מלחמת השם על עירובין ה.

ועוד ובסוף זה הפרק כתב הרב אלפסי ז"ל תחומין יש מהן דאורייתא ויש מהן דרבנן סמך על דברי הירושלמי והניח תלמוד ערוך שלנו דאמרינן בפרק כלל גדול דידע לה לשבת במאי דידע לה בתחומין אליבא דר"ע וכו' ותו דאמרינן במס' יו"ט עד שמעת מינה תחומין דאורייתא לא גזרה שמא יחתוך זמורה: אמר הכותב איני כמשיב על דברי בעל המאור ז"ל אלא כמוסיף על דבריו הרי שהביא אלו הראיות על תחומין שהן מדברי סופרים לעולם וכיוצא בהן עוד ראיה בפרק מי שהחשיך לאו מכלל דאיכא מידי דאין חייבין לא על שגגתו חטא ולא על זדונו סקילה ומאי ניהו מחמר לא תחומין ואליבא דרבי עקיבא הבערה ואליבא דרבי יוסי וגדולה מהן עוד בפרק בכל מערבין במסכת זו דאמרינן גבי טומאה של דבריהן באוכל אוכלין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין לר' יוסי דאמר ספיקו טמא שאני טומאה דהואיל ויש לה עיקר מן התורה אקשינן שבת נמי דאוריי' היא קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן אלמא תחומין דבר שאין לו עיקר כלל מן התורה הוא וא"ת יש מהן מה"ת הא אית להו עיקר מה"ת דומיא דטומאה דרבנן ואדרבה תחומין חמירי דבדידהו גופייהו יש עיקר מה"ת אבל טומאה דבא ראשו ורובו במים שאובין ליכא בדידיה אלא גזרה משום טומאה אחרת של תורה וכבר ראינו שדוחין לומר דנקט ר"ע בתחומין לרווחא דמילתא ולא עלתה על דעת לגזור גבי רוכבין על גבי בהמה משום שלש פרסאות דמרחק טפי ושמא ידחו אף בזו לומר דשלש מחלוקות בדבר דלר' יוסי כל תחומין מדבריהם ואף אנו נאמר לבעל הדחי' הזו דקל הרי עתה שאין לנו בתלמודנו אלא תחומין דאורייתא לרבי מאיר ורבי עקיבא ואינהו בתחומין דאלפים אמה מיירי ותחומין דרבנן לר' יוסי וקאמר דאין להם עיקר מן התורה וכן דסוגיין בעלמא תחומין דרבנן אלמא אין להם עיקר מן התורה כלל ותמה על עצמך אי שלש פרסאות מחוורין הן כמו שהוזכר בירושלמי היאך לא הקשו שם בגמרא דילן מאי איכא למאן דאמר תחומין אין להם עיקר מן התורה והא כתיב אל יצא איש ממקומו ותני רבי חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה ונפרוק קסבר ר' יוסי כולהו תחומין דרבנן וחוץ מזו גדולה מכולן בתלמודינו מחלוקת ר"ע וחכמים בתחומין לר"ע תחומין מן התורה ולדברי חכמים מדבריהם ובתחומי אלפים אמה הדברים אמורים וכל מקום שהוזכרו בתלמוד תחומין ומחלקותם בענין הזה נאמרו ולא הוזכרו בשום מקום שלש פרסאות לשבת והיאך בא רבי חייא ושנה סתם לוקין על עירובי תחומין מן התורה ולא יהא לנו מקום למלקות הזה אלא מן השיעור המוזכר בירושלמי ולא נזכר בתלמודנו מעולם זה הבל ורעות רוח הוא וכן קשה מאד שהרי משנתנו פטורין מלערב על אלפים אמה בלבד היא שנויה דלא קתני ומותרין להלך שלש פרסאות אלא קתני ופטורין מלערב בלחוד לא התירו להן חכמים אלא עירוב זה שפטרוהו ממנו מה שאחריה מותרין בעירוב מותרין במחנה בלא עירוב ועלה קאמר בדבי רבי ינאי אבל עירובי תחומין חייבין דתני רבי חייא וכו' אלמא תחומין לרבי חייא אפילו של אלפים אמה דבר תורה הן וכבר ראינו שדחקו לפרש דהכי קאמרי' לא שנו אלא עירובי חצירות שאין להם עיקר מן התורה אבל עירובי תחומין כיון שיש להם עיקר מן התורה בכגון שנים עשר מיל חייבין הם לערב בסוף אלפים ואלו דברי נביאות לא הוזכרו בגמ' ואין הפיל הזה יכול להכנס בנקב המחט הזו וכשאנו מחזרין אחר הגמרא הירושלמית אינה משתוה לגמרא שלנו שזה שנאמר שם הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין דבר תורה לא לדברי ר' חייא אמרו אלא לדעת ר' יוסי שאמר משום חמשה זקנים ספק העירוב כשר והקשו שם שהרי העירוב דבר תורה הוא ובסוף הסוגיא העלו א"ר יוסי קיימתה כיון דמר רבי הושעיא הגיעוך סוף תחומי שבת שאין מתחוורין דבר תורה כלומר שהוא ספק מדבריהם ואע"פ שיש להם עיקר מן התורה דומיא דטומאה ותנן ר' יוסי מטמא כבר תירצו שם תמן בשם גרמיה והכא משום חמשה זקנים כדמתרצי' עלה בגמרא דילן מ"מ לא למדנו משם לר' חייא שיהא ספק בתחומין אלא לרבי יוסי דמיקל בהו ומכשר בספק עירוב לדידיה אמרי' דאלפים אמה מדבריהם וג' גרסאות תורה ובגמרא דילן אמרינן דלרבי יוסי אין להם עיקר מן התורה כלל. ועוד מצינו שם בפרק במה מדליקין מערבין ספק חשיכה רבי חייא בר אשי אמר הדא דתימא בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין דבר תורה הן הוא למדנו שסתם גמרא שלהם סוברין תחומין מן התורה כר' חייא והיינו בתחומי אלפים אמה והן הן תחומין הנזכרים בכל מקום וכיון שפסקנו תחומין דרבנן אין לתחומין שלש פרסאות על מה שיסמוכו בגמ' דילן כלל. ועכשיו אני חוזר לדברי רבינו הגדול ז"ל שלכך באתי ואומר אני שאין לנו מדבריו הפסק הזה שתולין בו ללקות על תחומי שנים עשר מיל דבר תורה אבל דבריו כך הם הקשה על השמועה הזו ואמרו לוקין על עירובי תחומין דבר תורה דהא אנן קי"ל תחומין מדבריהם ורבי עקיבא דאמר מן התורה יחידאה הוא ולית הלכתא כוותיה שאפי' לעמוד משנת ר' חייא כדברי היחיד קשה הוא למה אמרו בדבי ר' ינאי לא שנו בעירובי חצירות וכו' ואמר הרב ז"ל שמצינו בתלמוד ארץ ישראל שהם סבורין דתחומי שנים עשר מיל מן התורה ונמצאו עכשיו לפי' הירושלמי הזה תחומי שבת מהן דרבנן ומהן דאורייתא מאלפים אמה עד שנים עשר מיל לוקה עליהן מדרבנן ולרבי עקיבא לוקה עליהן מן התורה משנים עשר מיל ולמעלה לוקה עליהן מן התורה לדברי הכל ועדיין הקושיא במקומה עומדת ואין לנו לדחוק ולומר שהגמרא שלנו סוברת כן ושנעמיד דברי רבי חייא בשנים עשר מיל לפי שאין לנו עירובי תחומין אלא סוף אלפים בלבד ואם איסור זה מדרבנן לא ילקה עליהן דבר תורה ורבי חייא לוקין על עירובי תחומין קאמר וכדברי רבי ינאי ומעתה כיון שלא נוכל לפרש הברייתא הזו של רבי חייא ודבי רבי ינאי בתחומי שנים עשר מיל ולומר שהכל מודים שהן דבר תורה בטלה סברא זו מן הגמרא שלנו ואין לנו בכל תלמודנו זכר לשנים עשר מיל אלא תחומין מדרבנן הן ואין להן עיקר מן התורה קאמרי' בכל מקום אלו הן דברי רבינו ז"ל. וזו היא סברתו ולא שיהא תוקע עצמו לדבר הלכה לפסוק תחומין דאורייתא בשום מקום. ועוד אני מחוור עמעומי השטה הזו ואומר שאין לנו על דברי רבי חייא קושיא לפי שרבי חייא תנא הוא ושונה משנתו בדעת עצמו ולא ידענו אם הוא סבור כדברי רבי עקיבא דאמר א"א לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים אלא אלף מגרש ואלפים אמה תחום שבת ומשם נתגלה השיעור הזה ולוקין עליו מדכתיב אל יצא איש ממקומו או שהוא סבר כרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי דאמר אלף אמה מגרש אלפים אמה שדות וכרמים ודורש שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות אל יצא איש ממקומו אלפים אמה כדאיתא בפ' מי שהוציאוהו ואין רבי חייא משגיח על מחלוקתן של תנאים ואין לנו לשאול עליו אם שנה משנתו כדברי היחיד או כדברי הרבים כשם שלא נשאל כן לרבי מאיר ורבי יוסי שהם חלוקין בתחומין דאורייתא בפרק בכל מערבין אבל יש לנו שאלה על דבי רבי ינאי שאמרו לא שנו אלא עירובי חצירות אבל עירובי תחומין חייבין דתאני רבי חייא וכו' וכי מי הצריכה לחלק בסתם משנתנו ולהעמידה כדברי היחיד ועוד למה לא דבר ר"ע בכאן שהרי בכל התלמוד תחומין דאורייתא בר"ע אנו תולין אותן וגם זה אינה קושיא שרבי ינאי סובר כדעת רבי חייא דתחומין דאורייתא ודורש אל יצא איש ממקומו בתחומין כרבי חייא לפיכך הוא מעמיד משנתנו כדברו ולא בלשון היחיד הוא שונה אלא ר"ע ורבי מאיר ורבי חייא לכולהו שמעינן להו תחומין דאורייתא ולא מצינו במשנתנו מפורש מי שהוא חולק בזה אלא סתם משנה אחת דתחומין לא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל ובגמרא מוקמיה רבי מאיר כרבנן דקסבר תחומין דרבנן וכן רבי יוסי משום חמשה זקנים בספק עירוב וזה שלא הביאו דבי רבי ינאי בכאן אלא דברי רבי חייא לפי שאין לנו מי שאמר בפירוש תחומין תורה אלא רבי חייא בברייתא זו שאלו דברי רבי עקיבא במשנתנו שמא אסמכתא לתחומין הן ורבי מאיר נמי לא אמרו בפירוש אלא בגמרא הוא שפירשוהו כך וכיון ששמענו לרבי חייא בפירוש תחומין דבר תורה מעתה נעמיד משנת ר"ע כפשטה וכולם אמרו דבר אחד ומדברי רבי חייא מפורשין הוא שנתבררו דברי רבי עקיבא סתומין ותולין זו הסברא בכל התלמוד כר' עקיבא משום דסתימתאה הוא וכולהו אליבא דרבי עקיבא תנו אי נמי משום דמתני' שמיע להו טפי וכדאמרינן בעלמא בכל מקום הא מני ר' מאיר היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומיתליא באשלי רברבי ודרבי עקיבא נמי היא כדאיתא ביבמות ובקדושין ובכמה מקומות בנזיקין אמרו הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר לא ששמענו לו בפי' כן אלא מפני שלא דרש ובעל השור נקי מחצי כופר ורבי טרפון אמר שם מפורש בברייתא בפרק כיצד הרגל דתם משלם חצי כופר ותולין סברא זו ברבי יוסי הגלילי משום דאיירינן עלה בהן תנאי ולא שהוא סובר כן בודאי אלא שיכול לומר כן ומדברי רבי טרפון מפורשין הוא שנתלית סברא זו ברבי יוסי הגלילי וכיוצא בשטה זו שם בקדושין דתניא האומר לחבירו אם תלד אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר כלום ואמר רבי חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת מקודשת והיינו אליבא דרבי אליעזר בן יעקב דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בכגון שחת ואגם אבל לרבנן דאמרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אינה מקודשת בין שהוכר עוברה בין שלא הוכר עוברה והתם ביבמות איתוקם רבי אלעזר בן עזריה בשטה ואין הלכה כמותו ולא הוצרך רבי חנינא לחלק בברייתא זו ולהעמידה כדברי היחיד אלא שהוא סובר כרבי אליעזר בן יעקב ומעמיד משנתו כדבריו ובמסכת בכורות בפרק מעשר בהמה שנינו במשנתנו חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה ואיתמר עלה לא שנו אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים אבל גדיים כנגד גדיים אומרין הן חלקו משעה ראשונה ואמר רבי אלעזר לא שאנו אלא שחלקו תשעה כנגד עשרה אבל עשרה כנגד עשרה אומרין הן חלקו משעה ראשונה ורבי יוחנן אמר וכו' בכאן נמי מחלקין בסתם המשנה ומעמידין אותה כדברי האומר יש ברירה מפני שהם סוברין כן ולא הזכירו באותה הלכה שיהא בדין ברירה מחלוקת תנאין כלל ולא עוד אלא שהקשו מיתיבי וכן שותפין שחלקו וכו' באלו אין דין ברירה שנו בשום מקום אחר בעולם וכן זו כיוצא בהן הוא: