מקדש מלך על ספר הזהר ג:יח

ה"ג וכל כך למה ולא כהגהה:

ואנן בעינן לקרבא האי קרבנא ממש פי' קרבן זה שהוא גרמייהו ונפשייהו. ועכ"ד קורבנא דכולא עדיף. פי' הקרבן ממש: וכי מציון הוא ברוך פי' קס"ד ברוך ה' הוא הזעיר הנק' הוי"ה ולכך מקשי וכי מציון שהוא היסוד הוא ברוך והלא מנהרא עמיקא וכו' שהוא יסוד דאימא איהו ברוך. ותירץ אלא ברוך ה' וכו'. ור"ל שה' דקרא היא המ' ולכך אמר ברוך ה' שהיא מ' מציון שהוא יסוד: ה"ג הכי איהי איתקריאת הוי"ה. ויש טעות בהגהה:

דכתיב וה' פי' היא המ' ומ"ש מאת ה' הוא זעיר:

ד"א וכו' לפי ד"א לעולם ברוך ה' הוא זעיר ור"ל ע"י מי נכרת ברכת הזעיר ואמר ע"י היסוד כי היסוד הוא מגלה הארת החו"ג נמצא שעל ידו אנו יודעים שברוך ה' שהוא זעיר. ז' רקיעים לעילא. פי' רקיעים שבעוה"ז: קב"ה בשביעאה ערבות:

כגלדי בצלים אלין לתתא ואלין לעילא ז"ל הרב בס' א"י דע כי כל העולמות הם בבחינת עיגולי' זה בתוך זה כגלדי בצלים וכל הקרב אל הא"ס ב"ה הוא עליון ומשובח יותר מחבירו עד שנמצא כי עו"הז החומרי היא תיכונה תוך כל העיגולים כולם והוא מרוחק מן הא"ס הרבה וזה נזכר בזוהר ויקרא דף ט' וכן בפ' בראשית י"ט וז"ל וכולא מוחא לגו וכמה קליפין חפיין על מוחא וכו' ואע"פי שמשם נראה שיותר פנימי הוא המוח והחופף עליו הוא הגרוע ממנו י"ל כי שם מדבר בערכנו אנחנו אשר היותר קרוב אלינו נקרא קליפה בערך המוח אשר לפנים ממנו וכע"דז אשר נמצא כי הא"ס ב"ה לפני ולפנים והוא המוח הפנימי לכולם. אבל בבחי' העולמות בעצמם הפנימי שבכולם היא הקליפה והסובב עליו הוא המוח עכ"ל. ובזה תבין לשון זה. ומ"ש הזוהר מנהון בשית גדפין ומנהון בד' גדפין נלע"ד שבזה יתורץ מה שהקשו בגמ' דחגיגה כתיב שש כנפים וכתיב וד' כנפים ותירצו שש קודם החרבן ד' אחר החרבן כביכול נתמעטו וכו' ובתנחומא תירץ ד' קודם העגל. ושש אחר העגל לכסות רגליהם שלא ייראו. ולפי מ"ש כאן שיש מלאכים בשית גדפין ויש בד' לא קשה מדי: