מקדש מלך על ספר הזהר א:רמט

בגין דלא אתקיים וכו' פי' תיכף שאור המקיף נבלע בגוף והפנימי יורד להדבק בימי רע עד ששוקע לתחתיות הקליפה הוא דרגא דמותא. וטס עלמא כמ"ש בשעת המגפה ב"מ שגדול כח הגבורות שהן בחו"ג ע"ד שכתוב בסוד כנפי המלאכים ובזה גדול כחו וטס עלמא וכו':

ונטיל נשמתא לא כצדיקים שאין כח למ"ה אלא להוציא הנשמה אבל מיד נדבקת בשכינה: אבל ברשע נוטלה לעצמו שנכנסה לעמקי ממשלתו לדיוטא התחתונה:

וסאיב ליה לגופא כי הנה אור מקיף גדול כחו להגין על הגוף שלא יתאחזו בו החיצונים בחייו וגם במותו שאע"פי שנפרד ממנו כל ז' ימי האבילות שסודם ל"מ דצלם מ"מ אחר ז' ימים חוזר להקיף וזהו ענין שהצדיקים במיתתם קרויים חיים משא"כ הרשעים שאפי' בחייהם קרויים מתים כי סר צלם מעליהם ולכך גופם טמא טומאה עצמית ונשארת דבוקה בהם. אבל הצדיקים שלא נטמאו בחייהם לא אשתאר בהו אע"ג שבז' ימי האבילות הם בלי אור מקיף מ"מ אין הטומאה נשארת דבוקה בהם כי סרה בחזרת המקיף אח"כ. עכ"ל הרמ"ז:

והנשמה אצל ממלה וכו' שיר השירים עניינו הנשמה לגבי הקב"ה שתאותה להדבק בו ושלמה הנז' שם הוא מלך שהשלום שלו וה"ס בינה ואיתא בפרשת ויחי שאע"פי שהיא נקבה לגבי חכמה מ"מ היא עלמא דדכורא והנה הנשמה שמקורה מבינה היא טפלה אליה כסתם נקבה בערך הזכר. והגוף נקבה לגבי הנשמה שהיא הזכר והגוף מנוחתו בג"ע התחתון דעשייה והנשמה מנוחתה בג"ע העליון בבריאה דאימ' מקננא תמן. א"נ הנשמה שמתהוה מזווג רוחא ברוחא תנוח בג"ע שה"ס או"א ולכן מביא זאת המשנה מסוד טפי העדן וגם הנהר הנעשה מהם והיינו ונהר יוצא מעדן וכו' וכל אחד יורש מעלתו

בד' פעמים וכו' ה"ס ד' תקופות השנה שמקורם על י"ב צירופי הוי"ה שכל ג' צירופים מתחילים באות א' משם הו"יה וע"כ תמוז וטבת הם ראש לקור וחום. שה"ס הדינים ובהם התחיל פורענות ישראל ששניהם ראשים לב' חלקי צירופי הוי"ה המתחילים בה' וב' תקופות של ניסן ותשרי הם נגד ב' חלקי צירופי הוי"ה המתחילים ג' ביו"ד וג' בוא"ו וכנגדם י"ב שבטים המתחלקים לד' דגלים נגד ד' חלקי הצירופים וששה מהם על הקללה וששה על הברכה:

בכל יום עדן מנטף פי' בכל יום מצ"א ימי התקופה עדן מנטף מאותה בחינה ששולטת באותו יום ואיתא באידרא זוטא מאן איהו עדן דא חכמה עילאה ודא י' להשקות את הגן דא ו' ומשם יפרד והיה לד' ראשים דא הוא ד' וכולא כליל ביו"ד עכ"ל. ויובן במ"ש שיסוד אבא מבריח בכל קו אמצעי דזעיר בשני בחינות אחת עד הת"ת שלו שהם ו' מדות חב"ד חג"ת שהוא עיקרו של זעיר. ועליו אומר להשקות את הגן שהוא לאה שמקומה באורך הששה מדות הנז' וגם ופ"ו גי' לא"ה: בחינה ב' היא מהחזה ולמטה ששם יוצא להאיר לרחל לכחב"ד שלה שהם ממש ד' ראשים ולפי ששם מתגלה האור ביותר דאבא יסד ברתא לכן אמר והיה לרמוז שמתהוה שם בהו"יה אחרת מאירה יותר וכמ"ש בא"ז הנז' י וכולא כליל ביו"ד כל הסוד נרמז באות יו"ד נקודת י' אבא ו' חב"ד חג"ת דזעיר ד' כחב"ד דרחל ועוד יפ"י ק' ופ"ד כ"ד והכל גי' עד"ן כי ריבוי הי' לבדה יורה על התפשטות עצמות פ' אבא בכל פ' זעיר בגדולתו שאז כל מדה שלו כלולה מעשר והיינו ק' וריבוי ופ"ד ירמוז לאור אבא המאיר בז"ון:

ואומרו מנטף להורות שאין כח בזעיר ליהנות מעצמות אבא אלא מעט מזעיר כדמות טפין וככון לרמוז לאור אבא שהו"יה שלו מליאה יו"דין שהם סוד טפין ויוצא מאותם הטפות וכו' הוא יסוד אימא שבתוכו ניתכים אותם הטפות ועליו נאמר ונהר יוצא מעדן:

דמתחלק לד' ראשים הם כח"בד של רחל ואמר מתחלק שכן הוא נחלק ויוצא מן החזה דזעיר לחוץ לרחל לתקונה:

שמנה וארבעים וכו' ה"ס י"ב צירופי יהוי"ה שבהם מ"ח אותיות ולפי שכל אורות אבא בסוד יוד"ין הרי מ"ח טפות ולכן שם יסוד אימא יובל כמ"שה ועל יובל ישלח שרשיו והוא גי' מ"ח. הה"ד ישבעו עצי ה' ק' שכל הבריות אלו הנז' בפ' הרים מעינים וכו'. לא ייחסם לי ית' כי אם אלו העצים. ומפרש שרצונו על אילני הגן הנז' שהוא זעיר ששמו ת"ת ע"ש פארותיו והוא נק' סתם בשם הוי"ה והיינו עצי הוי"ה:

משקה הרים הם חב"ד חג"ת ותנא סתם והדר מפרש מעשיך סוד מעשה ה"ס רחל ולפי ששם נגלה אורו לכך מדבר לנוכח כמ"ש בסוד הברכות וחג"ת חב"ד נק' הרים לערך הארץ שהיא נמוכה:

איזו היא עליה וכו': פי' העליונה שבכולם זהו עדן ואומרו עליות לשון רבים רמז למעלות מ"ח טפות למעלה מערבות ה"ס הדעת שבו מתערבים חו"ג אש ומים כמו שכתוב בפרשת תרומה והכוונה שבחינת עדן הוא למעלה מדעת זעיר:

בערבות הוא וכו' עי' אור יסוד אבא שבתוך הדעת שהוא האוצר העליון והיינו יסוד אימא שבדעת זעיר והוא הנק' ג"ע העליון ושם מושרשים עיקרי השפע דהיינו תרין עיטרין חו"ג שהם עצם הדעת שבו שם אהו"ה העולה טוב וד' פעמים טו"ב גי' חי"ים והיינו חיים טובים בר"כה יסוד בינה ושל"ום יסוד חכמה שהוא הברית התיכון המקשר כל האצילות:

והגנוז העליון הוא הדעת העליון המושפע מתיקון ואמת כמ"ש בס' א"י א"נ ה"ס דעת דאבא הגנוז בשל אימא כמ"ש בראש סה"כ. ועי"ל שנודע שיש עדן עליון ועדן תחתון חכמה ומ'. עדן גי' ע"ב ב"ן לרמוז שמתחיל בסוד ע"ב ומסיים בב"ן ובאמצע כל רקיע מ' דעשייה שם הוא עדן התחתון מכוון כנגד העליון:

גן בארץ וכו' וממנו נפרדים ד' נהרות שבהם אותם טיפות הנז'. מ"ח נביאים וכו'. אמר שכל א' נטל תמצית וכו'. מפני שמדריגת נביא היא באימא דאיהי ס"ג גי' נבי"א לכן לא נטל עצם הטיפה אלא תמצית שלה אבל אין ספק שיש לכל טיפה מעלה מעולה מחברתה והטיפה של מר"עה היתה מעולה ועליונה שבכולם ושורש כולם:

אד"הר שהיה מקבל וכו' שהוא היה בג"ע ונהנה מן הנהר הכולל היוצא מעדן שבו היו כל הטיפין משא"כ אחרי הפרדו לד' ראשים שנחלקו כל הטיפות בארבעתם. עכ"ל הרמ"ז זל"הה: