מקדש מלך על ספר הזהר ב:תקלב

את קיימא לברייהו נ"ב כי הם מעכבים גלוי החסד בפום אמה

דלא עביד תולדין ואיבין לעלמין נ"ב הפך הקדושה כי החסד גורם הזווג אבל בכאן אל אחר אסתרס.

לאו איהו עפרא קדישא וכו' פי' כמו המ' שנקרא עפר.

והאי איהו כליל במי המרים המאררים נ"ב הפך מימי החסד הזכים ובהירים.

והאי עפר איהו מההוא אתר דאיקרי קרקע פי' שהוא מהבירורים שנפלו בבריאה שנק' קרקע המשכן כמ"ש באוצ"ח שמשכן היא מ' דאצילות וקרקע המשכן היא בריאה ושם נפלו כלי המלכים והאי עפר מההוא קרקע איהו נ"ב הנה שייכות עפר למים כי המ' היא בת אברהם אבינו בכל שמה.

מיין דכיין עילאין נ"ב סוד מימי החסד

ואע"ג דהא אוקימנ' מים ראשונים מצוה הכי איקרון וכו' פי' אע"פי שלעיל בסוף היכל ג' דס"א אמרנו שמים ראשונים הם מ"ד ומים אחרונים הם מ"ן עכ"ז פשט הענין מים ראשונים הם בקדושה ומים אחרונים הם דס"א וז"ש והא אוקימנא על תרין סטרין אלין דא סטרא דקדושה דאיקרי מצוה. ודא ס"א איקרי חובה.

חולקא נטל פי' חלק ס"מ הם מים אחרונים

היכלא שתיתאה נ"ב היכל זה נגד ת"ת דקדושה שגורם זווג הקדוש והוא היכל הרצון שעולה למעלה מכל הזווגים בסוד ת"ת על חו"ג עכ"ל. ור"ל שהיכל הרצון הוא למעלה מהיכל אהבה וזכות שהם חו"ג ברזא דמהימנות' ד' סטרין נ"ב חג"תם נשיקות שונא נ"ב הפך הנשיקין שבהיכל הרצון דקדושה וישק יעקב לרחל:

מהאי עלמא ומעלמא דאתי נ"ב כי הת"ת מבריח בין ב' הקצוות מקצה השמים ממעל בינה ומקצה הארץ מתחת מ' והם עו"הז ועו"הב: