מקדש מלך על ספר הזהר ב:רסד

דאינון עטרה דל"ב שבילין פי' כ"ב אתוון עם עשרת הדברות הם ל"ב:

רזא דשמא קדישא פי' כ"ב עם י' דברות ועם י' מאמרות הם מ"ב וכמ"ש לקמן. כשמך אלהים כן תהלתך ל"ג וכן נמצא בזוהר מוגה.

שמא דמ"ב פי' כ"ב אתוון עם י' דברות שהם נפש דאימא ועם עשרה מאמרות שהם רוח דאבא הם מ"ב

וע"ד סליק ולא נחית פי' כיון ששם מ"ב רמוז באלב"ם דהיינו ב"ם דאל"בם כמ"ש לקמן לכ"א סליק וכו'.

ורזא דיליה סליק ונחית פי' כיון ששם ע"ב הוא רמוז באתבש ואתב"ש סליק ונחית כדמפרש לכן אמר בשם ע"ב ורזא דיליה סליק ונחות כגוונא דא מצפ"ץ. פי' שהוא חילוף הוי"ה באתב"ש ואתב"ש סליק ונחית לכך גם שם זה סליק ונחית:

שמא דתליסר מכילן דרחמי פי' כתב הרב ה' ה' הם שני מצפ"ץ והם בשני פאות דאריך ומשפיעים לדיקנא שהם י"ג מכילין דרחמי. אינון תריסר רזא דרתיכא קדישא דנפקין מחד דשרייא עלייהו יובן במ"ש הרב שנוצר חסד הוא כולל כולם וכן מזל ונקה כולל כולם. נמצא שהי"ב האחרים יוצאים ממזל הח' או ממזל ונקה.

לרתיכא עילאה פי' חג"ת כמ"ש לעיל שע"י מ"ב חג"ת עולים לאימא.

ואימא לאבא ומ"ש לרתיכא תתאה פי' כמ"ש דוד שהיא מ' עולה עד לחג"ת.

למלכא דשלמא דיליה פי' בינה.

בגין דתתעטר ביה לסלקא לעילא פי' מ' ע"י שבח זה תעלה למעלה כמ"ש לקמן:

ופריחו דכ"י דמתעטרא לסלקא וכו' תרגום אתייא למיעוטא נ"ב דתרגום היינו לשון לבן הארמי:

בשעתא דקא מייחדי ישראל יחודא וכו' יובן מאמר זה במ"ש הרב בס"הכ דרוש ק"ש וזה כללות דבריו הנה תחלה אנו עושים זווג דאו"א עילאין שהוא זווג דפנימיות בק"ש כדי שיבואו מוחין לזו"ן ויזדווגו גם הם בעמידה. והנה אי אפשר לעשות זווג בלא העלאת מ"ן דזו"ן. ולכן צריך להעלות שניהם בסוד מ"ן זה מעורר מ"ד וזו מעוררת מ"ן רק שאין בהם כח לעלות מכח הגלות. לכן אנו צריכים לתת להם הארה תחלה מזווג דיש"ס ותבונה. שהוא זווג דחיצוניות והוא נעשה מעצמו ולא פסיק האי זווגא תדיר ואין צריך למ"ן דזו"ן ומשם נותנים הארה לזו"ן. מ' הנקרא ש"ם מקבלת מע' שהם ז"ת דתבונה. וזעיר הנקרא ישראל מקבל מחסד וגבורה דיש"ס. ובכח הארה זו יכולים זו"ן לעלות בסוד מ"ן לאו"א עילאין עכ"ל. והגהת הרח"ו בזה היא כך:

דעלמא עילאה נ"ב אבא:

חד נהירו נ"ב יסוד:

בוצינא דקרדנותא נ"ב אימא:

לע' נהורין נ"ב ז' תחתונות.

בע' ענפין נ"ב זעיר ובמ"ש מובן לשון זה דמ"ש מגו סתימו דעלמא עילאה הפי' הוא יש"ס:

ומ"ש חד נהירו פי' יסוד דידיה ומ"ש בטש גו בוצינא דקרדינותא. פי' שהיסוד דידיה מזדווג עם אימא הנקרא בוצינא דקרדינותא. ומ"ש

ואתפלג לע' נהורין פי' הם ז' תחתונות דאימא. ומ"ש

ואינון ע' להטין בע' ענפין דאילנא דחיי פי' ז' תחתונות דאימא האירו בז"ק דזעיר ומ"ש

כדין ההוא אילנא סליק ריחין ובוסמין פי' אחר שעשינו זווג דיש"ס ותבונה שנעשה מעצמו ומשם נתנו הארה לזו"ן כדי שיוכלו לעלות בסוד מ"ן אזי עולים זו"ן בסוד מ"ן לאו"א עילאין וז"ש כדין ההוא אילנא שהוא זעיר סליק ריחין ובוסמין שר"ל שעולה בסוד מ"ן ומ"ש

וכל אילנין דגנתא דעדן כולהו סלקי ריחין פי' גם עשר ספי' דמ' כולהו סלקין בסוד מ"ן ולכך הגיה הרח"ו ז"ל על מ"ש הזוהר סלקין ריחין וז"ל כל ריח ובושם הוא מ"ן כטעם יזלו בשמיו דכתיב גבי הפיחי גני ואע"פ שכתב הזוהר בע' ענפין דאילנא דחיי ש"מ שבאים לזעיר. והאר"י ז"ל כתב ע' דאימא למ' אינה קושיא שתחלה באים לזעיר ואח"כ למ' שהמלכות מקבלת ע"י זעיר: וכמ"ש בסה"כ בדרוש ק"ש שעל המטה וז"ל שמע הכוונה להמשיך ז"ק דבינה תתאין שהם ע' שנים עילאין ולהמשיכם מן הבינה למ' ע"י זעיר וזהו שמע שמ ע':

דהא אתתקנת מטרוניתא לאעלא לחופה פי' ע"י המוחין שקיבלו בק"ש אנו מכינים אותה להזדווג בשים שלום דעמידה:

כל אינון שייפין עילאין פי' ו"ק דזעיר:

הא בעליך ייתי לגבך פי' שמע שהיא מ' כי שם שהיא מ' מקבלת מן ע' אומרים לה הא ישראל שהוא זעיר בעליך ייתי לגביך:

ה' אלהינו ה' אחד ביחודא חדא פי' הם ו"ק דזעיר הרמוזים בששה תיבות דשמע ישראל:

ד' מפתחין דנטיל מד' סטרי עלמא פי' ד' מפתחות אלי הם הארות מחגת"ם:

אנח לה פי' מפתח זו שהיא ה' אחרונה אנח לה תחות אילנא דחיי שהוא זעיר:

אתעבידו חד פי' שיה"ו הם בחי' זעיר:

עיילין לאינון תרין מפתחין גו גנתא פי' אלו הב' מפתחות שהם בחינת זו"ן עיילין לגן גו גנתא שהוא יסוד דאימא וז"ש וכולהו מיחדין בגוונא דלתתא. פי' כמו שאנו מייחדים זו"ן ומעלים אותם בסוד מ"ן ליסוד דאימא כך עושים המלאכים: ה' דא רשימו דאת י' כתב הרב כי אבא הוא ה' דע"ב ומקבל מיו"ד דאריך עכ"ל וז"ש ה' שהוא אבא נרשם מיו"ד דאריך שכל הפרצופים שורשם מאריך: ומ"ש

רישא עילאה דבשמא קדישא קאי על י' שהזכיר שהיא ראש שם יהו"ק שבאריך וכן מ"ש לקמן

את תניינא וכו' קאי על ה' דהוי"ה דאריך שכתב הרב בסה"כ ה' אלהינו ה' שהם או"א ודעת המזווגם והם הוי"ה דע"ב ואהי"ה דיודי"ן והוי"ה דע"ב כולם נמשכו מיה"ו דהוי"ה דאריך דהיינו הוי"ה דע"ב דאבא נמשכה מיו"ד דהוי"ה דאריך וכן כולם:

אלהינו דא איהו רזא דרשימו דאת ה' פי' שאימא מקבלת מן ה' דאריך וז"ש דא איהו רזא דרשימו וכו' שנרשמה מה' דאריך:

ה' דא משיכו דאתמשך לתתא כתב הרב ה' הוא דעת המזווג או"א ומשם ירידת הארה לדעת דאבא ומשם ליסוד דאבא ונודע שיסוד דאבא הוא דעת דזעיר וז"ש

ה' דא משיכו דאתמשך לתתא שנמשך עד זעיר ומ"ש ברזא דרשימו דאת ו' פי' כמ"ש הרב שהוי"ה זו השנית דע"ב שהוא דעת המזווגם מקבל מן ו' דאריך נמצא שנרשם מן ו' דאריך. ומ"ש

דאינון תרין אתוון אתמשכו למהוי באתר דא פי' י"ה הנזכר נמשכו לאתר דא שהוא זעיר הנזכר שכיון שי"ה הנזכר קבלו אותם או"א ונתנום לזו"ן עם המוחין שנותנים להם:

מרישא דמבועא פי' אבא:

ומהיכלא פנימאה פי' אימא וז"ש וירית לאו"א: