גזל עצים וסיכך בהם אין לו אלא דמי עצים בלבד וכן נמי כתוב בהלכות פסוקות ושמעינן מינה דכל שקנה ואינו חייב להחזיר אלא דמים אין בו משום מצוה הבאה בעבירה ולפ"ז ל"ק הא דאמרי' בהנהו אוונכרי ונקנייה בשינוי השם וכן נראה מדברי רבינו שלמה ז"ל וסיוע מצאתי לדברים הללו בירושלמי תנא ר' חייא ולקחתם לכם משלכם ולא מן הגזול פי' ולא שאנו אלא ביום ראשון עד כאן א"ר לוי זה שהוא נוטל גזול למה הוא דומה לא' שכיבד את השלטון בתמחוי א' ונמצא משלו אמרו אוי לזה שנעשה סניגור קטיגור פי' דמשום מצוה הבאה בעבירה הוא ואפי' ביום שני ע"כ מה פליגי בשגזלו סוכה אבל גזלו ושפהו דמים הוא חייב לו פי' ואין בו משום סניגור קטיגור שהרי קנה בשינוי מעשה ולכם קרינא ביה ע"כ גזל לולב מכאן והדס מכאן וערבה מכאן ואגדן ושמעינן מן הדא סוכה גזולה אית תניי תני פסולה ואית תניי תני כשרה ר"ש בשם ריב"ל מאן דאמר כשרה בשגזל קרקע ומ"ד פסולה בשגזל פסל ואפשר שלא יקשר כמשיב למעלן ש"מ דכל היכא דקני בשינוי השם או בשינוי [על ידי] מעשה או ביאוש ושינוי רשות אין בו משום מצוה הבאה בעבירה שהרי דמים הוא חייב לו ולא עוד אלא אפי' ביאוש לחודיה למ"ד קני לית ביה תו משום מצוה הבאה בעבירה והיינו דאמרי' בפ' מרובה אמר רבה יאוש אמור רבנן דקני מיהו לא ידענא אי מדאורייתא אי מדרבנן ואותביה אביי מדתניא קרבנו ולא הגזול היכי דמי אי נימא לפני יאוש פשיטא למה לי קרא אלא לאו לאחר יאוש וש"מ יאוש לא קני ומאי קושיא דלמא שאני התם משום מצוה הבאה בעבירה וכדר' יוחנן אלא ש"מ כיון דקנה אפי' ביאוש כדי שוב אין בו משום מצוה הבאה בעבירה ואצ"ל בשינוי מעשה או בשינוי השם ויאוש ושינוי רשות דליתא לאיסוריה בעיניה ממש והיינו נמי דאמר עולא מנין ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם גזול וכו' גזול דומיא דפסח מה פסח לית ביה תקנה אף גזול לית ביה תקנתא דאי יאוש קני כשר ולית ביה משום מצוה הבאה בעבירה שדמים הוא חייב לו ולא פליגא דעולא אדר' יוחנן רביה תדע דהא אפי' הדיוט נמי הכי דיניה שהגוזל ונתיאשו הבעלים אסור ליקח ממנו אע"פ שהוא קונה ביאוש ושינוי רשות קנאו גזלן בשינוי מעשה מותר ליקח ממנו מאי טעמא דמים הוא חייב לשלם והכי איתא בפ' הגוזל ומאכיל הלכך לולב הלקוח מן הגזלן לאחר יאוש לוקח יוצא בו ידי מצוה שהרי הדיוט מותר ליקח ממנו הקדיש גזלן בהמה גזולה אינה מכפרת ואינה קרבה שהרי אסור ליקח ממנו אמר הקב"ה ממני ילמדו בני והרי זה נכון ואי קשיא לך הא דאמרי' בפ' הגוזל עצים ר"א בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטים טוחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ואמר אביי דקסבר שינוי במקומו עומד וא"ל רבא ודלמא לא היא ע"כ לא קאמר ר"א בן יעקב התם אלא לענין ברכה משום דהויא לה מצוה הבאה בעבירה אלמא הכי דקני בשינוי איכא משום מצוה הבאה בעבירה זו אינה קושיא דלרבה נמי בהא פליגי רבנן דפליגי עליה דר"א דמר סבר כיון שעיקרו גזל מנאץ הוא ומ"ס לאו מנאץ הוא וה"נ פליגי באתנן חטים ועשאן סולת ב"ש סברי לגבוה מאיס וב"ה סברי לא מאיס כיון שקנה בשינוי דאביי הוה סבר דאי שינוי קונה אפי' ר"א בן יעקב מודה כב"ה ועוד דר"א בן יעקב ודאי לא קאמר שאינה חלה ואם הפריש ממנה על עיסה אחרת שלא תהא פוטרה ולא אמר אלא לענין הברכה שהוא מברך עליה אלא שיצא ידי חובתו ואנו לצאת ידי חובה אמרו הלכך (קאמר) מתני' כפשטה תולה בין ביו"ט ראשון בין ביו"ט שני והוי יודע שלא נחלקו שמואל ור' יוחנן אלא בגזול אבל ביבש ושאר כל הפסולין מחמת מומין כשם שפסולין ביום ראשון כך פסולין ביום שני וסוגיא מפורשת היא בשלמא יבש בעינן הדר וליכא ורבי נמי בהדיא אמר יבש פסול לפי שאינו הדר גזול פסול משום דהוי מצוה הבאה בעבירה והיינו ביום שני ובגמ' ליכא מאן דפליג עליה אלא ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל אגזול והפי' שפי' בו בעל המאור ז"ל דאית ביה משום הקריבהו נא לפחתך שבוש הוא ואינה בגמ' דהא אנן בעינן הדר וליכא קאמרי' ור' אמי נמי אמר בהדיא יבש פסול לפי שאינו הדר ועוד דכל שאינו הדר אינו מאיס ואין בו משום הקריבהו נא לפחתך תדע דהא דר' יהודה דלית ליה הדר מכשר יבש ולא פסיל משום הקריבהו נא לפחתך ודברי הבאי הם שהאתרוג היבש נאה ומשובח הוא ועולה על שולחן מלכים בדי שריחני אלא שאינו הדר במינו שאמרה תורה והחסר שנקבוהו עכברים לא חשו בו משום הקריבהו נא לפחתך לפיכך היבש שריחו ונויו משובחים אתה פוסל זה היפך האמת הנראה לעינים הוא אבל עכשיו אני מגלה דבר נכון מאד בפי' השמועה שהראשונים לא אמרו נועם הרי דבר מפורש הוא בגמ' ובמשנה שהלולב ניטל מה"ת ז' במקדש ובמדינה יום א' וביום הראשון בעינן לכם ובשני אפי' במקדש יוצא הוא בלולבו של חבירו ומתני' מרישא דפרקא בלולב של תורה נשנית כולה עד סופה דקתני תקנתו של רבן יוחנן בן זכאי בראשונה היה לולב ניטל במקדש ז' ובמדינה יום א' משחרב בהמ"ק התקין רבן יוחנן בן זכאי וכו' ובתקנתו של רבן יוחנן בן זכאי לא פסיק ותני מתני' בפסולי כלום ולא עליה דקדקו בגמ' כלום אלא על לולב של תורה שנשנית ברישא דפרקין עליו אמרו קא פסיק ותני ל"ש ביום ראשון ול"ש ביום שני דבכל לולב הניטל מה"ת קתני הגזול והיבש פסול בשלמא יבש בעינן הדר דהדר דשמא אתרוג כתיב כל היכא דבעינן אתרוג בעינן הדר אלא גזול אפי' במקדש אדם יוצא בלולבו של חבירו והיינו פסיק ותני גזול דומיא דיבש לפסולה זהו פי' השמועה וזו היא סוגייתה לפיכך הסכימו כאן בפסול היבש ולא נתלקו אלא בגזול לבדו אבל ביום שני של גבולין שהוא מצות זקנים לא הוזכר כאן כלל ולא נחתינן השתא בשמעתין למיפסק אי כלישנא דמעיקרא ואתרוג שנקבוהו עכברים דקס"ד בעינן הדר וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון אי כשמעתיה דר' חנינא דהוה מסקנא ומכשר נקב וחסר דקסבר לא מחמרינן במצות זקנים בתוך פסולי דמתני' ולא תשתבש בזה מפני שהזכירו בגמ' לקמן יום שני והא אמור על יום שני של מצות זקנים שכבר פירשתי דעכשיו בשמועה זו לא נחתינן לאפלוגי בין של תורה לשל סופרים ונקנו יום של סתם בכל מקום שהרי על כרחך אתה אומר דביום שני דמקדש לולב השאול כשר והלכך קושיא זו שהקשו בגמ' אין לענין בקולא דלולב של דבריהם אלא לומר דגזול בשני כשר הוא בכל מקום ועוד נמצא בגמ' בכמה מקומות כגון הענין הזה מעתה נלמוד על הפסולין השנויין במשנתנו בפגמין של לולב ואתרוג שכולן כשרים ביום שני של דבריהם מדר' חנינא דמכשר בנקב וחסר ומפיק לה למתני' מלולב דדבריהם אבל הגזול שהוא משום מצוה הבאה בעבירה כ"ש בשני שאני פוסלו לפי שנטילתו אינה מצוה של תורה והוא מזכיר עון להתפש ובגמ' ירושלמי שא"ר יצחק בר נחמני בשם שמואל כל הפסולין אינן פסולין אלא ביו"ט הראשון בלבד דבר ברור הוא להכשיר הפסולין. ביום שני במדינה ואפי' הגזול דאיהו לית ליה מצוה הבאה בעבירה ואתיא אליביה בגמ' דילן אלא ששמועתו דר' יצחק בר נחמני בשם שמואל הזכירוה בגמ' שלנו להכשיר הגזול בלבד ואפי' ביום שני במקדש ומ"מ חדא שיטה היא וחדא סברא היא וכבר השמועה כולה מחוורת ומאירה כמרגלית ומה שהשיב בעל המאור מהא דאמרי' לקמן גבי אתרוג של ערלה לפי שאין בו היתר אכילה וביום שני כיון דלא בעינן לכם מה לנו אם אין בו לא היתר אכילה ולא היתר ממון אינה תשובה כלל שהרי ערלה אסורה בהנאה והיתר אכילה נמי שהוזכר כאן היינו הנאה כדאמרי' התם מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה וכיון שאסור בהנאה ולשריפה הוא כתותי מכתת שיעוריה ויש אומרים דודאי ערלה כתותי מכתת שיעוריה אבל זה שאמרו בגמ' לפי שאין בה היתר אכילה וכן דין ממון לומר שאף מן השם הזה הם נפסלין שהיתר אכילה ודין ממון מוציאין אותן ממה שאמר הכתוב לכם ונפקא מינה לפסול של מעשר שני שבירושלים ביו"ט ראשון הא בשני ודאי פסולא דידיה משום מכתת שיעוריה הוא וכן בתרומה טמאה שהרי היא מן הנשרפין כדתנן בפ' בתרא דתמורה ואמרי' נמי בפ' במה מדליקין כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת וכיון ששריפתה מצוה ולשריפה קיימא ואיסוראהיא בכל הנאות שבעולם חוץ מן הנהנה בה בשעת שריפה שהנאתה וביעורה שוה (אי) כתותי מכתת שיעוריה ומש"ה פסול אע"פ שיש בה דין ממון ושל דמאי שב"ש פוסלין מפני שהן גוזרין בכל אתרוג האסור לו אפי' בדיעבד ואע"ג דקרינא ביה לכם דהא ממונו הוא וב"ה מכשירין בזה לכתחלה משום דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני הא בטבל גמור לא יטול ואם נטל כשר ולהודיעך כחן דב"ש קתני דמאי אבל ודאי מעשר שני בירושלים ביום שני כשר אפי' לדברי ר"מ ומש"ה אמרי' בגמ' אתרוג של מעשר שני לדברי ר"מ אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט אלמא בחולו של מועד יוצא בו לפיכך לא אמרו אין אדם יוצא בו ידי חובתו בחג א"נ סתם נמצאת אתה אומר דכולה מתני' בין יום ראשון בין יום שני דבתורה קתני לד"ה חוץ מן הגזול לדברי שמואל דכשר בשני ותר והדר מפרש לה לקמן דקתני אין אדם יוצא ידי חובתו ביו"ט ראשון של חג בלולבו של חבירו ובשאר הימים אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו ולהכשיר שאול וגזול נשנית לדעת שמואל ולדברי ר' יוחנן לא הכשיר אלא שאול הא בשאר הפסולים ודאי מתני' פסיק ותני הוא ל"ש יום ראשון ל"ש יום שני וה"ז נכון: