מקדש מלך על ספר הזהר ב:תלה

דתיאובתיך לאתדבק' וכו' פירוש אם תאותך להנשא לאחר כדי להקם זרע.

ושתית מאשר וכו' נראה דנערים הם מט"ט וסנדל ר"ל שתזכה לקבל הארה מהם

דא אוטיב ללביה פירש מלכות. ה"ג ומאן איהו דכתיב וכו' ה"ג איתהני מההוא שבעה וחידו. והכא איתהני מההוא ברכה דשבעה מ"ט וכו': ולא כהגהה וז"ל הרב בס"הכ דע כי כל מה שאדם אוכל בחול הרוב הולך לחיצונים. ואין רוחניות כי אם מה שהוא הכרחי למזון הנפש כדי שלא תתפרד והמותר מוסיף כח לחיצונים וליצ"הר וכל מה שאוכל בשבת הוא רוחני אף על פי שאוכל יותר מן הצורך הכל נבלע נבלע באיברים וג' ימים אחר הקבורה נבקע הכרס ואומר לו טול מה שנתתי בי. וזהו למי שעושים בחול כמו בשבתות וי"ט. ואל יחשוב האדם שהקדוש ברוך הוא רוצה שיאכל להנאת גופו אלא לתקן כי בחטא אד"הר ערב טו"ר ונתקלקל אפילו דומם וצומח. והעירוב הוא שהניצוצות של הקדושה נתערבו אפילו בדומם כמ"שה ארורה האדמה בעבורך ולכן סדר ה' בעולמו כי מן הדומם וצומח יתקיימו הב"ח. וכשהאדם אוכל הב"ח ישאר בו הרוחניות:

ואז הניצוצות שנאבדו בזמן אד"הר חוזרים לו במדריגות אלו ולכן באכילה מרויח האדם ומוסיף כח בנשמתו על ידי הברכות שמברך ברכת הנהנין: שע"י הברכה ההיא לוקחת הנפש חלק הרוחני והוא מזון הנפש ולכן כל מה שאוכל אדם בחול יותר מקיום נפשו כמ"שה צדיק אוכל לשובע נפשו המותר נק' פרש חגיכם ומוסיף כח לחיצונים. ומה שאוכל בשבת וי"ט הכל הוא רוחניות ונבלע באיברים וזה היה טעם שמאי שהיה לוקח ביום א' וכשהיה מוצא ביום ב' יותר נאה היה אוכל הראשון לפי שהי' סובר כיון שלקחו לכבוד שבת חל עליו קדושת שבת: ואפילו שהיה אוכלו בחול נבלע באיברים. ועיין בפ' ויקהל דף רי"ח ע"א וז"ל בחול לא מתהני אלא מאינון מלין דסלקין מגו שבעה ובשב' איהו רזא אחרא במזונא ממש ובההו' חדווה דמצוה דשבת עכ"ל ובזה מובן לשון זה.

קשה קמי קב"ה פי' מ' ול"ג ההוא אתר ד' רתיכין נ"ב ארבעה ברכות שיש בבה"מ עכ"ל ור"ל שד' רתיכין שהם ארג"מן נהנים מד' ברכות של בה"מ ג"כ כמו שנהנית השכינה א"כ ד' רתיכין וכו' הם מוחי חכמה ובינה וחו"ג דנוקבא שנתקנים ע"י ד' ברכות דבה"מ כמ"ש הרב בכוונת בה"מ. וע"ד כתיב טוב עין הוא יברך. פירש כמר"זל אל תקרי יבורך אלא יברך ור"ל שיברך בה"מ בעין טובה. דאי לת"ה פירוש אלא הפסוק כפשטיה ולא אמרי' אל תיקרי וכו'. א"כ לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה דריש' משמע מפני שעינו טובה יבורך שהוא ראוי לברכה אף על פי שלא נתן כלום ובסיפ' משמע כי נתן מלחמו לדל: אלא ודאי אל תקרי אלא יברך שיברך בה"מ בעין טוב והטעם כי נתן מלחמו לדל שעל ידי אותה ברכה משפיע לחם ושפע למלכות הנק' ד"ל שהיא מילוי המילוי דאד"ני שעולה ד"ל ולכן צריך טוב עין: