מקדש מלך על ספר הזהר א:נ

נשמתהון דערב רב דאינון וכו' פי' ערב רב שנקראים נפילים שבאו מעזא ועזאל שצפלו מן השמים וגם אלו מפילים עצמם לזנות כאבותיהם. דלא יהי לון חולקא תמן. פי' זה המין שנקרא נפילים אפי' יעשו שום מצוה אין להם חלק לעו"הב ומשלם שכרם בעו"הז א"ני"ל נפילים דאפילו וכו' קאי על עזא ועזאל עצמם שהפילו עצמם לזנות ולכך נטרדו ואין להם חלק לעו"הב ונטלו שכרם בעו"הז שהאריכו ימים. ופי' א' נראה עיקר. כי לפי' שני לא הזכיר הזוהר מה עון עושים המין השני כמו שמזכיר בכל מין מהו עונם:

אתברת עבידתא פי' עבודתו יתברך נתבטלה ואין עושים אותה ישראל לפי שגוזלים אותם המין השני הזה:

רפאים יחשבו וכו' המין החמישי שהם ענקים מזלזלים בת"ח ומבזים אותם אבל המין הד' שהם רפאים אמר בהו ומתרפים מאורייתא ומאלין דמשתדלים בה משמע שאינם מחזיקים ביד ת"ח אבל אינם מבזים אותם. ולכאורה נראה שאין להם עון כענקים. ומגיד הכתוב שאף הם יחשבו כענקים:

והארץ היתה תהו וכו' עכשו מפרש והארץ שהיא ארץ ישראל גרמו לה שהיתה תהו ובהו:

עד דיתמחון אלין וכו' פירוש קודם ביאת המשיח שלא נמחו ערב רב לגמרי לא נתגלית הארת התורה (ובס' ח"י בדף צ"ו כתב דחמשה מיני ערב הם נשמות הרעו' של ערב רב המגולגלים בכל דור ודור בישראל. ומה שנשבע הקדוש ברוך הוא על מחיית עמלק. הוא שיתמחו אותם נשמו' רעות יען כי לכל מה שבין אדם למקום מועיל תשובה. משא"כ בין אדם לחבירו דווקא עד שירצה את חבירו. ואלה רשעים קיימין על ישראל כלי חמס ועליהם דבר הרש"בי ז"ל בסוף פר' בשלח דבכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דרא דלית ביה מההוא זרעא וקודשא בריך הוא אגח בהו וכו' עד כאן לשונו של ס' ח"י)

ישראל בבי מקדשא ר"ל כיון שלא נבנית ב"ה העיקרית שהוא לעתיד. ושיעור הפ' כך וכל שיח ועשב השדה שהם יש' שנקראים אילנות ועשבים. טרם יהיה בארץ שלא נתגלית מעלתם והארתם כי לא המטיר וכו' היא התורה שלא נתגלית הארתם ג"כ. והטעם משום דאדם אין שלא נבנית בית ג' שאז יתגלה הכל:

לשון אחרו כל עשב השדה וכו' ע"ב ש תלת עלין דאינון ש יאהד"ונהי בס' אור ישראל כתב על לשון זה. ר"ל כי הלא ג"פ ע"ב אתוון דג' אבות הנרמזים באות ש יעשו מהם ע"ב שמות עכ"ל. ופי' הזוהר לפי זה ש הם חג"ת וכל אחד מהם יש בו ע"ב שהם ויסע ויבא ויט ועושים ע"ב שמות במלכו'. וז"ש ואינון ע"ב ענפין דתליין בהון. פי' הם ע"ב שמות ששרשם בח"גת. ומ"ש כחושבן ע"ב. ר"ל כחושבן ע"ב אותיות של ויסע ויבא ויט שבכל פסוק ע"ב לכך גם השמות הם ע"ב וז"ש ואינון ע"ב ענפין דתליין בהו כחושבן ע"ב:

ולא אתאחדין וכו' פי' שאינם מתחברים במלכו' עד שיבוא זעיר הנקר' אדם שהוא שם מ"ה לתקן המלכו'. יאהדו"נהי ר"ל כיון שהמלכו' היא אחורי ת"ת שנתרה משני שלישי הת"ת כנודע לכך אמר ג' עלין דאינון ש שהם חג"ת הם הוי"ה ואד"ני. חג"ת הם הוי"ה. ומלכו' שאחוריהם היא אד"ני. אי נמי יובן במ"ש הרב בדרוש ר"ה כי הוי"ה בחסד אד"ני בגבור'. יאהדונהי משולבי' בת"ת. וז"ש כאן ג' עלין דאינון ש שהם חג"ת בהם הוי"ה אדנ"י:

ומניה אמת מארץ תצמח פי' מרע"ה כקרא אמת כמ"של תורת אמת היתה בפיהו ור"ל כיון שצדיק העליון צומח גם מרע"ה יצמח ויתעלה מן הגלו'. ות"ח דאינון דשאין לא צמחין בגלות' וכו' זה כמו דבר אחר. שר"ל וכל עשב השדה שהם ת"ת טרם יצמח. מ"ט משום דאדם אין שהוא מר"עה ונמצא ששני פירושים כללם הזוהר. פי' א' וכל עשב השדה שהם חג"ת שהם ש ע"ב ובאים לשדה שהיא מ'. טרם יצמח שלא כתגלו בה עדין מ"ט משום דאדם שהוא זעיר אנפין אין. ופי' הב' וכל עשב שהם ת"ח טרם יצמח מ"ט משום דאדם שהוא מרע"ה עדין בגלו':