מקדש מלך על ספר הזהר ב:תקח

דאינון ד' יסודי תתאי פי' ארג"מן.

מאילון ד' יסודי וכו' פי' מחג"תם אינון ג' לכל סטר. פי' שמי"כאל עמו שנים וכן כולם.

האי היכלא לעיל' וכו' פי' היכל הרצון שבבריאה ששם היא המ' בבריאה כנודע. מחברים אותו עם זעיר דאצילות הנק' שמים

וז"ש באתר דאיקרי שמים לאתחברא נשיקין וכו' תחות אלין וכו' פי' תחת ארג"מן יש כמה מלאכים שיונקים מהם:

דא בסטרא דאשא פי' אלישע אחר.

ודא בסטרא דמייא פי' רבי עקיבא שהוא מן החסדים ודא בסטרא דרוחא. פי' בן זומא:

ודא בסטרא דעפרא פי' בן עזאי כדבסמוך צריכא איהו לדבקא ליה. פי' צריך לדבק היכל זה שבבריאה ששם היא המלכות עם אהבה רבה שהוא חסד דאצילות. ה"ג בהיכלא דלעיל' באהבה רבה בדין אשתלים ברזא דמהימנות' ואיהו סליק ואשלים אהבה זוטא באהבה רבה כדקא חזי וכו':

עאל בשלם ונפק בשלם יובן בהקדים מ"ש הרב בס' א"י וז"ל נלע"ד שצריך להגיה בזוהר בפ' פקודי כך בגין דר"ע סליק לעיל כדקא יאות עאל בשלם ונפק בשלם דוד שאיל שאלתא ולא אתפרש וכו'. דהיינו שדוד המלך שאיל שאילתא בהאי פסוקא ממתים ידך ה' ולא אתפרש תשובת שאלה זו והשאלה היא כי הנה מה שהיו ראוים למות בנשיקה מידך ה' איך נתחלפו הדברים והיו ממתים מחלד ביד בני אדם במיתות אכזריות. ומ"ש חלקם בחיים ר"ל ר"ע חלקו בחיים העליונים שנכנס בשלום וכו' ולא כבן עזאי ובן זומא שחלקם נאחז במות דהציץ ומת הציץ ונפגע ואחר נדבק בקליפה. אך ר"ע שחלקו בחיים הוא וחביריו. אתקטלו בקטולי עלמא. והוו צדיקי זכאין דלא חאבו חובא בגין דיתענשון:

ואמנם ענין תשובה זו רמוזה ג"כ בפסוק והענין כי הגוף הפנימי של אדם אם הוא צדיק ונעשה בקדושה זוכה לההוא חלוקא דרבנן דיליה ותהיה טוב ולא רע במדריגת החש"מל בסוד ויבא משה בתוך הענן ואתפרש מההוא גופא קדמאה כדכתיב של נעליך וכו' שהוא מקליפת נוגה טו"ר ואמנם אלו העשר' הרוגי מלוכה הם י' טיפין דזריק יוסף מצפרניו ואלו הי' טפין הם לבושי נשמתם ולא נשמתם ממש ונמצא כי אותם הלבושים הנק' גופא דלהון חלוקא דרבנן הם מט"ור דנוגה. ונודע כי עץ הדעת הוא השיריים שלא נתבררו מאותם המלכים שהם סוד ש"ך ניצוצין דאזדריקו במחשבה עילאה והבן סוד זה הנפלא כי הנשמות הקדושות של עשר' ה"מ נתלבשו בחלוקא דרבנן שהם גופם הפנימי הנעשה מטיפת קרי שהיא סוד הנוגה עה"ד טו"ר ונמצא כי נשמתם היא תכלית הקדושה דוגמת אורות של המלכים אך גופם חלוקא דרבנן הם מס"א דעץ הדע' והם דוגמת כלים של המלכים וכמו שבכלים הית' שבירה כך אלו הגופי' הוצרכו להריגה כדי לברר הסיגים שבהם ואחר שנתבררו הסיגים שבהם ע"י ההריג' אז נבר' הטו' שבהם וחזר להתתקן למעל' במקו' שירדו שהוא במחשבה עליונ' דוגמת כלים של המלכים שעלו בסוד מ"ן בהחשבה לתקן אותם הגופים דלהון דהוה בהו פסולת דס"א ונמצא כי מצד נשמתם היו צדיקים גמורים טוב ולא רע ולכך לא שלט בהם ס"א וז"ס ממתים ידך ה':

אמנם מפאת גופם הנעשה מע"הד שלט בהם הס"א החלודה והפסולת שע"ג הזהב וזהו ממתים מחלד ועי"כ עלו ונתבררו בסוד מ"ן ומ"ד עד או"א וז"ס חלקם בחיים. עכ"ל הרב ז"ל ולפ"ז מ"ש הזוהר דו"ד שאלתא שאיל ולא אתפרש. פי' אינה מפורשת בהדיא בקרא אלא ברמז כמ"ש הרב ז"ל: וגם ענין תשובת השאלה רמוזה בפ':

תא חזי נשמתא דאלין לאשלמות' וכו' ז"ל הרב בליקוטים בימי עשר' הרוגי מלוכה גם מ"ן דבינה נפלו למטה בסוד ובפשעכ' שולחה אמכם ולכך הוצרכו אלו ליהרג ונשמותם העלו מ"ן לבינה וגופם העלו מ"ן למ' מתוך הקליפות ולכך ניתן גופם לס"א להורגם כדי להעלות מ"ן מתוך הקליפות כמו סוד הקרבן שמקשרים זה בזה וכו' כך עשו הם עכ"ל ומ"ש הזוהר ת"ח נשמתא דאלין לאשלמותא דרוח' קדישא דהיינו להעלות מ"ן לבינה ע"י נשמתם וז"ש דילהון. עשרה רוחין מתתא כדקא יאות.

ומ"ש וגופא דלהון אתמסר וכו' היינו שע"י גופם שנמסר לס"א העלו מ"ן מהבירורין שבתוך הקליפות למ' כמו הקרבן וכו' וז"ש ומהכא רזא דקרבנין:

ות"ת רישא שירותא דמהימנות' פי' הרב באוצ"ח הוא אריך הנקרא שירותא דמהימנות'. גו מתשבה מ"ס:

בטש בוצינ' דקרדינות': פי' גבורה דעתיק שבגו מ"ס וסליק גו מחשבה פי' שעלו הבירורים במ"ס ואפיק ניצונין ונציצין זריק לש"ך עיבר ה"ג ור"ל ע"י בטישת גבורה דעתיק במ"ס נבררו ש"ך ניצוצין מתוך הפסולת. אוף הכי אלין בהו אשתלים מאן דאיצטריך ה"ג. ופי' כמ"ש הרב שהבירורים שבלבושיהם חזרו להתתקן למעלה במחשבה העליונה דוגמת כלים של המלכים ונברר הטוב מהפסולת ועלו בסוד מ"ן למ'. וכן הבירורים שביררו ע"י גופם שנמסר לס"א מהקליפות הכל עלה בסוד מ"ן למלכות וז"ש בהו אשתלים מאן דאיצטריך:

כך סליק במחשבה ה"ג ור"ל שהבירורים עלו למחשבה שהוא מ"ס כמ"ש הרב בס"הכ ושם כתב בזה סוד נפלא וז"ל מ"ש הק"בה למר"עה על ר"ע שתוק כך עלה במחשבה דע כי זווג העליון הוא סוד א יו"ד למעלה בסוד מ"ד וי' למטה בסוד מ"ן ו' באמצע בסוד דעת העליון המזווג או"א. וזווג התחתון הוא בסוד יאהדו"נהי י' בראש מ"ד י' בסוף מ"ן וששה אותיות באמצע ה"ס הת"ת. והנה הצדיקים הנהרגים על ק"ה עולים עד המ' והם מ"ן דילה ועולים עד הבינה והם מ"ן דילה כדי לעלות במחשבה שהוא אבא וזווג התחתון שהוא יאהדו"נהי הוא כ' כפופה וזווג עליון שהוא בסוד א הוא ך' פשוטה י' ממטה למעלה י' ממעלה למטה. ור"ע שנהרג על ק"ה עשה שני זווגים כ' כפופה ך' פשוט ולזה א"ל כך עלה במחשבה וז"ס ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום שהם שני שלומות עילא ותתא עכ"ל. וכתב בספר אור ישראל בשם האר"י טעם שזו"ן הם כ"ף כפופה לפי שאינם מתפשטים מפני החיצונים אבל או"א הם ך' פשוטה שאינם יריאים מן החיצונים: