מלחמת השם על כתובות מז

ועוד מתני' מנכסים משועבדים כיצד וכו' כתב הרי"ף ז"ל וכו' וכך יש עלינו לומר כל שקדמה כתיבת הנאמנות לשעבוד גובה שלא בשבועה והיינו מתני' וכו': אמר הכותב אכתוב בכאן מה שכתב ר"ת כדי להודיע ולגלות דעת הגאונים ז"ל וזה נוסח דבריו מנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה יש מי שאומר בעת שלא פטרה מן השבועה כלל בפירוש והאמינה לגבות מן המשועבדין ומן היתומים בלא שבועה אבל אם כתב לה ופטרה מן השבועה לגבות בפירוש גובה בין מן היתומים בין מן המשועבדים בלא שבועה וכ"ש אם קנו מידו דתנן נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא הבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו לא אותה ולא את יורשיה ולא הבאים ברשותה ואשכחן דפריש במתניתא דבי ר' חייא אלו הן הבאים ברשותה כל שמכרה להם או נתנה להם במתנה וכן הבאים ברשותו מי שמכר להם או שנתן להם במתנה ופי' במשנתינו זו אם כתב לה ופטרה מן השבועה אין לו ולא ליורשיו שהן היתומין ולא לבאים ברשותו שהן הלקוחות להשביע לא אותה ולא את יורשיה וכו' ולא מצינו שיפה כח היתומים מן הלקוחות והלקוחות י"ל שהם הפסידו על עצמן שלא היה להם לקנות בנכסים משועבדין לאחרים וי"א האב יכול להפקיע שבועת היתומים ואין יכול להפקיע שבועת הלקוחות ומעשים בכל יום ואין נפרעין מן המשועבדים ואע"פ שיש להם נאמנות אלו הן דברי ר"ת וכתבתי אותם ללמד שראיותיו של בעה"מ הזה ז"ל לא נעלמו מן הגאונים ואעפ"כ לא חששו לדבר והסכימו שאין נפרעים לעולם מן המשועבדים אלא בשבועה והנה כל הגאונים ז"ל שוין בדבר והדין הזה פשוט הוא בחבוריהם ובתשובותיהם אבל פי' משנתינו העלימו ממנו ואיני קובל בזה אלא על רבינו הגדול ז"ל שהרי לפי פשטי השמועות אבא שאול חולק הוא על סתם משנתינו לומר שאין שום נאמנות מועיל לעקור תקנת חכמים שאמרו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכ"ש לדבריו של אבא שאול שהבא ליפרע מן הלקוחות אין נאמנות מועיל לו שה"ה והוא הטעם וכן ר"ש דתני היורשין משביעין אותה חד מינייהו נקט וכ"ש הבאים ברשותו אבל מאחר שפי' רבינו ז"ל לפי המסקנא דמודה אבא שאול משנתינו היאך אנו יכולים שלא להאמינה למשנה זו בדין הבאין ברשותו ואין לנו דרך בקיום דבריו בזו אלא שנאמר שאין בלשון הבאים ברשותו אלא שואל ואפוטרופוס שמינהו על נכסיו אלא שבתוספתא פירשו שכל שמכרה להם או נתנה במתנה אף הם בכלל באים ברשותה הם לפי שהאפוטרופסים שלה ואילו שנתנה להם במתנה דין כולם שוה הוא וברשותה הם באים אבל הבאים ברשותו אין בכללו לקוחות מדלא קתני בתוספתא אלו הם הבאים ברשותו כל שמכרו ונתנו להם במתנה וכך הדין שאם כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך האנטלרין שלו משביעין אותה על אפוטרופיא שנעשית ברשותם לאחר שיגיעו נכסים לידם כמו שהיתומים משביעים אותה על אפוטרופיא שנעשית לאחר מיתת אביהם וכן אם פגמה כתובה מהם נשבעת להם אבל על טענה דפרעון של בעל כגון שנשאה ונתנה בנכסים ברשותו או שטענו עליה פרעון שלו אינה נשבעת והיינו דלא קתני אלא יורשיו משביעין אותה שהיתומים משביעין על הכל ולא הבאים ברשותו ואם פירש אין לי ולא ליורשי ולא לבאין ברשותי אין אדם משביעה מכחו לא הוא ולא יורשיו בין בפגימה דמחיים ולאחר מיתה בין באפוטרופיא דמחיים ולאחר מיתה שנשתלטה בנכסים לאחר מיתת בעלה וכ"פ בירושלמי ולא מחמת שהיא באה ליפרע מנכסי יתומים ולא הבאים ברשותה שום שבועה בעולם בין בפוגמת כתובה מהן בין באפוטרופיא שלהם ואצ"ל על טענת מה שנעשה ברשות הבעל שאינה נשבעת לעולם כמו שפירשתי וכן בכלל באין ברשותו ב"ד המשביעין אותה כשהיא נפרעת שלא בפניו שאם אמר לה נדר ושבועה אין לי עליך אין במשמע אלא כשהוא עצמו משביעה דכי הימנה בפניו אמר (בפניו) אינה מעיזה פניה בי או אפרע לה בעדים ובשובר וזו אינן ידועין לזו אבל כשפירש ולא לבאין ברשותו אין ב"ד משביעים אותה כלל שרצה ליזוק בנכסיו אבל לקוחות שחששו בהם לקנוניא כדמפורש בשבועות אין נאמנות מועיל ואע"פ שקדם כשם שמצינו בנאמנות מאוחר דהא נמי דכוותה ובחד טעמא שייכן והוי יודע דלמ"ד נאמנות על אפוטרופיא ולא על פוגמת הא דקתני אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה אינו שבועה דאפוטרופסת שלה דמשום דמינה אפוטרופיא לא יפרע כתובה ליורשים אלא בשבועת היורשין אלא כגון שנעשו הם אפוטרופסין מחמתה ובשנתן להן בעלה רשות להושיבן אפוטרופין וכן פירשו בירושלמי הרי פירשנו משנתינו לדעת ר"ח ורבינו ז"ל והפי' נדחק הרבה אלא שאנו נותנים ראשינו תחת כפות רגלי הראשונים ז"ל: