מקדש מלך על ספר הזהר ג:תיג

וכדין אתנא אודעא ליה פי' שס"מ היה מתלבש באתון והיה מודיע לו על ידה וז"ש בסמוך וכדין הוה אתי מאן דאתי ואודע ליה על ידא דההיא אתון:

למשרי עליה ההוא רוחא פי' על האתון:

אלא אינון ברשותא וכו' פי' שהם תחת רשות המקום ולכך תב תניינות אולי יתן הקב"ה רשות לס"מ להניחו להלוך כי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו כדמפרש:

מסטרא דימינא חמרין פי' שהחמור הוא דכורא דקליפה ולכך הם עשרה חמורים נגד י"ס שלו והנוקבא היא האתון והם ג"כ עשר אתונות נגד י"ס שלה והדכורא נק' ימין והנוקבא נק' שמאל כנודע:

בני אתונו ההוא דנפיק מסטרא דהאי אתון פי' מלבד עיר שיצא מאתון עוד יצאו ממנה קליפות אחרות: והני עשרה מימינא. פירוש עשרה שהזכיר לעיל שכלולי' בחמור ועשר' כלולים באתון:

ואתכלילן בהני תרי כולא פי' כל הקליפות כלולין באלו. ואינון משתכחי בקסם. נ"ב נוקבא דנוגה:

ואית עשרה אחרנין וכו' דמשתכחי בנחש נ"ב דכורא דנוגה עכ"ל ונלע"ד פי' הענין כי נודע שהדכורא כלול בנוקבא והנוקבא בדכורא ולכך בעשרה דאתון כלולים בה עשרה של חמור שהוא דכורא נמצא שהם עשרים. ויונקים מנוקב' דנוגה שהיא קסם וכן בחמור יש בו עשרה וכלולים בו עשרה של אתון הם ג"כ עשרים ויולקים מדכורא דנוגה שהוא נחש: נפק שור נ"ב דכורא: