מקדש מלך על ספר הזהר ג:תקצח

הן לענוש נכסי מאן וכו' עד דאשתרש מכולא וכו'. פי' עד שיהיה עני לגמרי מכל ממונו.

ומ"ש ולזמנין דאשתרש וכו' פי' שנעקרים שני איברים כגון רגליו ימותו או ידיו או א' מהם וז"ש או מחד מנייהו. ולפ"ז מ"ש תחלה הן למות הוא כפשטיה הן לשרוש היינו שישתרש מכל ממונו ויהיה עני חשוב כמת.

ומ"ש הן לעקור פי' שיעקור מאיבריו או מא' מהם

ומ"ש הן לענוש נכס פי' שיפסיד בחוליו סך מה שגזרו עליו ולא יהיה עני לגמרי. וז"ש ויהיב כל מה דאתגזר עליה. אמר ההוא טייעא ודאי ספרא דיליה בידי איהו מהכא משמע שהטייעא היה שם עם ר"א והחבירים ולעיל אמר ר"א בר מזמנא חדא דאמר כי טייעא חדא דשמע מאבוי וכו'. משמע שלא היה שם הטייעא כשאמר ר"א זה. ואיפשר שתחלה אמר ההוא טייעא לר' אלעזר דבר זה. ועכשיו אע"פי שהיה אצלו לא הכירו ר"א. וכששמע ההוא טייעא מה שסיפר ר' אלעזר לחבירים אמ"ל הא ספרא דיליה בידי הוא. ואע"פי דלעיל אמר דשמע לאבוי דאסיא וכו' דכאן אמר מאבי אבא. איפשר דאסיא זה היה בימי אבי אביו דבימי אביו ויש לאסיא ספר הנז' ונתנו לאבי אביו וירש אותו טייעא זה. נמצא שהכל אמת מש"ל דאסיא היה בימי אביו אמת ומ"ש הכא שהספר ירש אותו מאבי אביו אמת דהא והא איתנהו א"נ יש לפרש במה שחזר בזוהר ממעשה זה היה כתוב שחד טייעא היה עם ר' אלעזר וכשסיפר ר"א על טייעא אחר שאמר לו דשמע מאבוי וכו' אמר אותו הטייע' שהיה עם ר"א הא ספרא דיליה בידי וכו':

א"ר אלעזר אי ההוא ספרא הוה לגבן פי' אע"פי שאמר לעיל ספרא דיליה בידי הוא היינו שמצוי אצלו בביתו אבל לא הביאו בידו עכשיו. ולכך אמר ר' אלעזר אי ההוא ספרא הוה לגבן וכו'. ואמ"ל הטייעא אני מוסרו לך אדעתא להראותו כהרש"בי:

ועל ההוא רזא אפיק רזין דאסוותא פי' כגון אזוב הוא ביסוד ומי שפגם ביסוד רפואתו באזוב שהוא יסוד. וכן כיוצא בזה: