מקדש מלך על ספר הזהר ב:רפג

כגוונא דלעילא ברזא דנר"ן פי' נפש מ'. רוח זעיר נשמה בינה.

נפש לית לה וכו' פי' מלכות:

ביתא דא איהו גופא פי' עולם הבריאה.

אלין אינון שייפין פי' הה י"ב בקר רוח דא איהו. פי' זעיר גו נביעו דעתיקא וכו'. פי' שבינה עולה בסוד מ"ן לאריך כמ"ש הרב שאו"א עולים בסוד מ"ן לאריך.

רוח דא פי' זעיר

לא עאל בגנתא דעדן פי' מ'.

נפש דא פי' מלכות

גו גופא לתתא פי' בריאה:

אלא גו ההיא קליפה תקיפא נ"ב סוד מלכי אדום שמתו עכ"ל ור"ל שהמלכות היא בתוך הניצוצות שבקליפת נוגה

האי נפש בשעתא דרוח נחתא וכו' הלשון הזה אינו מדוקדק דמשמע שהנפש לא עלתה עם הרוח למקום הנשמה בשבת ומועד והאמת הוא שגם הנפש עולה עם הרוח וכמש"ל בעמוד שני דף זה בשעתא דנשמתא מתעטרא לעילא וכו' ואתגלימת בדיוקנא דהות גו גופא בקדמיתא וכל אינון גרמין וכו' בח"י דף כ"ב גודל עילוי הנשמות באורות עליונים ומתקשרת הנשמה ברוח ורוח בנפש עד שהם בקישור אחד בציור רוחני כמו שהיו בציור גופני בעו"הז כמ"ש בזוהר בשעתא וכו'. והענין הוא. כי בשעה שהרוח יורד מג"ע העליון לג"ע התחתון אז מוליך עמו אור גדול שקיבל למעלה ומאותו האור יורד ג"כ אור בהיר מאד לנפש אשר בקבר ומתלבשת הנפש באור הזה כצורת הגוף ממש. ואז מתחברים העצמות יחדיו ידובקו ומצטיירים בצורת הגוף שהיה בעו"הז ועולים מהקבר ואומרים שירה לפני הקב"ה וז"שה כל עצמותי תאמרנה אומרות אין כתיב אלא תאמרנה. ומבואר שם בזוהר דאילולי אתיהיב רשות לעין לראות היה רואה בלילי שבת ור"ח דמות צורות עומדות על הקברים. ה"ג חמי בליליא דעייל שבתא ור"ל שבתחילת ליל שבת עולה הנפש ורוח למקום הנשמ' ויורדות מיד ואזי הנפש אתגלימת בדיוקנא וכו'.

בליליא דנפקא יומא דדינא וכו' במסכת ברכות ממעשה דאותו חסיד עם ב' רוחות וכו' מוכח דבליל ר"ה עצמה משטטא לדעת מה נגזר. והכא אמר בליליא דנפקא יומא דדינא. וי"ל דבליל ב' דר"ה איירי התם בגמרא דאי בליל א' אין דין לישראל. כי או"ה דינם בלילה וישראל דינם ביום וא"כ מ"ש בליליא דנפקא וכו' היינו ליל ב' דר"ה: