מלחמת השם על שבת יח.

ועוד מעשה שעשו אנשי טבריא וכו' עד מה שכתב הרב אלפסי ז"ל והלכתא כרב נחמן ליתא: אמר הכותב ולא דיו לבעל המאור שהוא מעתיק זה הפי' המשובש ומצער בו את השומעים אלא שהוא דוחה ממנו דברי הראשונים היאך אפשר שיעלה על דעת שום. חכם בעולם לאסור שטיפת הצונן משום הפשרת מים שעליו דהוי כבישול שהרי אפי' כנגד האור מותר להפשיר כדתניא לקמן בלא פלוגתא מביא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא כדי שתפוג צינתן דהיינו הפשר כדמוכח שמעתא וכדמסקינן בהדיא במים ושמן כל זמן שאין היד סולדת בהם מותר ועוד מצדה תברא דמתני' גופא קתני סיפא גבי מיחם אבל נותן לתוכו מים מרובין כדי להפשירן וק"ו לגופו של אדם זה מעתה אלא ודאי אין בשטיפת צונן על מי שנתחמם שום הפשר ואין הפשר מים אסור מחמת עצמו לדברי הכל כדמוכחי' והא דתניא מפני שמפשיר מים שעליו היא הטעתו לבעל המאור ז"ל לומר שהפשר אסור ואינו כן שלא אמרו אלא מפני שהוא רוחץ בהן ונמצא כרוחץ במים פושרין שאסור מפני גזרת מרחץ ואתה למד מכאן שאין בשטיפת מים על מי שנתחמם כנגד המדורה שום הפשר שאין אדם עשוי לצלות עצמו באור עד שיפשיר המים שיבאו עליו שאילו היו בו משום הפשר היה אסור מפני שרוחץ במים פושרין ולא היה ר' יהודה מתיר כמו שאינו מתיר במי שנשתטף ואח"כ נתחמם וכדפרישית ושנו בתוספתא סך אדם עצמו שמן ומתחמם כנגד המדורה ועוד שאילו היה כן לא היה ר' יהודה נקרא מכריע אלא דעת שלישית היא שהרי אין איסור צונן וחמין מטעם א' ואפשר שיהא אסור בצונן משום הפשר ולא נגזור בחמין ואין זו הכרעה ועוד כמה הוא רחוק שיאסרו חמי טבריא משום הטמנה לדעת רב חסדא לא נאסרה אלא משום שמא ירתיח ויחתה בגחלים והם לא נתכוונו אלא לצנן אלא ודאי להחם הצונן נתכוונו שלא היו ראוים להם צוננים לגמרי עד שיחמו קצת ועוד נראה מדבריהם שטעו במעשה דאנשי טבריא כסבורין לומר שערבו מים במים מי סילון של צונן לתוך מי האמה של חמין לצננן וכי חמי טבריא ראויין לשתיה הם והלא מרים הם והרי הם לגוף כחרבות ואין שותין אותם אלא בעלי הפאלג והנכפין לא שמענו במערב מים במים ענין הטמנה אלא סלון של מתכת נתנו בתוך אמת החמין ועובר הסלון מתחת האמה לסופה ויוצא ממנה ומקלח הסלון לחוץ מים מתוקין ואין מי האמה מצטננין בכך אלא מים שבתוך הסלון מתחממין מחמי טבריא כעין פך של שמן באמבטי לקמן והיינו הטמנה ממש ועולא לא מדמי לה להטמנה בתוך המים ועוד דממילא אתי ונפקי אי נמי כרב יוסף סבירא ליה דלית ליה הטמנה בתולדות חמה אפי' בשבת ומעשה דאנשי טבריא רבנן הוא דקאמרי ליה לרבי יוסי ורבי יוסי לא השיבן פתח גיהנם כלל אלא סבר הלכה כמותם ועולא כרבי יוסי סבירא ליה וכאנשי טבריא וכ"ש כר' יוסי פסיק ואפשר דסבר עולא דאפי' רבנן לא גזור בתולדות חמה אלא בשבת אבל בע"ש לא דהוו להו גזירות טובא וכן עיקר שוב מצאתי לרב רבי אברהם בן דוד ז"ל שהשיב כמה הן דברים רחוקין מן השכל שנחוש לזה ההפשר והברייתא לא חששה כי אם שלא ישתטף בצונן ואח"כ יתחמם מפני שמפשיר מים שעליו אבל הפשר כזה לא שמענו ואפשר שיקח ממנו השעור שיאחזנו הקור ומה שפירשו אבל בקרקע דברי הכל מותר מפני שהמים צונן מרובין אינו כמפשיר מים אלא כמיקר גופו הנה כבר הוציאו הדבר מפשוטו שאין לשון שטיפה כי אם השלכת מים עליו להדיח הזיעה מגופו עוד השיב הרב ז"ל הקושיא ממעשה טבריא שפירשו אותה מדמיון ולא משטיפה עצמה אין הדעת מקבלת והיה לו לומר והא מעשה דאנשי טבריא דכשטיפה בקרקע דמיא וסוף דבר אין השמועה עולה כפירושם שהרי משנתנו לפירושם מחמיר בצונן ומיקל בחמין וזה הפך גדול והוא ורבו מבחוץ כל אלו דברי הרב ז"ל ובודאי שפי' השמועה עמום קצת בדברי המפרשים גם בדברי ה"ר אברהם ז"ל והריני מחוור מחלוקת ר"מ וחכמים בזורק עליו מים שכל גופו משתטף בהם ור"מ אסר בחמין ואף בצונן מפני שנראה שרחץ כבר בחמין והוא משתטף עכשיו בצונן ממה שאמרו רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל וכו' ומשום הרחקת מרחצאות טעו ואע"פ שהרחיצה עצמה מותרת בצונן אסרו שטיפה משום מראית העין ורבי יהודה התיר בצונן ואסר בחמין והטעם ברור ובא רב חסדא והפליג בשטיפת החמין שלא שנו אלא במשתטף כל גופו בתוך כלי שזה קרוב לרוחץ אבל ברוחץ עליו מים ביד כשהוא עומד ויושב בקרקע דברי הכל אין בו משום גזירת מרחצאות וכשטיפת מקצת גופו דמי ומותר בין לר' יהודה בין לר' שמעון מיהו ר"מ ודאי אינו מודה שהרי אסר אפי' שטיפת צונן אע"פ שהרחיצה מותרת בו דומה זה למה שאמרו הכל מודים מאן רבי יוחנן וכן יש אחרים בתלמוד כזה ואפשר לפרש שאפי' ר"מ מודה שלא אסרו שטיפה אלא משום שטיפת החמין מפני שהכל ממנהג המרחצאות הוא ובקרקע שהחמין מותרין אף בצונן לא גזרו ואקשי' והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה ואסרו להו רבנן שטיפתן משום גזירת מרחצאות שהרי אסרו ביו"ט בשטיפת כל הגוף אלמא זו היא שטיפה שיש בה משום גזירת מרחצאות ואע"פ שהיקל ר"ש בחמין שהוחמו בע"ש מ"מ בהוחמו בן יומן אסרו משום מרחצאות ומינה לדברי האוסר בחמין שהותמו מע"ש גם זו אסורה ומהדרינן אי איתמר הכי אתמר מחלוקת בקרקע שזו היא שטיפה אבל בכלי דברי הכל שזו רחיצה הוא ויש עלינו בכאן לשאול כיון דמתניתין ר"ש היכי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה והא רבי יוחנן הוא דאמר הלכה כסתם משנה נשיב ונאמר משום דהוה ליה כסתם ואח"כ מחלוקת דתנן הרוחץ במי מערה ובמי טבריא מסתפג ואפילו בעשר אלונטיות קתני מי מערה דומיא דמי טבריא מה מי טבריא בחמין אף מי מערה בחמין הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא מכלל דלהשתטף אפילו לכתחילה ומני רבי שמעון היא וההיא רבי יוחנן בן חכינאי מתני לה כדאיתא בפרק חבית ולאו דוקא משום סיפא דלא יביאם בידו אלא עולה יחידאה היא והלכה כרבי יהודה דאסור להשתטף בחמין כך נראה לי ודאמר עולא הלכה כאנשי טבריא ודאי ליתא דרב נחמן דחאה וא"ל תברינהו לסלונייהו וכיון דלא אהדר ליה משמע נמי דקבלה מיניה וכל כה"ג כתיובתא ואתקפתא היא הילכך הלכתא כרב נחמן וכן פסק רבינו חננאל ז"ל: