מקדש מלך על ספר הזהר א:קלט

אמאי כתיב אשה וכו' פי' למה אמר אשה שרומז על הנוקבא אש מיבעי ליה דהא אש בעי לאשתכחא תמן. ותירץ בשביל שלא לעשות פירוד בין זו"ן לכך כתיב אשה:

לשון אישים פי' אעפ"י שאז"ל הקרבן צריך להקריבו לשם אישים דכתיב אשה ולשם ניחוח דכתיב ניחוח אפ"ה דרשינן ליה נמי לשון אשה שרומז על מלכות. באתר דדכורא עבד ליה קב"ה פירוש זה טעם אחר למה הקריב עולה ולעיל תירץ בשביל שנח הרהר וכו' וכאן תירץ שנח הוא באתר דדכורא לכך הקריב עולה:

תננא ואשא מחוברים כחדא נראה מלשון זה שהגבורות שהולכים למלכות ומתעצמים בה נקראים תננא והגבורות שעדין בה בזעיר נקראים אשא וז"ש תננא ואשא מחוברי' כחדא שהם גבורות שבמ' עם גבורו' שבזעיר וז"ש לקמן אש נפיק מלגאו ואחיד במלה אחרא דלבר היא מלכו':

ואתאחדן דא בדא וכדין וכו' פי' אחר שנכנסו הגבורו' במ' אז תננא סליק ש"מ שהגבורו' אחר שנתעצמו במ' נקראים תננא וז"ש נמי לקמן דהא תננא אתכניש ועייל וקמיט וכו' שר"ל שנתחברו גבורו' דמ' שנקראים תננא עם גבורו' דזעיר שנקראים אשא ונכנסו אצל המוח להתמתק:

ואתקריב כולא לגו מחשבה ואתעביד רעותא חדא כדי להבין לשון זה נקדים מ"ש הרב בס' הכוונו' וז"ל והנה סוד כוונות הריח הוא כי הדינים המתפשטים חוזרים להתמתק בשרשו ע"י הריח וכשהם מתקבצים ועולים דרך החוטם עד המוח כי שם הדעת ושם שרש הה' גבורו' שם הם מתקבצים ומתמתקים כנודע כי אין הדינים מתמתקים אלא בשורשם והנה הריח בעצמו קודם שיעלה לחוטם ה"ס דינים כי ה"ס אחוריים דאלהים גי' ר' וי"ג אותיות דמילוי אלהי"ם וה' אותיו' דפשוט הם י"ח הרי ג' בחינות אלהי"ם נקראים ריח ואחר שנכנסים בחוטם נקראים ניחוח כי כבר התחיל להתמתק וניחוח מלשון חן והנה ריח זה נכנס תוך שני נקבי החוטם וב"פ הבל גי' ניחח עם ב' כוללים וכבר ידעת כי חרון אף הוא אדרבה הוצאת הדינים מן האף ולחוץ אך הריח הוא התקמטות' תוך החוטם כנודע. אח"כ עובר הריח באמצע המצח כי החוטם עומד באמצע המצח והנה הדעת הוא ממש נגד המצח ולכן עולים שם הגבורו' כי שם הוא שורש הדינים ושם נקראי' אשה שהוא אלהים דיוד"ין גי' ש' וחמש אותיותיו הרי אשה. אח"כ עולים עד המוחין עצמם ומגיעים שם באותם שני הבלים הנקראים ניחח ומגיעים עד המוחין שהם ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם כלולים בארבע אותיו' הוי"ה. והנה ניחוח גי' למ"ד של ליהו"ה עם ב' כוללים והוי"ה עצמה היא המוחין הרי כי ליהו"ק הוא ניחח והמוחין ואז נמתקו עכ"ל הרב ובזה יובן מ"ש הזוהר וחוטמא אתכניש בההוא רוחא לגו לגו עד דאתאחיד כולא וכו' וכדין ריח ניחוח דנח רוגזא וכו' פי' לגו מחשבה הם המוחין שממתיקים הדינים ושאר המאמר מובן: