מלחמת השם על כתובות מב.

ועוד רשב"ג אומר אם מתה יירשנה וכו' עד ולאו כל כמיניה דעקר לה: אמר הכותב לא ידעתי במאי עקר רבינו הגדול ז"ל תלמודנו הערוך בידינו שהרי לא ראינו בגמ' שלנו מי שפסק הלכה כרשב"ג אלא רב דהוא סבר תנאי שבממון בטל אבל מי שסובר שתנאו קיים לא פסק הלכה כן והא דרב ממילא מיעקרא מגמ' דילן והתימה על בעה"מ על מה סמך פי' שאמר דשאני ירושה מי פסק כרשב"ג שנסמוך עליו ונשים הפרש בין זה לזה ומי הזכיר בגמ' זה הטעם דירושה ממילא הויא ופסק הלכה כרשב"ג מפני זה הטעם. אבל שלש מחלוקות אני רואה בדבר זה רשב"ג סבר כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורב סבר הלכתא כוותיה דמתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל ולא מטעמיה דירושה דרבנן היא וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ושתיהן דחויות הן בתלמודינו ובעל המאור בא ואמר לא כדברי זה ולא כדברי זה וחידש טעם זה לעצמו דשאני ירושה דממילא הואי ולזה לא נמצא סמך לא בתלמודינו הבבלי ולא בירושלמי למה אשיב על זה אלא שמא יראו התלמידים ויטעו הרי מצינו בפ' יש נוחלין גבי הא דתנן איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום והוינן בה לימא מתני' דלא כר"י דאי כר"י הא אמר בדבר שבממון תנאו קיים ומפרקינן התם ידעה וקא מחלה הכא לא קא מחיל ולא מפרקי' דשאני ירושה דממילא קא הויא והכא במתני' הא מחילי ועוד הרי אמרו כאן בגמ' דרשב"ג סבר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורב סבר תנאו קיים וקסבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק יותר משל תורה ולא אמרי' ורב סבר בעלמא תנאו קיים ושאני ירושה דממילא קא הויא ושביעית ממילא קא הויא וממילא מפקעא ומהני בה תנאו על מנת שלא ישמיטנו בשביעית ועוד הא אמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה אלמא תנאי שבירושה זו שהתנה כשהיא ארוסה קיים הוא ודרב כהנא מימרא היא ואתיא כת"ק אלמא הלכתא כוותיה ולא יהא אלא שלא נפסקה הלכה הא קי"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים ורשב"ג ליתא אף במשנתינו דההוא כללא לאו דוקא הוא וכיון דפסקא דרב ליתא ממילא אידחי' לה דרשב"ג ובאמת שלא סמך רבינו הגדול על הירושלמי בזה אלא שכתבו מפני שהלכה כן ומה שאמר דר"ח כתב בפירושיו והאריך בזה ויש לו סיוע לדבריו אמת הוא שר"ח פסק כרשב"ג ולא מטעמו של בעל המאור אלא מפני שאמרו בירושלמי הלכה כרשב"ג ולא לענין דבריו שאמר שהתנה על מה שכתוב בתורה והמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל בתנאי גוף אבל בתנאי ממון תנאו קיים וזה תנאי ממון הוא ולמה אמרו תנאי בטל שבסוף הוא זוכה בהם פי' הבעל אין לו בנכסי אשתו קנין כלל בחייה לפיכך אם כתב לה הבעל וסילק ידו מנכסיה ולא כלום הוא וזה כגון הבן שסלק ידו מנכסי אביו שאם מת אביו בנו יורשו ואמר הרב ז"ל דבגמ' דילן נמי ה"נ ס"ל דהא אמר רב אשי בנכסיך ולא לאחר מיתה וקאמר ש"מ דכל תנאי דמתנה בהדה מירושה בטל כדבר שלא באה לידו זהו תורף דברי הרב ז"ל והדבר ידוע שאין פי' דברי רב אשי כך וכיון שנסתלק רב אשי מכאן אין לנו לשמוע לדברי הירושלמי דפליגא דרב דהתם אדרב דהכא ועוד שלא סמכו גדולי הגאונים בפסק הלכה על הירושלמי מעולם ובכמה מקומות ימצא זה הבקי בו ועוד כיון דאוקימנא בגמ' דילן בכותב לה ועודה ארוסה ליכא למימר בה בסוף הוא זוכה בהן ולא דמי לאומר לאביו אין לי בנכסיך כלום במותך דכיון דראוי ליורשו צריך מתנה ודבר שלא בא לעולם הוא אבל הכא כיון שעדיין אינו ראוי ליורשה אינו אלא מתנה עליה ואפי' בנכסים שנפלו לה לאחר מיכן מהני בירושה כדמהני למכרה ונתנה קיים לנכסים שנפלו לה משנישאת שבהן היה דינו לבטל המכירה לדעת משנתינו כמו שמפורש בפ' האשה שנפלו למעלה והיינו דרב כהנא בשם ר' ירמיה בשם רב בירושלמי מוקי לה בשכותב משנישאת ולפיכך אמרו תנאו בטל דדמי לאומר לאביו לא אירשך שהוא ראוי ליורשו ואינה עתידה להיות באה לו ממקום אחר או שהיא סברא אחרת ויצאה מן השיטה שבגמ' שלנו ואין לנו להקפיד עליה והספק שיש לי בדברי רבינו משום דקשיא לי היכי אמרי' בגמ' וסבר רב תנאו קיים והא איתמר רב אמר יש לו עליו אונאה דלמא לעולם אימא לך רב סבר תנאו קיים והתם משום דלא ידע דליחול ולא משום דמתנה על מה שכתוב בתורה בעלמא תנאו בטל דהכי אמרי' בפ' הזהב אמר לך רב אנא דאמרי אפי' לר"י הכא מי ידע דליחול ושמא זו הסוגיא כאביי דאמר מחוורתא רב כר"מ ושמואל כר"י אבל לרבא רב כר"י ושמעתין דהכא מתוקמא כדמעיקרא הלכה כרשב"ג שאם מתה יירשנה ולאו מטעמיה אלא שחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולפ"ז אין לנו דרך לדחותה להא דרב דאמר הלכה כרשב"ג והרי הדבר קשה ורחוק שיהיו מקשים בגמ' שלא כדברי רבא ולא רצו לקיים דברי רב כפשטן וכהלכה לדעת רבא וכשנתישבנו בדבר אנו רואים דהא דאמר רבא התם ל"ק וכו' לאו לאוקומי רב כר"י בסתם דמשום דקשיא ברייתא לרב דאמר אנא דאמרי אפי' לר"י קא משוית ליה לשמואל טועה ותהוי אידך ברייתא תיובתיה והא שמואל דיינא הוא ושקוד ושבור מלכא הוא ונחית לעומקא דדינא אלא כלפי שאמר אביי מחוורתא רב כר"מ דלר"י לעולם אין לו אונאה והיינו דשמואל והיינו ברייתא א"ל רבא ברייתא לא תקשי דמ"ד כר"י נמי מחלק בין סתם למפרש דע"כ לא אמר ר"י אלא היכא דידע ומחיל אבל הכא מי ידע דליחול והיינו בסתם וכאן במפרש והתניא כוותיה ומיהו בדרב ושמואל לא אכרע רבא התם כלום וגמ' דהכא ס"ל דרב כר"מ ושמואל כר"י ובמפרש דאי בסתם פליגא ברייתא דהתם הויא תיובתיה דשמואל ואי במפרש לא הויא תיובתיה דרב דאיהו דאמר כר"מ ובודאי כיון דבגמ' מהדרי עלה דרב בשמעתין טובא ולא מצו לאוקמה בהלכתא ומפקי לה מינה לא מוקמינן בה אנן אוקימתא חדתא מדעתין קלישתא דבגמרין בקיאי בפלוגתא דרב ושמואל אי בסתם אי במפרש טפי מינן וכל מלתא דבסוגיא דילה בדוכתא לא מקיימא יתה בגמ' לא מקיימא בסברא דבתר הוראה ותו לא מידי: