מלחמת השם על בבא בתרא פ.

ועוד אלא הא דתניא כשם שאין מוציאין שט"ח זה על זה וכו': אמר הכותב כל מבין עם תלמיד יבין שאין ממש בדבר זה וכי מפני ששמו כשמו יקנה שעבודא דאית ביה במילי והרי מתחלה לא נשתעבד אלא לזה שהלוהו ובמה יקנה הלה ועוד יש ראיה דלא קני במסירה אע"פ ששמו כשמו מאותה שהביא מפרק האשה שלום גבי פלוגתא דאביי ורבא דאביי חייש לתרי יצחק ריש גלותא ורבא לא חייש ואמר רבא מנא אמינא לה דהנהו שטרי דנפקי במחוזא והוה כתיב בהו נאני בר חבו וחבו בר נאני ומגבי בהו רבה בר אבוה זוזי והא נאני בר חבו וחבו בר נאני במחוזא שכיחי טובא ואביי התם למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהיר בה אי לפקדון כיון ששמיה כשמיה לא מפקיד ליה גביה מאי אמרת דלמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה וש"מ דלרבא לא קני במסירה אע"פ ששמו כשמו אלא משום דלא חיישי' הוא דאי קני במסירה מאי ראיה קא מייתי לה התם דליכא למיחש לתרי יצחק ריש גלותא אי משום דלא חיישינן לנפילה ולפקדון התם טעמא אחרינא הוא דהא אפי' היכא דהוו אותיות דאחר בודאי נמי לא חיישי' דהא רבה הוא דאמר הכא אין צריך להביא ראיה אלא ודאי משום דלא חיישי' למסירה הוא דמייתי ראיה דאלמא אמרי' כיון שלא הוחזק שטר זה ביד אחר אומרים כאן נמצאו וכאן היו אף בתרי יצחק נמי כיון שלא הוחזק שנים אין חוששין ומיהא נמי שמעי' דכי אמר אביי הכא צריך להביא ראיה לאו באותיות ששמו כשמו אמר דבהנהו ליכא למיחש למידי דלנפילה לא חיישי' ואי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה אלא על כרחך מסר לו ואותיות נקנות במסירה ואע"פ שיש לדחוק בזה ולדחות דהתם סברא דרבה בר אבוה קא מתרץ ואיהו לא סבר לה הכי אלא כתנא ברא דקתני הכא אין מוציאין על אחרים לא משמע הכי ובהך שמעתין גופה משמע דאביי אודוי אודי ליה לרבה דלנפילה דחד לא חיישי' ולא לפקדון וכיון שכן שני יוסף בן שמעון ודאי מוציאין הם על אחרים בלא ראיה ולא אמר אביי צריך להביא ראיה אלא בשאר אותיות ואע"ג דאמרי' עלה דאיתמר לומר כי היכי דפליגי אמוראי הכא פליגי תנאי ולא שוות זו לזו לגמרי וכן עיקר דאביי ודאי לא שביק מתני' ועובדי דרבה בר אבוה ואמר כברייתא ולפי זה הא דאמרי' בפ' כל הגט בתחלתו ואמר רבה זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת מוציאין שט"ח על אחרים ודחאה אביי לא לומר שאין מוציאין אלא לומר שאין זאת אומרת כן כי ההיא דאיתמר לעיל בהאי פירקא רב אשי אמר לעולם אימא לך אחריות לאו טעות סופר הוא וכו' ונניח זה לשקול הדעות אבל מ"מ מה שהקשה בעל המאור ז"ל ונתלה בו לדחות דברי רבינו הגדול ואמר מנא לן אוקמתא דסמכא למימר במאי קא מיפלגי בר מהלין אוקמתא דאיתוקמן בגמ' אינו כלום ומן הסוגיא שהזכרנו מתברר הענין יפה דקא אמרי התם בהדיא לרבא דטעמא משום דליכא למיחש לתרי הוא אלא האי ניהו מלוה ולית לן למיחש כלל שמא של חבירו היה כי היכי דלא חיישי' לתרי יצחק ריש גלותא דגמ' קא מדמי להו בהדיא וכי איצטריכינן להנך אוקמתא דהכא לאביי בלחוד הוא משום דאיהו הוא מריה דשמעתא התם דאמר חיישי' והוא ניהו מריה דשמעתא הכא דאיהו איירי בה ובתר מיליה גרירא אבל לרבא טעמא ברירא הוא כאן נמצאו ברשות זה ושלו היו מתחלתן ולא חיישי' מגברא לגברא כדמפורש התם בגמ' ולפי דרכנו למדנו דאביי סבר אותיות נקנות במסירה ורב' סבר אין אותיות נקנות במסירה לפיכך איתמר התם אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה כאילו איתמר אביי אמר אותיות נקנות במסירה אין צריך להביא ראיה ואין רבינו הגדול ז"ל צריך לדחות אלא סברתו של אביי אבל רבא לא ס"ל הכי וזה שלא חלק עליו אם נקנות במסירה או לא משום דפלוגתא דתנאי היא ולא מעייל רבא רישיה בתר אריותא למיפלג בה אלא מיהו ודאי משמע דלא ס"ל הכי דלא שביק רבנן ואמרי כרבי כדקא מתמה עליה דרב נחמן במס' סנהדרין בפ' זה בורר כמאן כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה אלמא לא ס"ל כוותיה וכדמשמע נמי בסוגיין דהאשה שלום כדפרישית ומוכחין לעיל: