מקדש מלך על ספר הזהר ב:ס

אינון מיין מרחשן אלין פי' נהר של מצרים מגדל צפרדעים וכן למעלה נילוס העליון מגדל מלאכים בעלי כשפים ומהם היתה חכמת מצרים וכן אמר לעיל בפ' שמות דף י"ח רוב מימיו כדוגמתן במרום וז"ש לקמן והכא נהרי דמצראי מגדלין מארי דחרשין נונין בסיטין בעשרה דרגין דחרשין וכו' קלין בלא תועלתא פי' שלא היו אותם המלאכים אומרים חכמה כמו בתחלה אלא קולות לבטלה:

דהני דאשתכחן בארעא וכו' פי' ערוב שהיה במצרים למטה.

בידא חדא היא המלכות דאצילות כמ"ש לעיל:

דלא הוו מצראי יכלי וכו' פי' כיון שערבב הקב"ה מלאכים של מעלה אזי המצריים לא יכלו לעשות דבר בחרשייהו שכשמשביעים למלאכים בשמות הטומאה אומרים שאינו עתה ממונה על אותו ענין ע"ד חלל ממלכה ושריה ז' רקיעין לעילא הם ז' היכלות דזעיר. ז' תחומי ארעא לעילא הם ז' היכלות דנוקבא.

ואינון ז' תחומי ארעא כל חד וכו' פי' כל ספירה וספירה שבמ' אתחלקת לע' בחינות ואותם הבחינות הם ממונים על ע' שרים של ע' אומות לפי שכל שר ושר יש לו חיות מהמ' בסוד ואתה מחיה את כולם:

דאהרן הוה מחי נ"ב פי' כי משה גמלה עמו חסד שכסתה על המצרי וזה כפי הפשט אבל כפי הסוד בגין וכו':

דא כל עפר הארץ וכו' פי' אע"פ ששם כתיב לזפת וכו' במצרים היו כנים ת"ח מלכותא קדישא לא קביל מלכו שלימתא עד וכו'. בח"י דף ל"ב קבלנו מרבינו האר"י ז"ל שלא לקדש הלבנה עד ז' למולד לעומת כחב"ד חג"ת דזעיר אשר מהם ולמטה מתחיל בנין המלכות סוד הלבנה כמ"ש בזוהר וארא ז"ל ת"ח מלכותא קדישא וכו' מזה ישכילו טעמו של דבר שלא לקדש את הלבנה עד אחר ז' ימים ואף אם חל מוצאי שבת אחר ד' וה' מהמולד לא יקדשוה כל שלא עברו עליה ז' ימים וכן ראיתי הבאים בסוד ה' לא חששו לטעם שלא להחמיץ המצוה ולא לטעם שרוב הצבור מתקבצים אז ולא לטעם שהם מבושמים ומינה לא תזוע. ואין לקדשה אלא בלילה ממש שניכרת זריחתה ע"ג קרקע ונהנין מאורה כמ"ש בר"מ בפ' כי תשא: