מקדש מלך על ספר הזהר א:צז

דא עלמא דאתי ופי' הפ' כך אלהים שהיא הבינה הבין הדרכים של אבא אבל לא מקומה: אבל והוא שהוא א"א ידע את מקומה דאבא וכ"ש הדרכים הנמשכים ממנה: ודומה פי' זה למ"ש באידרא. אעפ"י ששם הוא פי' אחר. ואיהי צבייה גרסינן:

אמאי אתעבד שמא דא גרסינן ופי' אמאי המ' אינה נק' בשם אשרה מזבח דאיהו מאדמה. פי' מ' בניינה מבירורי המלכים שנק' אדמה ועיין פ' משפטים בסוד אדמת עפר. כי עפר הוא כשנתקנת המ'. אי נמי יובן במ"ש הרב באוצ"ח כי אדמה היא התבונה אדם ה' וזהו מזבח אדמה. מזבח שהיא מ' בניינה מהתבונה שהיא אדמה וכן נמי עפר מן האדמה. עפר היא מ' בניינה מן התבונה שהיא אדמה:

ויפח באפיו נשמת חיים אתכליל וכו' פי' שהבינה שהיא נשמת חיים נכללה בעפר שהיא מ'. בקדמיתא ויביאה אל האדם. ז"ל הרב בס' הדרושים זווג ראשון שממנו יצאו נשמת אדם וחוה היו זו"ן אחור באחור דהיינו שעלו להיכל הבינה והיה שם זווגם והזעיר קדם שם שהוא יושב בחיק א"וא ואח"כ עולה המלכות אצלו וז"ש בזוה' בראשית דף מ"ט בקדמיתא ויביאה אל האדם ולבתר איהו ייתי לגבה שמשם ואילך הזווגים היו דמטה במקומם פנים בפנים והזעיר הולך למקום המ' להזדווג עכ"ל הרב ובזה מובן לשון הזוהר ויביאה אל האדם מהכא אוליפנא דבעאן א"וא דכלה וכו':