מקדש מלך על ספר הזהר ג:תקב

דלא יימרון ברעותא דדחלנא אכלין ליה הכי פי' אם אוכלים אותו נא יאמרו מפני אהבתו נאכל נא:

טלה יפלחון ולא אמרא שהוא כבש גדול:

אמ"ל הכי שמענא דכל בעירא רבא פי' אפי' בהמה גסה הם אלוהות שלהם ולכן הכה הקב"ה כל בכור בהמה כתיב כל מחמצת וכו'. פי' פעם קוריהו מחמצת ופעם קוריהו חמץ ותירץ דא דכר הוא חמץ.

ודא נוקבא דהיינו מחמצת כמ"ש הרב שמחמצת היא נוקבא דס"א אותיות חמץ מת שהיא נוקבא דס"א הפך מ' דקדושה הנק' ת"ם והכא מת.

אר"ש וכו' פי' תירצת שינוי מחמצת וחמץ ועדיין לא תרצת למה בנוקבא כתיב תאכלו ובזכר יאכל:

דכר דאיהו אחיד בחוטא דדכיו יתיר בבקשה לא יאכל פי' מפני שס"מ יש בו חוטא דדכיו יותר מנוקביה לכך כתיב לא יאכל שהיא לשון בקשה שלכאורה היה תולה על דעתינו לאוכלו לכך מבקש ממני לא יאכל. אבל בנוקבא הוא לא תאכלו באזהרה וז"ש לא יאכל. דהיינו לזכר. לא תאכלו לנוקבא דס"א

ומ"ש והא כתיב לא תאכל עליו חמץ פי' שגם בזכר אמר לא תאכל באזהרה.

ותירץ אסגי תיבין יתירין ליקרא פי' מפני כבוד הזכר שיש בו חוט דק קדוש הוסיף בו לא יאכל לשון בקשה. ואח"כ אמר לא תאכל שהוא באזהרה. וז"ש אבל בקדמיתא לא יאכל וכו'. ה"ג קשה מתרוייהו מחמצת מ"ט. ור"ל שמחמצת היא קשה מחמץ ושאור.

מחמצת מ"ט בגין דריחא דמותא אית תמן וכו' מאן דאכיל חמץ בפסח אקדימת ליה מותא בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב וכו'. בח"י דף ט' כתב עליו וביארו חכמי האמת שר"ל שיכרת נפשו מעדת ישראל ע"כ לא תתגלגל בגלגול ישראל. רק בבהמה או בגוים ערלים ח"ו. ודורשי רשומות אמרו כי נושא עון עובר על פסח. כפשע בינו ובין מגי"פה גי' חמ"ץ: ה"ג מצה אמאי אתקריאת מצה אלא הכי תנינן וכו' וכן הוא בזוהר מדוייק:

גער חית דא חיה וכו' פי' ניקבא דס"א:

דנעץ קנה בימא רבא פי' דכורא דקליפה יונק ממלכות דקדושה הנקרא ימא רבא ושיעור הכתוב גער חיה שאוחזת בקנה א"נ כאלו אמר גער חיה וגער קנה שהם ז"ון דסטרא אתרא שיאבדו: