מקדש מלך על ספר הזהר א:עד

ספר עילאה פי' בינה מניה נפק כולא כמה מיני הארות לזעיר הארת המוחין והארת חו"ג שמתפשטים בז"ון: נפק מניה כתיבה פי' זעיר שנק' תורה שבכתב. אי נמי יסוד אבא שיצא אחר סיום יסוד אימא ויצא ממנה לתוך זעיר וספר עילאה הוא יסוד דאימא. ספר דאמצעיתא הוא ת"ת. כללא דעילא ותתא פי' בינה ומ' כמ"ש הרב. מקצה השמים וכו' קצה העליון בינה וקצה התחתון מ' ושמים ביניהם:

ואחיד לכל סטריך פי' מכריע בין קו ימין לקו שמאל ואיקרי תורה שבכתב אדם קדמאה פירוש הת"ת נק' כן. ה"ג כללא דעילא ותת' ואחיד לכל סטרין ואיקרי תורה שבכתב אדם קדמאה ספר תליתאה דאיקרי תולדות אדם ותיבות רזא דאדם קדמאה ספר תליתאה ל"ג:

דאיקרי תולדות אדם הוא יסוד דזעיר. דצדיקים גמורים הם ביסוד בינונים בת"ת. רשעים גמורים בדיני הבינה לפי שדינין נפקין מסטרהא:

כדין אתתקן כולא וכו' חד אתכליל בחד גרסי' ור"ל שניתקנו זו"ן למעלה שנק' אדם שהם כ"ו י"ט גי' אדם. וג"כ נתקנו אדם וחוה התחתונים הנק' אדם. וזהו אתתקן כולא לעילא ותתא:

חד אתכליל בחד פי' זו"ן זה כלול בזה וזה כלול בזה ושיעור הכתוב כך ביום ברוא אלהים שהיא בינה אדם שהם ז"ון בדמות אלהים שהיא בינה ברא אותו. וכשנפר' הכתוב על אדם וחוה פירוש ביום ברוא אלקים היא המ' וכן בדמות אלהים היא המלכות:

והרמ"ז כתב זה ספר וכו' זה מלא זי"ן ה"ה גי' מגד"ל וגי' ע"ז ספר גי' ש"ם ומילוי ספר כזה סמ"ך פ"ה ר"ש המילוי לבד גי' ש"ם יה"וה גם זה במילוי זיי"ן ה"א גי' עוז. וזהו השם הוא ביסוד כדכתב הרח"ו ז"ל בס' קרית ארבע. גם שם יג"ל פז"ק שהוא ביסוד עולה ר"ל גי' אל הוי"ה במילוי אלפי"ן. והסתכל בשמות אלו כי המערכה הראשונה שהוא מב"ש גר"ג דצ"ב לק"ה עולה תש"עט גי' זה ספר במילוי כזה זי"ן ה"א סמ"ך פ"ה ר"ש. והמערכ' השנית היא עו"י וו"ה וד"ו ש"וה גי' ת"ל. וכן זי"ן ה"ה סמ"ך פ"ה ר"ש המילוי לבד גי' ת"ל. ומערכה שלישית היא מי"ץ יצ"ד הי"י ונ"ק גי' תכ"ה שהוא פנים של שד"י. וכן מילוי ז"ין ה"א סמ"ך פ"ה ר"ש כשתוסיף הכולל יעלה שם תכ"ה עכ"ל הרמ"ז.

ודא ספר מאתר וכו' פי' שספר של חנוך שיש בו רזי תורה הוא מיסוד זעיר שכל הסודות הם מיסוד כמ"שה סוד ה' ליריאיו וכו'. והיסוד נק' סוד כנודע:

מארעא אתנטיל פירוש מהיכן זכה חנוך לספר זה שיש בו כל הסודות העליונים ואמר דהא מארעא אתנטיל חנוך וכו'. וכל גנזי עילאי אתמסרן בידיה ומאחר שהראה לו הקב"ה כל הסודות כתב הכל בספרו:

ואלף מפתחן פי' אל שד"י במילואו שהוא בבריאה עולה אלף בגי': מאה ברכאן נטיל הם המוחין כמ"ש הרב ז"ל שמקום הסיתו' הם כחב"ד ח"ג ושליש הת"ת והם גי' ס"ג כי כח"בד ח"ג הם ס'. ושליש הת"ת הם שלשה. ומקום המגולה הם ב' שלישי הת"ת ונה"י גי' ל"ז נ"ז עם ס"ג הם ק' וז"ש מאה ברכאן נטיל בכל יומא כי המוחין מתחדשים בכל יום:

ומן דא אתמסר ספרא פי' ממטט"רון נתגלה הספר הזה: נהרא דנגיד ונפיק פירוש יסוד דזעיר:

רוחא עילאה מאילנא דחיי פירוש רוחא עילאה הם נה"י דאימא שבתוך זעיר שנק' אילנא דחיי והיסוד מושך הארות דאימא שבתוך זעיר ונותנם למלכות ואריק באילנ' דשריי' ביה מוחא:

ואתמשכן רוחין בגוייהו דבני נשא פי' כי תחלה אע"פ שהנשמו' הם מזווג ז"ון עכ"ז עיקר הנשמה היא מהזעיר וקצת מהמ' ולכך היו מאריכים ימים הרבה:

ואתעדתו לפתח פי' שעלו אותם העונות עד שהגיעו למלכות וח"ו פגמו בה וכמש"ל דף ל"ו ע"ב מאי לפתח דא פתחא דלעילא:

רוחא עילאה מההוא אילנא פ' הארות זעיר נסתלקו מהמלכות שנק' אילנא דמותא ור"ל שמשם ואילך עיקר הנשמה מהמ' וקצת מזעיר ולכך לא היו מאריכים ימים:

נשמתין בבני נשא גרסינן לא ידון רוחי למיהב לעולם פי' לא ידון רוחי לא תמשך הארת הבינה שנקראת רוחא עילאה באדם שהוא זעיר כדי ליתנה לעולם שהיא מ' ומ"ש בשעתא דפרחו נשמתין ר"ל כשיוצאים הנשמות מהמלכו' ובאים בבני אדם לא יהיה להם הארה מזעיר אלא העיקר מהמלכו' וכן מוכח בדף נ"ח ע"א וז"ל לא ידון רוחי וכו' קב"ה אתער רוחא דלעילא עד דמטו אינון חיין לאתר דיעקב שרייא ביה ומתמן נגדי אינון חיין עד דאתמשך ההוא רוחא להאי עולם דדוד שרייא ביה ומתמן נגדי ברכאן לכל אינון תתאי וההוא רוחא עילאה אתנגיד ואתמשך לתתא ויכלין לאתקיימא בעלמא וכו'. השתא דחאבו אסתלק כולא בגין דלא ימטי ההוא רוחא דחיי להאי עולם עכ"ל:

וכוונתו מבוארת דמעיקרא היתה הבינה שנק' רוחא דחיי מושכת הארה לזעיר דהיינו שנה"י דאימא בתוך זעיר ומשם למ' שנק' עולם. ולכך היו מאריכים ימים הרבה. ולאחר שחטאו אמר הקב"ה לא ידון רוחי שהיא אימא באדם שהוא זעיר כדי שתנתן לעולם שהיא מלכות. וז"ש כאן הזוהר נהרא דנגיד ונפיק היינו היסוד היה מושך הארת הבינה שבתוך זעיר וגם כן צריך לומר שתחילה היה עיקר הנשמה מזעיר וקצת מהמ'. וכיון שטיפת הדכורא שיש בה הארת אימא היא מרובה על של הנוקבא לכך היו חיים הרבה. ואחר שחטאו היה בהפך טיפת הנוקבא מרובה על הדכורא והיא נק' אילנא דמותא לכך לא היו מאריכים ימים. ודע שאע"פי שפירשנו במ"ש הזוהר אתער רוחא דחיי דלעילא היא הבינה מ"מ שרש החיים היו באים להם מאריך וכמ"ש בתיקונים וז"ל א"ר אלעזר אמאי הוו קדמאי חיין יומין סגיאין. א"ל אריכו דיומין אינון מאריך וכו':