מלחמת השם על עירובין ב

כתוב בספר המאור וזה שכתב הרב אלפסי ז"ל כו' עד דלחי העומד מאיליו: אמר הכותב אבל דברי רבינו הגדול ז"ל יותר נכונים מדברי בעל המאור דהא רבא מדר' יוחנן נסיב לה טעמא דמקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לכתף עליו ואילו היה משום דלחי משום היכר ובצדו החיצון ניכר מה לי רוחב ארבעה מה לי אין רוחב ארבעה ועוד דלאביי גופיה מוקמי' לעיל בגמ' לחד לישנא דקסבר קורה משום מחיצה וכ"ש לחי ואעפ"כ תחת הקורה מותר ובין הלחיים אסור ועוד דהא בשמעתין בהדיא תרי לישני נינהו לחד לישנא דכ"ע קורה משום היכר ואפילו הכי אסור ולישנא אחרינא דכולי עלמא קורה משום מחיצה ואפילו הכי מותר אלא סברות הן לאביי יש היכר בקורה יותר מלחי בחודו החיצון ואפשר שהטעם מפני שהקורה טפח וניכר חודו החיצון מן הפנימי והלחי אפילו כחוט הסרבל ואין חודו החיצון ניכר לפיכך אסרו אפי' ברוחב ולרבא בשניהם חודן החיצון ניכר ונמדד אבל בשמעתא דלחי העומד מאיליו כתוב במקצת הנוסחאות אלא במחיצות דכ"ע לא פליגי דהוי מחיצה כי פליגי בלחי אביי לטעמי' דאמר לחי משום מחיצה וכו' ורבא לטעמיה דאמר לחי משום היכר וכו' ורבים פירשו זה הלשון מכאן דפלוגתא דבין הלחיים הוא דאמר אביי לחי משום מחיצה ורבא אמר משום היכר וכבר נתברר שאינו כן אלא אפשר שתפסו להם בגמרא אותו לשון שאמרו גבי רוחב מבוי בארבעה דלאביי קורה משום מחיצה וכ"ש לחי והיינו לטעמיה ורבא אמר בהדיא זה וזה משום היכר ומיהו ללישנא דאמרי לאביי לחי משום היכר לא קשיא ליה מלחי העומד מאליו דקסבר אע"ג דלא עבדיה בידים כיון דסמכינן עליה מאתמול הוי היכר והגירסא הנכונה אביי סבר לחי משום מחיצה וכו' ורבא סבר לחי משום היכר וכו' וגירסת רבינו חננאל ז"ל כך הוא ומ"מ אע"פ שמצינו להם לאביי ורבא זו הסברא בכאן אין לנו לומר דהיתר בין לחיים דלחיים לרבא הוא מן הטעם הזה שלא לדחות דברי רבא שהלכה כמותו בכל מקום אבל נסמוך על אחד מן הלשונות שאמרו דבמחיצה נמי חודו החיצון סותם אי נמי משום דרב דימי אמר רבי יוחנן בטעמא דנסיב לה רבא בגמ' בהדיא אבל אני תמה על דברי רבינו הגדול ז"ל שכתב בין הלחיים מותר וה"מ בפתוח לרשות הרבים אבל פתוח לכרמלית לא בין דאית ביה ארבעה בין דלית ביה ארבעה והיה לו לומר וה"מ בפתוח לרשות הרבים ולית ביה ארבעה אבל אית ביה ארבעה אי נמי פתוח לכרמלית בין דאית ביה בין דלית ביה לא וזהו ענין הגמ' בהדיא ונראה שהוא ז"ל סובר דטעמא דרבא משום דלחי משום היכר אי נמי משום דחודו החצון סותם נסיב לה ובין שיש בו ארבעה בין שאין בה ארבעה הכל בכלל היתר והאי דקאמר מנא אמינא לה דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן וכו' לאביי קאמר ליה דקאמר אביי דכי אמר ליה רבי יוחנן לתנא פוק תני לברא משום קורה בלחוד אמר ליה אבל בבין הלחיים לעולם אסור ואפילו אין בהם ארבעה דומיא דקורה וקא פריך ליה רבא דעל כרחין לר"י בין הלחיים מותר שמעינן ליה וכדרב דימי אמר רבי יוחנן וכו' ודחייה אביי להך פירכא ואוקמה התם בגבוה שלשה ומיהו רבא לנפשיה בין אית ביה ארבעה בין לית ביה ארבעה שרי וכן הא דאמרינן וכי תימא דאית ביה ד' על ד' וכו' אביי הוא דקאמר לנפשיה לומר דרב סבר לה כוותיה דבין הכי ובין הכי אסור ולאפוקי מפירכא דרב דימי אמר רבי יוחנן אבל רבא בתרוייהו פליג ובתרוייהו שרי ומי לחשו לרבינו הגדול לומר כן הא דקאמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ואת לא תסברא דבין הלחיים אסור והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מבוי שרצפו בלחיים פחות מארבעה באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן ומאי קושיא התם הרי יש בהן ד'. פחות מארבעה אויר ולחי משהו מכאן ולחי משהו מכאן ולרשב"ג כיון דלבוד הוא משתמש עד חודו החיצון של חיצון דהא לית בהו ארבעה וכי תימא דמוקים לה בדלית ביה ארבעה כגון שרצפו בלחיים שלשה וחצי אויר ולחיים משהו וכי מי הביאו לרב הונא בריה דרב יהושע לידי הקושיא הזו והא פשטא דמילתא כרבא אתיא ועוד גבי לחי המושך מדופנו של מבוי פחות מארבע אמות נדון משום לחי ומשתמש עד חודו הפנימי אמר אביי ש"מ בין הלחיים אסור ומשמע דאתי למפשט פלוגתא דידיה ורבא דאיהו לא בעי לאוקומי שמעתתא דפתוח לכרמלית משום דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא הוא ואם נאמר דרבא בשאין בו ארבעה על ארבעה בלבד אמרה ומשום דרב דימי א"ר יוחנן מאי ראיה מייתי מינה הכא הא אית ביה ארבעה דפחות מארבע אמות עד ארבעה קאמר הא בפחות מארבעה משתמש עד חודו החיצון זה הכריע דעתו של רבינו הגדול ז"ל לומר דלרבא בין הלחיים הפתוח לרה"ר לעולם מותר כפי הנראה מדבריו: