מלחמת השם על פסחים ג.

ועוד והא דאמר רב גידל אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה אפי' בחיטי קורדנייתא אין חוששין לקדושין אע"פ שכתבה הרי"ף ז"ל לא נראה לנו לסמוך עליה דרב לטעמיה כו' עד ואי אכיל ליה מיכל משש שעות ולמעלה עד הערב אינו עובר באכילתו שאין לך השבתה גדולה מזו: אמר הכותב אין זו נכון שאין לך בתורה דבר שצריך השבתה ומותר באכילה וכך אמרו בגמרא דכולי עלמא מיהת חמץ משש שעות ולמעלה אסור מדאורייתא ולא אמרו צריך ביעור מדאורייתא לפי שיש בכלל השבתה שבתורה אסור אכילה ולרבי שמעון ולרבי מאיר אחד איסור אכילה ואחד מצות ביעור מהכא נפקי ומשעה שהוא אסור באכילה אסור בהנאה ואפילו לר' שמעון מיהו לאו מדאורייתא דהא לא קאי עילויה אלא במצות השבתה ולא כתיב ביה לא תאכל לא תאכלו כבתוך זמנו אלא מדרבנן גזירה שמא ישהה ולא יבער ויאכל תדע דלא משתמיט תנא ותני חמץ לפני זמנו מותר ונימא ר"ש היא ואחר זמנו סתמי לן נמי כוותיה אלא ודאי מודה ר"ש באיסור שהוא אסור ואפי' איסורו מדבריהם מה בין שש שעות לר"ש לשעה ששית לרבי יהודה תדע דהא ר' מאיר ודאי כר' שמעון ס"ל דשמעינן ליה דשרי חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח והך סברא לא אתיא אלא אליבא דר"ש כדמוכח בפ' כל שעה ואפילו הכי הכא והתם מוקמינן רישא דפירקין דכל שעה כר"מ וקתני כל שעה שמותר לאכול מאכיל ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו דהיינו שעות דרבנן ובמסקנא נמי אוקימנא הא מני רבן גמליאל היא ור"ג נמי כר"ש ס"ל דלדידיה נמי שמעינן ליה דאמר חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר מיד כדאיתא בעירובין גבי מעשה דמבגאי ועוד שאמרו שם בירושלמי מפורש ר"מ אומר משש שעות ולמעלה מדבריהם רבי יהודה אומר משש שעות ולמעלה דבר תורה ומה טעמא דר"מ אך ביום הראשון זה חמשה עשר יכול משתחשך ת"ל אך הא כיצד תן לו לפני שקיעת החמה שעה אחת ומה טעמיה דרבי יהודה אך ביום הראשון זה ארבעה עשר וכו' רב אמר לדברי ר"מ המקדש בחמץ משש ולמעלה לא עשה כלום א"ר הונא ויאות אלו חטין קרטבניות במדבר דילמא טבא אינון במועדא כלום ומה שהביא בעל המאור ז"ל משם מודה ר"ש באיסור שהוא אסור וכו' שחמץ לאחר זמנו הוא אמר ואינו ענין לכאן הא מכל מקום למדנו לפי גמרת ירושלמי שאפילו לדברי מי שאין לו בלפני זמנו כלום מודה הוא בכל שש שעות דאסור בהנאה מדבריהם והמקדש בו אין חוששין לקדושיו והוי יודע שזה שפירש רש"י ומקצת ראשונים דרב גידל המקדש חמץ בשעה ששית הוא אינו דבר מוסכם וחכמי הצפרתים נמי לא הודו שהרי בהרבה מקומות במסכת זו ובשאר מקומות בתלמוד אמרו משש שעות ולמעלה וכן מתשע ולמעלה וכן בשאר כל השעות שנאמר עליהן כלשון הזה ובכולן אין במשמע אלא מסוף השעה ולמעלה אבל פירוש דברי רב גידל כן הוא המקדש מסוף שש שעות ולמעלה אפי' בחטי קורדנייתא שאין חמוצן אלא מדרבנן כגון נוקשה אין חוששין לקדושיו ובין לר' יהודה בין לר' שמעון נאמרו דברים ואילו במקדש בשעה ששית עצמה אפילו בחמץ גמור חוששין לקדושיו שכיון שעדיין שורפין ולא בדילי מחמץ אתו לאחלופי בד' וה' ואתי למישרא אשת איש ומה שאמרו לעיל אפילו בשעה ששית כיון דאסרוה רבנן עליה לאו ברשותו קיימא כדרב גידל הכי קאמר כדאמר רב גידל שהמקדש באיסורי הנאה של דבריהם אין חוששין לקדושיו אלמא לאו ברשותיה קאי הכא נמי לאו ברשותיה קאי דהא אסרוה רבנן עליה ואף על גב דבששית חוששין לקדושיו שאני קדושין דלא אפקעינהו רבנן אלא מתחלת שבע משום גזירה וההיא דבפרק כל שעה כך מצינו בנוסחאות ישנות ושל בעלי הלכות פסוקות לא צריכא לשש שעות דרבנן וכן הגרסא הזו לדברי רש"י פי' שש שעות היינו שעה ששית דומה למה שאמרו מוספין בשש ובזיכין בשבע אבל ודאי יותר כל הענין מכוון לדעת זו שכתבנו והכי פירושא דאקשי' מעיקרא פשיטא כלומר דהא מכללא דרישא שמעת מינה וכיוצא בו נמי פשיטא משום דתנא ליה רישא בזה הפרק ולא בטבל פשיטא והא לאו פשיטא הוא אלא פלוגתא נמי הוא ודלא כהלכתא הוא אלא משום רישא והרבה כיוצא בהן בתלמוד כדאמרינן בפ' חלון בעירובין פשיטא כיון דאמר רישא ד' על ד' בתוך עשרה ממילא הוי ידענא דפחות מד' ולמעלה מי' נמי לא ומפרקינן לא צריכא לשש שעות דרבנן כלומר לאו אזמן דאינו אוכל קאי אלא עבר זמן איסורו קאמר ולא איסור דפסח אלא לשש שעות דרבנן ואליבא דר"ש והכי קתני עבר זמנו של חמץ דהיינו זמן שקבעה לו תורה לביעור אסור בהנאתו לגמרי שאפי' לענין קדושין אין חוששין לקדושיו ומשנה יתירא קא דייק והא דא"ר אלעזר משום ר' ישמעאל ב' דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו חמץ משש שעות ולמעלה הלכה היא ואין ראוי להוציא כל השמועות מהלכה אבל לפרש שהוא לשון כולל הבור בר"ה וחמץ בפסח עשאן הכתוב ובשש שעות עשאן חכמים ומפני שלא בא ר' ישמעאל להכריע כאן לא כר"ש ולא כר' יהודה לא הקפיד לפרש וכלל הכל בלשון אחד ובגמרא נמי לפי שלא שמענו סברתו של ר' ישמעאל בשש שעות אם כר' יהודה אם כר"ש לפיכך למדו שעה ששית אלא מדרב גידל וזו דרך ישרה וכן לגירסת שאר ספרים שגורסין לא צריכא לשעות דרבנן כך השמועה שאילו לשעה ששית ה"ל לומר לשעה ואין דברי בעל המאור נוחין שם וירושלמי מוכיח בזו כן דסוף שש שעות קאמר וחטי קורדנייתא חמוצן מדבריהן מ"מ מזו שאמר רב גידל א"ר אין חוששים לקדושיו הלכה היא ואין מי שיחלוק עליה אלא בעל המאור ז"ל תדע דהא קי"ל כרבי יהודה דאמר הבודק צריך שיבטל מיד ומרב גידל הוא דנפק לו כדאקשי' עלה וליבטליה בשית ומפרקי' לה משום דרב גידל וזו ראיה שהיא הלכה פסוקה וכך השיב הראב"ד ז"ל וכ"פ הגאונים ז"ל בחבוריהם ולא ערער אדם בדבר: