מלחמת השם על בבא מציעא מח.

כתב עוד בעל המאור ז"ל ואי אמר ליה ערבוני יקון לעולם לא קנה אלא כנגד מעותיו וכו': אמר הכותב לא זו הדרך כי מה שאמרו בברייתא יד לוקח על העליונה בנותן מקצת דמים אמרו ובעייל ונפיק אזוזי לפי פי' הגאונים ז"ל אבל בערבוני יקון ודאי קנה כנגד מעותיו ונוטל כחוש ואין יד אחד מהם על העליונה כדאמרינן דיו שיקנה כנגד מעותיו ואמר רשב"ג בד"א בזמן שאמר לו ערבוני יקון אלמא אין יד א' מהם על העליונה וכל זה לפי פי' הגאונים ז"ל אבל היכא דפרע מקצת דמים ועייל ונפיק אזוזי התם הוא שידו על העליונה מפני שהוא יכול לומר אני לא נתתי מעותי אלא ליקח כולה אבל לא מקצתה משום דהאי על דעת הכל נתן וכן אני אומר בזו שאמרו בגמ' ומהיכן מגבהו וכו' כשאומר תן לי מעותי הוא דאי לית ליה מעות מגבי ליה מעדית מפני שעשאוהו מזיק אבל היכא דאמר תן לי קרקע ודאי מן הזיבורית הוא נוטל כדין האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך שהלוקח נוטל כחוש שכיון שקנו לו מעותיו משעה ראשונה על כרחיה נוטל כחוש ושקיל כשעת המכר כלומר לפי הדמים שהתנו על כל השדה אבל א"ל תן לי מעותי ואין לזה מעות בזה אמרו נוטל מן העדית וכשעת הגבייה ולא כשעת המקח שהרי חובו מגבהו והמקח בטל וכן נראה דבר זה מפירושי ר"ש ז"ל שכתב ומהיכן מגבהו חובו אלמא דוקא כשאומר לו תן לי מעותי ולא כשאומר תן לי קרקע כנגד מעותי דהתם בתורת זביני אתי ליה וכדינא דלוקח דיינינן ליה:

וכתב עוד בעל המאור ז"ל וההיא דאמר רבא בההיא דפש ליה חד זוזא לא קנה פי' לא קנה הכל אלא כנגד מעותיו וה"ר אברהם ברבי דוד ז"ל השיב עליו ואמר שלא אמרו קנה כנגד מעותיו אלא בקרקע שהוא ראוי ליחלק אבל לא בדבר שאין בו דין חלוקה שאפילו השותפין שהם שותפין מדעתם מעלין זה לזה בדמים שאין אדם רוצה לעמוד בשתוף כזה כל שכן אלו שלא נתרצה בכך ומעולם לא נתרצה לו עד שיתן לו כל מעותיו הואיל ואינו ראוי ליחלק הלכך לא קנה כלל והאלהים דבר נאה ומתקבל היא וכל השמועה מיושבת בדברי הגאונים לפי דבר זה כי מה שאמר בעל המאור כללא קנה דקאמר לא קנה הכל אלא כנגד מעותיו דוחק גדול הוא ואינו במשמע ועוד דהוה ליה לרבא למימר האי מאן דמזבין מידי לחבריה ויהיב ליה ערבון וקא עייל וכו' לפיכך אני אומר דרבא ה"ק האי מאן דמזבין מידי לחבריה ומשך במטלטלין והחזיק בקרקעות ועייל ונפיק אזוזי לא קנה עד שיתן דמים אבל נתן מקצת דמים לא אמר רבא עלה לא לאו ולא הן אלא דההיא ברייתא דלעיל קתני שקנה כנגד מעותיו אם רצה ומכל מקום שמעינן מדרבא שלא קנה יותר מכדי מעותיו ואי לא עייל ונפיק קנה הכל בלא דמים כלל וההוא חמרא דאמר רבא עליה לא קנה כלל קאמר מפני שאין בו דין חלוקה ולא נתרצה להיות שותפות בו ולפיכך לא אקני ליה מיניה כלום והיינו דקאמרי' יתיב רב אשי וקא מעיין בה כי האי גוונא מי אמרינן קנה כנגד מעותיו דומיא דשדה או דלמא שאני הכא דלית בה דין חלוקה ורב אשי משמע שמיע ליה דרבא דלעיל ותריצתא דמתניאתה וכי האי גוונא הוא דמבעיא ליה ופשטינן לא קנה וכל לא קנה דאמרינן בשמעתין לא קנה כלל קאמרינן ובזה יצא פירוש הגאונים לאור ולא כדברי בעל זה המאור ז"ל ויש רגלים לדבר בירושלמי דגרסינן בפרק הזהב בחד בר נש יהב דינרין למטכסא חזר ביה אהין אתא עובדא קימי ר' חייא בר' יוסף ור' יוחנן ר' חייא בר' יוסף אמר יתן לו כל ערבונו או ימסור אותי למי שפרע פי' קסבר כנגדו הוא קונה כרב ור' יוחנן אמר יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע וכו' ומודה ר' חייא בר יוסף לר' יוחנן במכר שאין דרכו לקנות לחצאין כגון פרה וטלית פי' שקנה כנגד כולו דהואיל ולא עייל ונפיק אזוזי וקנה כנגד ערבונו ואין זה ראוי לחלק קנה הכל שלא עלה על דעת שיהו שותפין במקח זה אף אנו נאמר דהיכא דעייל ונפיק אזוזי הואיל ולא אפשר דקני ההוא פלגא דלא יהב ליה זוזי כנגדו דהא עייל ונפק אזוזי לא קנה כלל שלא עלה על דעתו שיהא שותפו במקח זה: