מקדש מלך על ספר הזהר א:מא

דהא מלעילא נהרין פי' מאימא. וביומא דשבתא קב"ה שליט וכו' כתב הרב כי בו' ימי החול ו"ק דאצילות משפיעים בו"ק דבריאה וו"ק דבריאה בו"ק דיצירה בארץ ישראל ובח"ל מאירים ו"ק דעשייה אבל ביום השבת ו"ק דאצילו' משפיעים בו"ק דבריאה ומשם בא. השפע בשבת בסוד נתעלה וישב על כסא כבודו שהיא בריאה: אבל יצירה ועשייה אינם עולים בשם עכ"ל הרב. וז"ש קב"ה שהיא בינה שלי' בלחודוי פי' בלי יניקת הקליפות: באינון פנים פנימאין שהם חגת"ם על כורסי יקרי שהיא הבריאה. וכלהו אתכללן ביה פי' שגם יצירה ועשייה נכללים בו אלא שאינם עולים בשם: כאינון ל"ג: והחיו' רצוא וכו' פי' בין חיות דאתגליין שהם נרג"מ בין חיות דמטמרן שהם חג"תם כולהו לא יכיל עינא למשלט בהו ולכן אמר קרא: והחיות סתם משמע שעל כולם ידבר:

וההוא טמירא לכל טמירין הוא אריך כי או"א נקראים טמירין שהם בגו ז"ון. ואריך טמיר תוך או"א ולכך נקרא טמירא לכל טמירין. תחות אלין עילאין הם חגת"ם. ברקיע השמים היא בינה. ודמות על ראשי החיה רקיע פי' החיה היא מ' וראשיה הם חג"ת ורקיע שעל ראשי החיה היא בינה. דא הא קדמאה גרסינן:

דאיהו סתים במחשבה פי' אור א"ס ב"ה סתים בתוך אבא ואין מי שישיגהו לפי שאבא אורו גדול מאד טמירא סתימא עילאה כפל ג' לשונות לרמוז טמירא יותר מהמ' שהיא נגלית. סתימא יותר מזעיר. עילאה יותר מאימא. אי נמי נגד ג' כלים שיש לאבא חיצוניים אמצעיים פנימיים. מחשבה דבר נש בכל עלמא לא יכיל לאתדבקא ולמינדע ליה גרסי'. מלין דתליין במחשבה פי' הם הפרצופים שיונקים מאבא כגון אימא וזו"ן. לגו מן מחשבה הוא אריך:

א"ס לית ביה רשומא כלל פי' אד"ק שנקרא א"ס בעצם משא"כ עתיק ואריך שנק' א"ס בהשאלה. מגו סתימא דסתימא פי' אריך. מריש נחיתו דא"ס. שהוא ראשית הגילוי דאד"ק. נהירו דקיק פי' אבא. נהירו מניה פירוש אימא. דאית בה רשימין דאתוון כולהו פי' כי באימא נרשמו האותיות בסוד וייצר. רישא וסיפא דכל דרגין. כי א בצייורה היא יו"ד. י הוא אבא ד' היא מלכות. דאתרשים ביה דרגין כולהו. פי' י של יוד קוץ היו"ד הוא אריך גוף היו"ד העיקרי היא חכמה ובינה כלולה עמו בסוד הבן בחכמה. וד' דיו"ד הם זו"ן נמצא שכל ה' פרצופים כלולים באות א דעילאין ותתאין תליין בי' פי' עילאין א"א ואו"א ותתאין הם זו"ן:

דרזא דמחשבה עילאה וכו' פי' כי ראשית הא ל"ף שהיא יו"ד הוא אבא ואימא כלולה עמו בסוד הבן בחכמה כמ"ש לעיל. שית דרגין כלילד בי' הם ו"ק דזעיר. חד נהירו פי' חסד דזעיר. פתח האהל היא מ' בסוד והוכן בחסד כסא לאתחשכא לעת פנות ערב. פי' שהגבורות בסופם הם דינים גמורים: ויצא יצחק וכו' פי' יצחק תקן בתפילתו השדה שהיא המ' בשביל למתק פנות ערב שהוא סוף הגבורות. דערב היא המ' שהיה יצחק מתקנה ומרחיק יניקת הקליפות ממנה ולכך צריך הסתכלות לתקנה:

וחשיכן כולהו לגביה פי' שבניינ' מהגבורות שנקראים חשך ולכך יצח' מתקנה בהאי פנות ערב אסתכן יעקב גרסי' ופי' ע"י שינק סמאל מסוף הגבורות נתחזק כתו ומצא קצת שליטה ח"ו על יעקב. נהירו דכליל תרין אלין גרסי' ופי' הוא הת"ת שכולל ח"ג:

כד איתכליל בההוא פנות ערב פי' לפי שקבל הארה ממנא דעשו הנז"ל מפנות ערב לכך נתגבר על יעקב ונעשה צולע על יריכו. ועליה כתיב וגם נצח ישראל. פי' ע"י שמואל הנביא ע"ה הרחיק יניקת סמאל מהנצח דזעיר וז"ש וגם נצח ישראל שהוא זעיר לא ישקר ר"ל לא יש יניקה ממנו לקליפה הנקרא שקר. כתיב ביה כי לא אדם וכו' פי' שחג"ת נקראים אדם. אבל נצח הוא לבר מגופא לכך כתיב ביה כי לא אדם היא ולכך היה יכולת לסמאל לינק ח"ו ממנו. נצח ירכא שמאלא דיעקב קשה שהרי נצח הוא קו ימין והוד הוא קו שמאל: ואיך אומר נצח ירכא שמאלא. ותו אדרבה היה ראוי להיות להפך שיניקת סמאל תהיה מהוד ולאמנצח דזעיר שהוא קו ימין. ונלע"ד לתרץ כמ"ש בפרדס וז"ל בקיצור ועם היות שהנצח הוא ענף החסד היה יונק מהגבורה בסוד ההמזגה. והשפע הנשפע בו הוא דין. וכן ההוד עם היות שהוא ענף הגבורה היה יונק מהחסד. והשפע הנשפע בו הוא חסד עכ"ל:

לכך בהוד לא היתה יניקה לסמאל כיון שהשפע הנשפע בו הוא חסד אבל בנצח עם היותו קו ימין כיון שהשפע הנשפע בו הוא דין לכך היה בו קצת יניקה. וז"ש נצח ירכא שמאלא ע"ש השפע הנשפע בו שהוא דין קרי ליה בהשאלה ירכא שמאלא ויש סמך לזה ממ"ש באוצ"ח על פ' הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן שאורות הנצח הלכו לצד שמאל ויצאו מהוד דזעיר ואורות השמאליים שהם אורות ההוד הלכו לצד ימין ויצאו מנצח דזעיר. והם בחי' מן וענני כבוד המן מצד ימין וכיון שיצא משמאל שהוא דין לכן קשים מזונותיו של אדם. וענני כבוד מצד שמאל וכיון שיצאו מצד ימין לכן הם בחינת החסד. ע"כ כללות דבריו הרי לך שהנצח יש בו כללות שמאל לפי שיצא אוירו דרך שמאלי ולכך קרי לנצח ירכא שמאלא. ומה שלא נגע באורות ההוד לפי שיצאו דרך צד ימין כמ"ש הרב בענני כבוד שנעשו חסד. אי נמי יובן כמ"ש בס' ק"י עשר ספירות דרוח לא ירדו לכלים שלהם אלא נתחלפו. חסד דרוח בכלי הגבורה. וגבורה דרוח בכלי החסד עכ"ל ונראה שגם בנ"ה כך היה אור הנצח בכלי הוד ואור ההוד בכלי הנצח ולכך קרי ליה לנצח ירכא שמאלא על שם אור ההוד שבו. ולכך לא נגע בהוד בשביל אור הנצח שבו שכן דייק יריכו כתיב ולא יריכיו דמשמע שניהם: