מקדש מלך על ספר הזהר ג:שכג

ההוא נשרא רברבא נ"ב ר' אילאי שורש נשמתו היה מפני נשר ולכך היה בצורת נשר. דקא מלקט עשבין. ירמוז שהיה מברר בירורין ע"י תורתו:

תרין שמהן דשמע ה"ה נ"ב הם זו"ן. אלהינו אשתתף בהו. נ"ב אימא:

חותמא גושפנקא אמת נ"ב אהי"ה פ' אה"יה גי' אמ"ת וכד מתחברן כחדא וכו'. פירש נה"י דאימא בתוך זעיר ונה"י דזעיר בתוך מ'. וזו כוונה אחרת בשמע יש' שבפ' תרומה אר"ש בד' גוונין איתסדר האי יחוד'. תרין אינון וחד אתהדר. ז"ל מורינו ז"ל:

תרין אינון הם מט"ט וסנ"דל וחד אתהדר פי' בגלות חד אתהדר: וכדמפרש:

כד שליט וכו' פי' כאשר יש כח בזעיר ע"י מעשה התחתוני' באותה שעה נקר' שליט:

טאס על גדפי רוחא הוא פי' של סיפ' דקרא וידא על כנפי רוח:

והענין הוא כי כמו שנשמות הצדיקים עולים בלילה לשוטט בארץ החיים כך נשמתו של זעיר עולה ושאט על גדפי רוחא. ושאט במאתן אלף הם עולמות אריך כמ"ש הרב שהמאות באו"א והאלפים באריך. וטעם היותם מאתים לפי שאלהים באחורים גי ר' ולפי שבלילה מתעוררים הדינים בעלותו וגם שיש גלות בעולם לכך הם ר' שם אלהי"ם באחוריים. ובהיותם באריך הם אלפים. וכמו שנשמות הצדיקים עולים לעולמות עליונים לידע משם עניינים נפלאים כך נשמת זעיר בלילה עולה לאריך לידע סודות נעלמים. ומ"ש ואתט"מר. כי שם נגנז לפי שעה. אינון תרין כרובים מט"ט וסנ"דל נקרא כרובים כמ"ש בפ' תרומה על פ' יושב הכרובי'. אגניז חד. פירש כי בזמן שנגנז יוסף מאחיו ובנימין היה משמש במקום יוסף שגם הוא שרשו מן הדכורא כנודע. אגניז חד שהוא מט"ט ועליו נאמר וירכב על כרוכ ויעוף שהוא מט"ט שרכב עליו זעיר ונגנז. ומ"ש ואשתאר חד לגבי בנימין פי' סנ"דל שהוא נגד בנימין. וכאשר נמצא יוסף חזר מט"ט למקומו. אמנם בגלות המר הזה נגנז מט"ט לגמרי ולא נשאר רק חד שהוא סנ"דל והוא סוד ההוא רוחא דשביק בגווה בעלה והוא משתמש במקום שניהם כי מוריד מ"ד מחמת שרשו מן הדכורא. ומעלה מ"נ לפי שהוא בנוקבא ומ"ש ואגניז במאתן אלף עלמין ואיתטמר ההוא דרכיב עליה. היינו כמ"של שבגלות בלילה עולה נשמת זעיר ונגנזה בר' אלף עלמין שהם באריך. אבל בזמן בה"מ היו המוחין תמיד בזעיר ותמיד הי' זו"ן פנים בפנים כמ"ש הרב ז"ל ולא היתה נשמתו יוצאה ממנו כמו בימי הגלות. ושיעור הכתוב וירכב על כרוב שהוא מט"ט ויעף זעיר וכן וידא על כנפי רוח הוא זעיר ג"כ שטס על גדפי רוחא שהוא מט"ט הנז' ונגנז באריך עכ"ל מורינו ז"ל. ולדעת ענין מט"ט וסנ"דל באמיתות עיין בפ' ויצא בס"ת בענין הדודאים כי שם ביארנו כל הצורך:

ורדא אחרא ונפקו גרסי' דלקמן אמר אפיקו תרין ורדין וארחו בהו ש"מ שתחלה נתן להם אחת. וכתוב עניינה באותם דפים שחסרו מהזוהר ממעשה זה. ואח"כ יהב לון וורדא אחרא ונפקו. וההוא יצה"ר איהו דמית ואתעכל בגוויה נ"ב כן כתב הרב ז"ל בטעם הקבורה: