מקדש מלך על ספר הזהר ג:ק

אלא בשעתא דהאי עייל אחרא אתגלייא פי' דהאי עייל הוא נגע הקדוש שדוחה את הטמא שהיה כבר בבית וזהו אחרא אתגלייא. ומ"ש ההוא דמתכסי אתגלייא היינו הטמא שהיה מכוסה בכותל נתגלה עתה בשביל שנכנס הטהור לכותל ודחה אותו: ודאתגלייא הוא הטהור עליו כתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ וכו' והיה מגולה אתכסי נכנס לדחות את הטמא. ומ"ש לבתר אתחזי ליה וכו'. פי' אחר שנתכסה אתחזי ליה בדיוקנא דנגע דביתא. דהיינו אחר שנתכסה בכותל נתגלה בדיוקן נגע הטמא והלך הטמא לגמרי וז"ש ואתכסייא אחרא נמצא כלל הדברים נגע הקדוש ניתן בכותל מבחוץ תחלה ואח"כ נכנס לפנים ודחה את הטמא לחוץ ונתכסה הוא בכותל ונתגלה הטמא ואח"כ יצא הטהור לחוץ ודחה את הטמא לגמרי. ומ"ש הכתוב כנגע נראה לי פי' כנגע הקדוש שאתם רואים כך נראה לי הטמא עכ"ל מורינו זצו"קל: בר חיור חד סאיב וכו' צ"ע שאם נפרש חיור חד הוא שער א' ותרין הם ב' שערות. א"כ היכי קאמר תרין תרי סהדי ודכייא. הא אם היו שני שערות לבנות בנגע טמא מוחלט ואפשר שהוא בתמיה וכי תרי ודכייא: