מלחמת השם על פסחים ה.

ועוד והא דתנו רבנן ארבעה עשר שחל להיות בשבת וכו' כתב עליה הרי"ף ז"ל וכן הלכה כו' והרי"ף ז"ל כתב בפ' אלו עוברין וקי"ל כר"א בר צדוק דקאי כר"א איש ברתותא דהלכתא כוותיה עשה את הטפילה עיקר ואת העיקר טפלה: אמר הכותב יתבשר בעל המאור במה שבשר שהוא עושה בכאן את הטפלה עיקר ואת העיקר טפלה דר' אלעזר איש ברתותא ואמרו לו בלבער פליגי בהדיא ולא בלאכול ועלה קתני לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' אלעזר והלכה ודאי במאי דפליגי וזו מתשובותיו של ה"ר אברהם בר' דוד ז"ל ודבר פשוט הוא תדע דהא מעיקרא נמי אתינן לסיועי מינה לרב דפסק בפירוש כר' יהודה וסבירא לן הלכה לאכול ואפ"ה לא מפקי' לבער מכללה כדקאמר בהדיא מאי לאו אפי' לאכול כלומר אע"פ שלא נחלקו עליו חביריו בזו כיון שנחלקו בה תנאים אחרים והוצרכו לפסוק באותו מנין הלכה כמותו בלבער פסקו הלכה על הכל וכי דחינן נמי לא לבער ה"נ קס"ד שלא קבעו כאן הלכה אלא על עיקר דברי ר"א שהוא לבער ועליו נחלקו רבנן דאמרו לו אבל לאכול לא נחלקו כאן אלא מילתא אגב אורחיה הוא דאמר ר"א ולא איפלגו עליה דידיה חבריה אלא פלוגתא אחריתי דתלי באשלי אחרינא היא ולא פסקו בה באותו מנין כלום נמצאו שתי הלשונות מעידות עיקר הלכה בלבער אבל לומר הלכה לאכול ולא לבער לא עלה על דעת ומש"כ רבינו ז"ל וקיי"ל כר"א בר צדוק דקאי כר"א איש ברתותא דהלכתא כוותיה והשיב ה"ר אפרים ז"ל דהלין תרי תנאי בהדיא פליגי אהדדי וכבר נתפרש ביד אחרים דר"א איש ברתותא לא איירי בחולין כלל ופרושי הוא דקא מפרש שמבערין כל התרומות ושורפין אותן טהורות טמאות ותלויות הילכך הא בחולין לא איירי ופלוגתא דאמרו לו נמי בתרומה היא הילכך בחולין שאוכליהן מרובים בזמנן הוא כרבנן וכר"א בר' צדוק וזה שהוצרך רבינו ז"ל לתלות דר"א כר"א בר' יהודה איש ברתותא לא לענין חולין דודאי דר"מ במקום רבים ומעשה אינה משנה אלא לתרומה נצרכה לפסוק בה הלכה מלפני השבת ולענין שיור לדברי הכל משיירין שתי סעודות בין בחולין בין בתרומה ואפי' לדברי ר"מ וכן פרש"י ומה ששנוי בתוספתא ואופה לו מצה מערב שבת אינו אלא זרוז שמא יקדים לאפותה בין השמשות לומר לך שר"מ מזרז בביעור ומזרז באפיה כדי שלא יבא לידי מלאכה או לידי פשיעה אבל הכל מודים בשיור דהא לר"א בר' צדוק כיון דאית ליה חולין בזמנן מפני שאוכליהן מרובין א"א לומר שישרף תרומה טהורה בלא שיור שאין שורפין את הקדשים שלא לצורך והכי מפורש בתוספתא טעמא דר"א בר' צדוק תרומה מלפני השבת שאוכליה מועטין וחולין בשבת שאוכליה מרובין ולא נחלקו ר"א ואמרו לו אלא במה שאמרו לשרוף אבל לשייר דברי הכל משיירין וכל עיקר לא הוצרך לשנות שיור זה אלא לאשמועינן כדי לאכול עד ארבע שעות וגם זו מדברי ה"ר אברהם ז"ל והוי יודע שיש נוסחאות שאין בהם בדר"א איש ברתותא מנערין את הכל מלפני השבת אלא שורפין תרומות וכו' ואלו מעידות על האחרות וכולן נתכונו לדבר אחד ואם כפי הדעת הזו נפסקו ההלכות כהוגן דכיון שהלכה ודאי כר"א איש ברתותא בלבער והדברים מראין שהלכה כר"א בר' צדוק בחולין דקאי כרבנן ומעשה רב צריכין אנו לפרש שיהו דברי שניהם קיימין דלא מיירי ר"א איש ברתותא בחולין כמו שכתבתי או שנאמר שלא קבעו הלכה כמותו בלבער אלא בתרומה בפלוגתא דאמרו לו במאי דפליגי פסקו כמי שפירשתי למעלה וכיוצא בזו במסכת ע"ז הלכה כרשב"ג הואיל ותנן סתמא כוותיה ואינה אלא במה שחלקו דלא חיישינן לסתמא אבל במה שהשוו דחיישינן לזיופא אין הלכה כרשב"ג וכסתם שלו אלא כר"א דלא חיישי' לזיופא וכן פסק רב חננאל ז"ל כר"א בר' צדוק: