מקדש מלך על ספר הזהר ג:תכ

דכד תפתח פומך היא תמלל מלין פי' שבלעם היה פותח פיו ומשמיע קול הברה אבל חיתוך הדיבור לא היה אלא מהשכינה הנקרא כה והשומע קול הברת בלעם סובר שבלעם הוא המדבר וז"ש בדף רי"א ע"א הוא הוה זקיף קלא לגבי ההוא ממלל וישא משלו ויאמר האי כה. ע"ש לקמן וההיא דכד ארים קלא במילולי דכה. ר"ל שאותה הברה היתה במילוליה דכה שהיא המלכות לקוט פי' ללקוט לי מהם קצת שתהרגם מלשון אורה בתאנים:

ה"ג אי תיכול למשדי לון מההוא דרגא דלהון ור"ל אם תוכל להשליכם מהשכינה שלא יתאחזו בה וזהו לכה ארה לי יעקב דהיינו יעקב שהם בני ישראל ארה לי. מלשון צדה אורה. אי נמי יעקב היא השכינה הנקרא יעקב ור"ל ארה לי ישראל שתשליכם מהשכינה הנק' יעקב וא"ש סיפא דקרא ולכה זועמה ישראל דהיינו זעיר הנק' ישראל:

מרישא דכל צורים נפקי פי' בינה שממנה יצאו כל הגבו':

אלין שאר משריין פי' בי"ע ששם אחוזים ישראל שיש להם נר"ן מבי"ע כנודע וז"ש אלין שאר משריין דאתחדן בהו.

תרין דרגין אינון יעקב וישראל פי' זו"ן כי יעקב היא מלכות וישראל הוא זעיר:

מי מנה עפר לתתא פי' מ' הנק' עפר. ור"ל מי שהיא הבינה מנה חיילות המ' הנק' עפר ונק' יעקב:

מאן הוא עפר רש"א אמר וכו' נ"ב נוקבא דזעיר הנק' עפר: מאן חרבו הא ידיעא. פי' היא המ' ואע"ג דעפר נמי היא מ' וא"כ מאי יתן כעפר חרבו. י"ל שהרבה בחי' יש במ' ומדמה בחי' זו לבחי' זו:

רובע ישראל היא ה' פי' כמו שעפר היא מ' גם רובע ישראל היא מ' שהיא ה' אחרונה של שם וז"ש וחד מלה הוא. ושיעור הכתוב ומספר שהוא הדעת כמ"ש הרב בליקוטים וכתבנו לשונו בסבא דמשפטי'. מינה גם הוא חיילות של רובע ישראל שהיא המ'. ולכך על מלת מספר נ"ב ליקוטים לרמוז על זה.

כמד"א רובץ וכו' פי' כמו שתרגום רובץ הוא רביע גם רובע ישראל דהכא היא המ' שהיא רבוצה תחת זעיר הנק' ישראל והיא מטתו:

רובע כמו רביעית מישראל פי' הוא דבר אחר שמפרש רובע היא המ' לפי שהיא רגל רביעי שחג"ת דזעיר הם ג' רגלי הכסא והמ' היא רגל רביעי.

וז"ש לתתא רובע אתקרי שר"ל ע' שהיא לתתא מזעיר רובע אתקרי דהיינו לפום כתרין משמע דוד רגלא רביעאה דכרסייא:

רובע ישראל כמה דאוקימנא פי' שכפי דבר אחר מי מנה עפר יעקב היינו הצדיקים שנחשבים עפר בעיניהם. אבל מספר את רובע ישראל היא המלכות כפירוש הראשון: