מלחמת השם על ביצה יט

ועוד ואע"פ ששנינו בית מלא פירות סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת וכו' עד טבל שא"א שיתקן מאליו מסתמא מוקצה הוא להכי עדיף לן כח דהיתרא: אמר הכותב אבל רבינו הגדול ז"ל לא כתב דמתני' באודרא דלבני ונראה מדבריו דאפילו בבנין גמור שנינו וכן נראים הדברים בגמרא שלא הקשו ולא העמידו באודרא דלבני אלא לר"מ דאמר פוחת לכתחלה ונוטל מדקא מקשי' ולר"מ הא קא סתר אהלא ועוד קשה לי שהרי כמה דברים מוקצים מחמת איסור של דבריהם ואסורים בין ביו"ט בין בשבת כגון בכור שאין מומו ניכר מערב יו"ט מוקצה דדבריהם מפני שאין רואין מומין ביו"ט ואם עבר וראה אינו מוכן ובזה י"ל לפי שאין ראיית בכור בידו ומי יימר דמזדקיק ליה חכם ועובר עבירה אבל במסכת שבת אמרי' דמטה שיחדה למעות או שלא יחדה והיו עליה מעות כל בין השמשות אסורה אע"פ שנטלה משם וכן מעות שעל הכר במניח וכולן אסורין משום בסיס לדבר האסור מדבריהם ונר שהדליקו בו באותה שבת לר"י וכוס וקערה ועששית אפילו לר"ש הן עצמן מוקצין מחמת איסור של דבריהם מפני שנעשו בסיס לדבר האסור כלומר שלהבת שאסורה בטלטול מדבריהם ולא עוד אלא שאפילו הכבוי עצמו לר"ש מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וסוכה רעועה לר"י מוקצה מחמת איסור דדבריהם הוא שאפילו בבריאה אין סותר חייב בשבת אלא סותר ע"מ לבנות וכן כיוצא באילו הרבה ועוד קשה לי שהיה להם לפרש בגמ' בטבל דמשום דאסורא דרבנן הוא הוה מוכן אצל שבת דקאמר דטעמא דקאמר שאם עבר ותקנו מתוקן לא עיקר טעם הוא אלא מפני שאין עבירתו עבירה דשל דבריהם הוא אבל נראה לי דמתני' בבית סתום ונפחת מערב יו"ט הוא וקתני נוטל ממקום הפחת ולא ממקום אחר לומר שאינו מוסיף בפחת כלל ור"מ פליג שאפילו לא נפחת פוחת הוא ביו"ט לכתחלה ונוטל וכן אמרו בירושלמי רבי בא בר זבדא בשם שמואל ובלבד כנגד הפחת אי נמי קמ"ל מתני' דכיון דנפחת לא הוי אוצר אע"פ שהוא סתום ולא פחתו והאי דלא קתני בדרבי מאיר אף פוחת לכתחלה ביו"ט כיון דקאמר ת"ק נוטל ביו"ט ממקום הפחת ולא ממקום אחר ואמר רבי מאיר אף פוחת לכתחלה ונוטל ביו"ט משמע עוד יש סברא לומר שאף הפירות אין נעשין מוקצין מחמת הבית כיון שאין בעצמן איסור לא אמרו בנר אלא מפני שנעשה בסיס לדבר האסור ואין הפירות הסגורין בבית בסיס לבית והוא לא הקצה דעתו מן הפירות בשביל פירות עצמן אלא דעתו עליהן לאכילה כל זמן שיוכל ליקח אותן ומה שאמרו בטבל שהוא מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן אני אומר דהכי קאמר כיון דטבל ראוי ועומד לאדם הוא קודם שתקנו כלאחר שהוא מתוקן ואין עליו אלא איסור אותו השם שהוא טבל ואפשר לאותו איסור שיפקע בשבת מוכן הוא דהא פירות גופייהו מיחזי חזו ואינן מחוסרין שום מלאכה אבל מוקצה מחמת איסור דקאסרי' זהו דבר שאינו ראוי עד שיעשה בו מלאכה האסורה בשבת כיון שאסורה מן התורה או מדבריהם כגון מטה של מעות ונר א"נ שוחט בשבת שאינן ראויין לו עד שיעשה מעשה האסור בשבת וכן פירות במחובר וכן דגים שניצודו כולם מחוסרין מלאכה הן ואין יכול ליהנות מהן עד שיעבור על איסור וכן כולם אבל בטבל יכול הוא אלא שאינו רשאי כנ"ל ודבר נכון הוא ולדברי רבינו ז"ל שהוא סובר במס' חולין דמוקצה מחמת איסור אינו אלא כשדחאו בידים טבל ודאי מוכן הוא אצל שבת דמערב שבת מוכן לאדם דלתקן ולאכול קאי ואין איסור שבת מקצה אותו שהרי לא דחאו בידים: