מלחמת השם על ביצה ו

ועוד ופלוגתא דרב הונא ורב חסדא במלח כו' עד בעי שינוי: אמר הכותב אבל לא נאמרו דברים הללו אלא למשנתינו דקתני תבלין כדרכן ומלח במדוך של עץ דאלמא בעיא שינוי גמור אבל אנן הא קי"ל כברייתא דקתני כל הנדוכין נדוכי' כדרכן בכלל הזה אפילו מוריקא שאין טעמו פג וחרדל שכל הקדרות צריכות לו לפי שהוא נאכל בפני עצמו וכן יש בכלל כל הנדוכין אפילו יודע מאי קדרה בעי בשולי ובכולן קתני כדרכן והיינו בלא שינוי ובלא הצלאה כלל אבל במלח לא קתני כדרכה אלא לכל דבר והיינו נדוכה יפה במדוך של אבן אפילו לקדרה ומשום הכי חדית בה רב דדוקא ע"י הצלאה הא שאר כל הנדוכין כדרכן כדקתני בהדיא ומיהו בעיקרא אפליגו בה אמוראי אמתני' משום דלא קתני בה בהדיא כל הנדוכין אלא תבלין נדוכין כדרכן ומלח במדוך של עץ והוה אפשר להו למימר דה"ה לשאר מינין בכגון דידע מאי קדרה בעי בשולי אי נמי מוריקא דרישא דמתני' דוקא דלא מפקא אלא תבלין דסתמן אי אפשר לדוכן מבערב אי משום דמפיגין טעמן אי משום דלא ידע בהו ועוד דהוה קשיא להו מאי טעמא בעיא מלח שנוי יותר משאר מינין אבל אמסקנא אדחו להו כל הנך מילי דמדקתני בברייתא כל הנדוכין נדוכין כדרכן ואתא רב וחדית במלח דנהי דלא בעיא שנוי אבל בעיא הצלאה דלא קתני בה כדרכה והשתא לא קשיא מאי שנא מלח משאר הנדוכין מפני שהמלח נדוכת יפה יפה בהצלאה וכיון שכן בעיא הצלאה משום דלא לעביד עובדין דחול שלא לצורך והיינו טעמא שנדוכת עם שאר הנדוכין הואיל ואינו טורח בה בפני עצמה לאו עובדין דחול עביד דלא לצורך וזו היא הדרך שדרכו בה רבינו הגדול ור"ח זצ"ל שלא הזכירו כלל הא דרב הונא ורב חסדא אבל רב שמעון בעל הלכות ז"ל אמר וכל דמידך ביו"ט לא צריך לאצלויי בר ממלחא ומוריקא תפס לו הלשון שמפיגין טעמן משום דכל מילי דיו"ט בהך טעמא תליאן: