מקדש מלך על ספר הזהר ג:תעח

אתקין ליה להאי אילנא תדיר פי' שהבינה מתקנת לזעיר בסוד תיקון פרצופו ע"י עיבור ויניקה כנודע. שבעיבור נכללו תלת גו תלת. וע"י היניקה נתפשטו ו"ק דזעיר. נמצא שתיקון פרצוף דזעיר היה ע"י עיבור ויניקה דאימא:

ומ"ש אשקי ליה ומתקן ליה וכו' יובן במ"ש באוצ"ח שג' בחי' יש לזעיר מאימא: א' הם המוחין שהם צ' של צל"ם: ב' הוא הכתר דזעיר שהוא משליש תחתון דת"ת דאימא. ג' הם המקיפים שהם ל"ם דצ"לם עכ"ל. ונלע"ד שלכך אמר הזוהר ג' לשונות אלו אשקי ליה הם סוד המוחין שמתפשטים בכל קוי הזעיר כמו המים שמשקים האילן כך החו"ג שנקרא מים הם משקים לזעיר:

ומ"ש ומתקן ליה וכו' נגד הכתר דזעיר ומ"ש ומעטר ליה וכו' הוא נגד המקיפים:

תלייא מהמנותא נ"ב זעיר נקרא אמת:

האלהים סותם: נ"ב בינה עליונה

מאין סוף ומאין חקר פי' שאימא בניינה מעתיק ואריך הנקרא אין סוף כמ"ש באוצ"ח

האלהים נ"ב בינה:

ולא אלהים: נ"ב גבורה

וע"ד עשה יעשה תדיר: פי' ר' יצחק מפ' והאלהים היא בינה ויעשה דרישא דקרא ועשה דסיפא כולם על תיקון זעיר. ובא לרמוז שאימא עשתה כבר לזעיר: ועוד תדיר יעשה ולכך כתיב בסיפא דקרא עשה וברישא יעשה: שר"ל היה והווה ויהיה. ובזה יתורץ פסוק עין לא ראתה ג"כ דה"ק עין לא ראתה שהוא זעיר. זולתך אלהים שהיא בינה. יעשה תדיר לזעיר שהוא מחכה תדיר לבינה וז"ש למחכה לו. ולכך לא כתיב עשית למחכה לך דא"כ הוה משמע דקאי על אדם ועיין דף רס"ז ע"ב שתירץ הזוהר תירוץ אחר. אבל ר' אבא מפרש רישא דקרא על תיקון זעיר ולכך כתיב יעשה שהוא תדיר בסוד כונן שמים בתבונה ולא כתיב כנן. אבל סיפא דקרא והאלהים עשה היינו הבינה הנקרא אלהים עשה למ'. ולפי שאין תיקון המ' מהבינה תדיר כמו הזעיר: לכך כתיב עשה ולא יעשה להורות שתחלה בינה עשה למ' בשעת התיקון. אבל אח"כ הוא מזעיר וז"ש ומיתזן מאילנא עילאה. שמ' ניזונת מזעיר.

וע"ד איקרי שומר ישראל נ"ב שומרת הפתח קודם שיכנס לישראל.

דהא אורייתא דלעילא נ"ב זעיר:

מאתר דא אתזן נ"ב מחכמה:

דא קול נ"ב זעיר:

להאי רקיע נ"ב יסוד זעיר:

ודא הוא זכר פי' שהזכירה היא מיסוד ולמעלה:

על אינון חיוון פי' ארג"מן.

ודא איהו דאברי בשני פי' שהיסוד נוטה לצד הגבורה שהיא נגד יום שני:

להבדיל בין מים למים: פי' בין החסדים שהם מ"ד ובין הגבורות שהם מיין נוקבין שהיסוד אחר שיורדים בו ה"ח עולים ממנו להגדיל זעיר והגבורות יוצאים ממנו לדעת דנוקבא כמ"ש הרב ז"ל:

דשבעה רקיעין פי' ז"ק דזעיר:

לעילא לעילא פי' שהם לעילא מבי"ע ולעילא ממ' דאצילות.

וילון נ"ב עטרת יסוד גם רחל נקרא וילון:

ודא מכניס שחרית פי' מכניס חיילותיו ואינם שולטים בעוה"ז ובלילה שולטים וזהו ומוציא ערבית כדמפרש הזוהר:

ת"ח רקיע וכו': פי' רקיע הנז' שהוא יסוד דזעיר הוא הרקיע אשר על אבן ספיר דמות כסא שהיא המ'

ה"ג כמראה אבן ספיר וכו' דא אבן ישראל וכן היא בס' מוגה. ור"ל שפסוק כמראה וכו' הוא אחר פסוק ויהי קול מעל לרקיע אשר על וכו'. שקול הוא זעיר והוא מעל לרקיע שהוא יסוד. ואחריו כתיב וממעל לרקיע אשר על ראשם וכו'. והאי ממעל היינו סמוך כמו ועליו מטה מנשה שלפי שבפרק ראשון אמר לרקיע אשר על ראשם דמשמע שהיסוד הוא ע"ג ארגמ"ן ואינו כן שהיסוד הוא ע"ג המ' והמ' ע"ג ארג"מן לכך פירש בפסוק האחר וממעל לרקיע דהיינו סמוך ליסוד כמראה אבן ספיר וכו' שהיא המ' ולכך אמר ת"ח רקיע הוא הרקיע אשר על אבן ספיר דמות כסא ומביא ראיה מפסיק דסמיך ליה דכתיב ביה וממעל לרקיע וכו' כמראה אבן ספיר וכו' אבן ספיר דא אבן ישראל:

ודא אבן מתפות כרסייא וכו' פי' זעיר. כסא לבינה ומ' תחות זעיר וזה שכתוב ומתחות כרסייא דמלכא ומלכא היא בינה: