מקדש מלך על ספר הזהר א:קמז

למעבד יקרא ליקריה פי' לתקן זו"ן שהם מלבישים לאו"א ואו"א מלבישים לאריך כי סוד הלבוש הוא יקר ואו"א הם יקריה וזו"ן הם יקרא ליקריה סלקא מגו מחשבה רעותא לאתפשטא פירוש עלה חפץ ורצון באבא כדי לאתפשט אורו לתקן פרצופים שתחתיו:

ואתפשטת וכו' פירוש מחשבה הנז' שהוא אבא מהיכן התפשטות' הוא ממוחא סתימאה דאריך לפי שאבא יונק ממזל הח' דאריך שהוא ממוחא סתימאה: עד דאתפשטת ושרייא לבי גרון פירוש שאותה הארה שיצאה מאבא לתקן הפרצופים שתחתיו נתפשטה עד הבינה שנקרא גרון כנודע:

אתר דהוא נביע וכו' פירוש בינה הנזכר תמיד נה"י דידה הם בזעיר ומכוונים אותו בסוד כונן שמים בתבונה כונן הוה ולא כנן על משקל יסד ארץ שהוא עבר. איקרי ההיא מחשבה אלהים חיים פירוש אור אבא כשנתלבש בבינה נקרא גם הוא אלהים חיים כמו אימא:

מתמן נפקו וכו': יובן בהקדים מ"ש הרב בספר הליקוטים באוצ"ח וז"ל והנה באצילות כתיב כולם בחכמה עשית כי האצילות כולו נעשה מסוד החכמה וביאור הענין דע כי אור העליון של המאציל ב"ה מתגלה באבא שנקרא חכמה ונעלם בתוכו בלי שום מסך משום דעד הכא אתגלייא א"ס ב"ה עד המחשבה שהיא חכמה ואמנם מחכמה ולמטה אין אור א"ס ב"ה מתגלה. רק אבא הוא המתפשט תוך כל האצילו' אמנם נודע כי אבא מתלבש באימא ואימא בזעיר וא"כ איך אמרנו שאור אבא מתגלה בכל האצילות אך הענין הוא כי אור העליון מגיע עד אבא בהתרחבו' גדול בלתי מחיצות ולכן עד אבא שהוא חכמה נקרא הכל חכמה אך מאבא ולמטה יש שינוי אחר והוא כי מתלבש אבא תוך אימא ואימא תוך זעיר ואמנם אור אבא מתפשט עצמותו ממש תוך אימא ואימא אינה מעברת אל הזעיר האור דרך מסך ומחיצה רק דרך חלון שהוא יסוד דידה הנכנס בזעיר ומשם מתגלה אור אבא ממש רק שאימא נעשית מעבר ודרך אל אבא ונמצא כי אור אבא עצמותו מקבל זעיר וכן הנוקבא מקבלת דרך יסוד זעיר ג"כ שהוא חלון קצר אך אין האור משתנה ונמצא כולם בחכמה עשית כי כל האור העליון באבא ממש בהתרחבות גדול ומשם למטה כולם מקבלים ממנו עד כאן לשונו וזה שאמר עוד בעא לאתפשטא וכו' דקאי על אבא שנתלבש באימא ונתפשט עוד על ידי אימא שנעשית לו מעבר ודרך ותיקן זעיר שנקרא קול עוד אתפשטת האי מחשבה ובטש האי קול ואקיש בשפוון וכדין וכו' פי' שמחשבה שהוא אבא נתפשט עד זעיר לפי שהוא בתוך אימא ואימא תוך זעיר ולא נתעצם אור אבא בהם ואח"כ תיקן זעיר את הנוקבא בכח הארות אבא ופי' ואקיש בשפוון הם נה"י דזעיר שנקראים שפתים כידוע ומהם נבנית המ' כידוע וכדין נפקא דבור שהוא מלכות:

א"נ נודע מ"ש הרב בס' הליקוטים כי ה' מוצאות הפה שהם אח"הע גבורת ההוד גיכ"ק היא גבורת הנצח דט"לנת גבורת הת"ת זסש"רץ גבורת הגבורה בסוד ש שורקת בומ"ף היא גבורות החסד בסוד ט דוממת נמצא כי ה' גבורות הם ה' מוצאות הפה ונודע כי המלכות בניינה מהגבורות לכן אמר ואקיש בשפוון שהם הגבורות הבונים המלכות שנק' דבור:

דכולא איהו ההיא מחשבה וכו' כמ"ש לעיל כי הכל הוא מאבא שנקרא מחשבה והשאר מובן: (ובספר ע"ה כתב וז"ל):

ובאלו ההקדמות תבין הזוהר בפ' נח דף ע"ד ע"א וז"ל והבית בהבנותו וכו' אר"ש כד סלקא ברעותא דקב"ה למיעבד יקרא ליקריה סלקא מגו מחשבה רעותא לאתפשטא ואתפשטת מאתר דאיהי מחשבה סתימא דלא אתיידע (פי' הוא מוחא סתימאה דאריך כנז"ל) עד דאתפשטת ושרייא לבי גרון אתר דאיהו נביעו תדיר ברזא דאיהו רוח חיים (פי' הוא בינה דאריך שנעשה כתר לאו"א וכו'). עוד בעא לאתפשטא וכו' ונפק יעקב גבר שלים. פי' הוא זעיר וכו' עד כיון דמטא אתפשטותא דא ואתעביד דיבור בתקיפו דההוא קנא כדין כתיב והבית בהבנותו. הרי בשעת בנין הבית התחיל להאיר בתמידו' הארת מוחא סתימאה כמו שדייק שם כאשר נבנה לא כתיב אלא בהבנותו בכל זמנא וזמנא ומפרש שם כל כלי ברזל לא נשמע אלין שאר דרגין תתאין דכולהו תליין ביה סוד האחוריים שכתבתי לעיל:

עוד מ"כ בשם הרב וז"ל החסדים כשהם בחסד הם ה' שהוא יומא דכולהו וכשמתקבצים ביסוד נעשים בחי' א' וז"ס שיר השירי"ם לשון ה' שירים ה' חסדים. אשר לשלמה הוא מלך שהשלום שלו. ולהיות ששני חסדים הם מכוסים ואינם מאירים אלא שלשה לכן אמר ג' אלפים מש"ל אות מ' בחסד. אות ש' בגבורה אות ל' בתפארת והראש באימא מגדל הפורח באויר. וכל זה כשאין זיווג אבל כשיש זווג לוקח כל החמשה חסדים של אבא בגילוי וז"ש ויהי שירו חמשה שהם חמשה חסדים ואלף הבחי' הכוללת. עכ"ל ס' ערוגת הבושם הנז"ל: