מלחמת השם על ביצה ח.

כתוב בספר המאור הא דתנן ב"ש אומרים שני תבשילין כו' עד וחנניא אליבא דבית שמאי לא החמיר אלא בחמין בלבד מה שלא החמיר בו תנא דמתני': אמר הכותב גמלא דמר אקבא רקדא דאי הכי אמרי ב"ה עושה אדם תבשיל אחד ועושה בו כל צרכו דהא מדקא איירו ב"ש באפייה ובשול והטמנה ומצריכין שלשה מיני ערוב וקאמרי להו בית הלל דעושה כל צרכו בתבשיל אחד ודאי משמע בין לאפות בין לבשל ולהטמין וכן פירשה רבינו חננאל ז"ל שאם כדברי בעל המאור הוה להו למימר וב"ה אומרים עושה תבשיל אחד ומבשל ומטמין ועוד נמי למה ליה לחנניא למימר אליבא דב"ש אין אופין אלא אם כן עירב בפת ועוד דהא ב"ש במתניתא לא איירו בשני תבשילין אלא קאמרי ואין מבשלין אא"כ עירב בתבשיל וכיון שכן ב"ה דקאמרי להו עושה תבשיל א' על כרחך לאפוקי פת וחמין דבעי ב"ש אתו והיינו דקאמרי' נמי עושה בו כל צרכו דהיינו אפייה ובשול והטמנה דקאמרי' ב"ש ודבר ברור הוא ומילתא דאביי דאמר לעיל לא שאנו אלא תבשיל אבל פת לא א"א לומר שאינו יוצא בפת משום תבשיל כמו שפירשו דהא מדרבי אליעזר ומדחנניא נמי שמעינן ליה דאמרי אין אופין אלא על הפת ואין מבשלין אלא על התבשיל אלמא אין מבשלין (אלא) על הפת ובודאי אפשר לפרש שאין אופין על הפת לבדו ואין מבשלין אלא על התבשיל אלמא אין מבשלין אלא על התבשיל אבל מה לנו ולצרה הזאת אי משום דרבי אליעזר דאמר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל הא איהו מדב"ש הוה וכותיהו ס"ל כדאמרינן בכולי תלמודא ר' אליעזר שמותי הוא שפירושו מתלמידי בית שמאי כמו שמפורש בירושלמי בזו המסכתא ולפיכך בא ופירש שאמרו בית שמאי במשנתינו שני תבשילין לא אמרו אלא לבשל אחד כנגד הצלי ואחד כנגד המבושלין ואע"פ ששניהם תבשיל אחד צולה ומבשל עליהם קל הוא במיני הבשול שלא תקנו אלא זכר לשני תבשילין הא לאפות צריך פת שהוא אפוי כמותו ממש ונמצאו לב"ש ג' דברים בעירוב כנגד ג' מינין שבסעודה וחנניא הוסיף הטמנה הא לבית הלל ד"ה תבשיל אחד לכל צרכו ולפי דעתי יותר נכון לומר דחנניא אליבא דב"ש ור' אליעזר נמי מיפלג פליגי אשני תבשילין דתנא במתניתין לב"ש דהא מתניתין קתני סתמא ב' תבשילין ובין שנפרש שהוא לאפות ולבשל בין שתדחוק לומר דלבשל בלבד קתני מ"מ לית להו לבית שמאי עירוב בתבשיל אחד כלל אלא שני תבשילין תקנו לעולם אחד כנגד אפייה וצלי ואחד כנגד בשול ואלו חנניא קתני אין מבשלין אלא א"כ עירב בתבשיל ולא קתני אלא אם כן עירב בשני תבשילין אלמא אפילו בתבשיל אחד לבית הלל סגי' דכיון דעירב בפת משום אפייה ובתבשיל משום בשול היינו שני תבשילין וכן בדין שלא יהא תבשיל זכר לצלי שוה יותר מן הפת שהוא אפוי ממש. ותמה על עצמך תנא דמתני' לדבריהם היכי לא קתני עירוב פת וכי לא הוה ליה למתני תקנתא לאפייה כי היכי דקתני לבשול ולכולי תנויין דעירוב אמרינן עבר ואפה מאי יקנה קמחו כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ואביי איירי עלה דמתני' וקאמר התחיל בעיסתו אלא ודאי תנא דמתני' כולה תקנתא דעירוב קתני לב"ש בשני תבשילין ולב"ה בתבשיל אחד כדקתני וסומך עליו לשבת והיינו דלא קתני בכולה מתני' אלא בשול לא יבשל בתתלה מיו"ט לשבת וכו' ואפוייה נמי בכלל היא וכבר מצאנו דתניא בתוספתא מערבין בפת (לשבת) ובתבשיל ליו"ט תבשיל שאמרו אפילו צלי אפי' שלוק אפילו קוליס שנתן עליו חמין מעיו"ט העושה תבשיל מעיו"ט אופה ומבשל עליו לשבת ומטמין עליו את החמין ורשאי לאכלן מבעוד יום ורשאין בני חצר לעשות תבשיל לאפות ולבשל עליו בשבת הא לך מפורש דלא בעו ב"ה פת אלא תבשיל אחד בלבד ושוב מצינו כן בירושלמי כתיב את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ר' אליעזר אומר אופין על האפוי ומבשלין על המבושל ר' יהושע אומר אופין ומבשלין על המבושל ומה שאמרו על ר' שמעון בעל הלכות ז"ל לא מצינו כן מפורש בהלכותיו ואמת הוא שכך כתב והיכי עבדין שקלין חדא ריפתא ממעלי יומא טבא ומתנח בגוה בישרא או ביעתא או כוורא כד מבשלין אבל אין לנו מזה ראיה וכך כתב במקום אחר וכשם שאין אופין ומבשלין מיו"ט לחבירו כך אין אופין ומבשלין מיום טוב לשבת אלא אם כן עירב בתבשיל דתניא וכו' וזו יותר ראיה שמסכים לדעת רבינו אבל אם אמרה ואם לא אמרה האמת כדברי רבינו הגדול ז"ל כמו שהראיתיך מפורש: