מקדש מלך על ספר הזהר ג:קנב

בג"כ כתוב בה כולא בשבע פי' בפרה אדומה שהיא המ' כתוב בפ' כל עניינה בשבע לרמוז שמקבלת מז' קצוות דזעיר דהיינו ז' פרות וכו' שנזכרו בפ' פרה ז' פעמים פרה. וכן כל מה שהזכיר הזוהר:

קב"ה אקדים לי שלם פירוש שאמר לו אי תזכה לכפרה שרמז לו שיחזור בתשובה. ר' יוסי אמר משעתא דאיתגזר וכו'. פי' פליג על ר' חייא שאמר שלא פירש אדה"ר מאשתו עד שמת הבל. ור"י ס"ל משעה שנגזרה עליו מיתה פירוש דהיינו מיום שנולד:

פלגותא אית בהו מבני נשא דלתתא וכו' פי' לפי ששדין ורוחין הם מקין וקין היה בו טיפת ס"מ שבא על חוה. וטיפת אדם וחוה ולכך יש בהם ג' דברים כבני אדם ושלשה כמלאכי השרת כמשז"ל:

וכן כד אתילידו מאדם פירוש מה שהוליד אדם עם תרין רוחין נוקבין הנז"ל היו בהם ג"כ פלגו מעילאי ופלגו מתתאי לפי שיש בהם טיפת אדם וטיפת רוחין נוקבין:

בתר דאתילידו מאדם וכו' פירוש אחר שנולדו השידים והרוחין מאדם ע"י ב' רוחות נוקבין דלעיל עוד אוליד מאינון רוחין שנולדו ממנו בנתן דדמיין וכו' וצ"ל שבנות האדם הנז' מתגשמו ולכך טען כולא אבתרייהו. ונעמה אחות תובל קין להפך היתה גשמית ונעשית רוח ולכך היא מתחממת מבני אדם בחלום. ה"ג ולאשתאבא בהדייהו וכן מ"ש לקמן אישתאבת בשי"ן גרסינן:

ואזדמנן תמן תלת רוחין קדישין נ"ב הם ס"נוי סנ"סנוי סמנ"גלף ה"ג ותמן מתאלפי קמיה ונ"ב לומדים ממנו:

אמאי שלטא לקטלא להו פי' אלו הי' מסטרא דמסאבא לא היו המלאכים נטלין ההוא רוחא מניה אלא ודאי שקידשו עצמם א"כ אמאי שלטא לקטלא להו הו"ל למלאכי השרת לשמור הילד שלא ימות כמ"ש לעיל וז"ש הזוהר הא לא בסטרא דמסאבא אשתכחו אמאי שלטא וכו' ותירץ אלא האי וכו' וכפי זה ג' חילוקים יש מי שמקדש עצמו בשעת תשמיש אין הוולד מתיירא משום דבר רע. ומי שמחשב בדבר של טומאה גם הרוח של הוולד תופסת אותו הס"א. ומי שלא חשיב לא קדושה ולא טומאה. ס"א שולטת להורגו אבל מזדמנים התלת רוחין הנז' ונטלין ההוא רוחא מינה. ה"ג ואיתער משינתיה ואחיד באנתתיה אלף ות' וה' נ"ב ה' פעמים מנצ"פך עם ה' כוללים ועיין בדף ע"ג ע"א:

לאתיישבא בעלמא כגוונא דלעילא פי' כמו שלמעלה מ' יצאה עם זעיר כן למטה זוגתו איתילידת עמיה ונושא אותה. ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא וכו'. ז"ל הרב בס"הכ בדרוש ר"ה ואמנם ענין הנסירה הוא כי הלא כשנדבקו הדינים יחד הנה כדי להחזירם פנים בפנים היה צריך להמשיך כל הדינים בנקבה כדי שתוכל להפרד מן הזכר. וכל אותם הדינים שבאחוריו כולם ננסרו וניתנו לה והוא נשאר בסוד החסד והיא בסוד דינים וכו'. ונחזור אל הענין כי הלא כדי לדחות אותם הדינים שבאחורי הזכר ליתנם אל הנקבה:

זה נעשה בכח החסד עליון של הבינה וז"ס ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא ובזוהר בפ' אחרי מות דף ע"ו ע"ב. פי' כי ע"י החסד איתפרשו גזעין שה"ס האחורים שלהם ואז לקחה לאש'. ופי' הדבר כי הלא ידענו כי אע"פי שהאדם ישן עכ"ז נשמתו מושכת לו חיים וחסד מלמעלה אל אותו הכח קיסטא דחיותא הנשאר בגופו והנה אעפ"י שעתה הזעיר נרדם בשינה עכ"ז נשמתו מושכת אליו מסוד החסד של הבינה ונתפשט בכולו ואז הדינים שבאחוריו היו נדחים מאיליה' ונדבקים באחורי הנקבה וז"ש באידרא ובאתרהא שקיע רחמי וחסד. והענין כי הלא כאשר היה נמשך בו החסד היה נדחה הדין ונשאר החסד שקוע במקום הדין וז"ש ובאתרהא שקיע רחמי וחסד עכ"ל הרב בס"הכ. וז"ל הרב בליקוטים. כדרך שעולים החסדים בזעיר מן היסוד שבו עד כתר שבו להגדילו. כן הגבורות עולות בנוקבא מתתא לעילא עד הכתר שבה להגדילה עכ"ל. ובזה נבין לשון זה מ"ש ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא ר"ל מי גרם לזעיר שיזדווג במ' שהיא אחותו. הוא ע"י החסד דאימא שעל ידו היתה הנסירה. ומ"ש ובתר דשארי חסד וכו'. פי' שלקמן בדף זה ע"ב אמר אתא חסד ופריש לון. דהיינו שע"י חסד דאימא היתה הנסירה. ומ"ש שם ונפקו גזעין מתחות לעילא. פי' הם הגבורות שהיו באחורי זו"ן שלקחתם המ' לבדה ועלו מן היסוד שבה עד הכתר שבה להגדילה כמ"ש בשם הרב. וז"ש ונפקו גזעין מתחות לעילא. ומ"ש ואתפשטו ענפין. פי' הם הקצוות דמ' שנתקנו וז"ש ואסגיאו ואיתעבידת ה' תתאה. ובזה נבין ג"כ מ"ש בדף זה ובתר דשארי חסד. פי' אחר שהחסד גרם הנסירה אזי גזעין נפקין מתחות לעילא שהם הגבורות שלקחה המ' ועלו בה מן היסוד שבה עד כתר שבה להגדילה. ומ"ש ואיתפרשן ענפין. פי' הם הקצוות שבה שנתפשטו ומ"ש וקריב אתרחק. פי' אחותו שהיתה מותרת לו נאסרה עליו ממתן תורה ואילך ומ"ש כדין ענפא אסגי וכו' פי' מ' נגדלה ע"י הגבורות ונזדווגה עם זעיר פנים בפנים. ומ"ש האי בקדמיתא פירוש תחלה היתה אחותו מותרת לו. אבל ממתן תורה ונכרתו וכו' כי הבא על אחותו בכרת: