מקדש מלך על ספר הזהר א:צב

וההוא דלעילא אבהן דכולא פי' היא בינה שכולל' חג"ת שנקראים אבהן עד יום הששי גרסינן ול"ג חמישי. אפיקת תיקון חילהא פי' מ"ש ביום ג' ותוצא הארץ היינו בתוך בטן הארץ עד פתח הקרקע ולא יצאו לאויר העולם עד יום הששי:

לעילא פי' בי"ע ותתא עו"הז. על הארץ פי' דאי כתיב בארץ משמע הארץ הזאת ומדכתיב על הארץ משמע בי"ע: והא כמה חושבנין עבדי חברייא לעילא. פי' שגם באריך ואו"א וזעיר יש שמות שיש בהם חשבון. ותירץ אלא חושבנא קיימא בסיהרא: וז"ל הרב באוצ"ח כל החשבונו' במלכות. וקשה אפילו בשמות של שאר הספי' יש בהם חשבון. אך הענין כי בכל מ' ומ' שיש בבחינת השם ההוא שם הוא החשבון של השם. באופן כשאנו אומרים בחינת חשבון בכל שם ושם הנה החשבון ההוא הוא למטה במלכות של אותו השם עכ"ל. מובן שמה שתירץ הזוהר אלא חושבנא קיימא בסיהרא. היינו מלכות שבכל שם ושם: ומתמן ייעול בר נש למנדע לעילא. פי' מהמ' שבכל שם ושם יכנס האדם לידע שאר הספירו' של השם כדמוכח זה הפי' מדברי הרב שזכרנו:

נקודה חד פי' אבא נקודה לעילא אבא. ומשום שר"ל ואית נקודה וכו' ה"נ אית נקודה וכו' לכך כפל הלשון. א"נ מ"ש ואית נקודה סתים. לעילא דלא אתגלייא כלל היא חכמה דאריך שהיא המחשבה הראשונה. דאינון מיין רחישו. פי' מ"ן של מ' שהם הגבורות הוציאו בי"ע:

כגוונא דלעילא אצילו' ועיין בדף ל"ד ע"א. על הארץ דא אליהו דאשתכח תדיר בארעא. זה הלשון נתחבטו בו קמאי וכ"ש לפי מה שקיבלנו ומפורש בדברי הרב ז"ל שאליהו הוא פנחס א"כ איך כתב הזוהר ולא מסטרא דאבא ואימא. אבל יובן כמ"ש בס' הדרושים בדרוש אליהו בארבע מבואר שם שטיפת יתרו ויוסף היא נק' פנחס. ונשמה שבאה מגד ובנימין נק' אליהו ואליהו מושבו בגוף פנחס. כי עיקר הגוף הוא של פנחס ולא של אליהו. לפי שארבעה נשמות היו לו. נשמה מזרע יוסף ומזרע יתרו הם נקראי' אחת כיון שבאו משעת לידה ושל נדב ואביהו הם אחת שהם תרי פלגי גופא. ונשמה מגד ונשמה מבנימין הם שנים אחרים. ושל יוסף ויתרו נק' פנחס. ושל גד ושל בנימין נק' אליהו. ובזה יובן מ"ש הזוהר דא אליהו דאשתכח וכו' ולא וכו' כי לפי האמת נשמת גד ובנימין אינה מאב ואם וז"ש ואיהו טאס עלמא בד' טאסין:

ונודע שנשמת בנימין היא הבאה לעוה"ז לעשות נס לצדיקים והוא טאס עלמא בד':