מקדש מלך על ספר הזהר א:קכב

פורפיר' דיליה פי' המלכות פקיד ליה מאינון יומין קדמאי וכו' פי' צוה א"ס ב"ה שתהיה יניקתה והתגדלתה מו"ק דזעיר:

איהי יקרא דיליה ותוקפא דיליה פי' המ' מלבשת לזעיר מהחזה ולמטה והיא מכסה אותו וסוד הלבוש נקרא יקר כי תרגום כבוד יקר ור"י קרי למאני מכבדותי' וסוד התיקון הוא הלבוש כנודע וז"ש יקרא דיליה ותיקונא דיליה. והרמ"ז כתב וז"ל כיון דכתיב ותשחת וכו' שממנו נודע שעשו כל עון חמור שכן השחתה כוללת כל מין עון חמור א"כ למה אמר לפני האלהים משמע שהם לא היו מכירים בעונתם כי אם ה' לבדו וא"כ לא היתה השחתה גמורה אלא כיון וכו' ירצה שאמרו לפני האלהים הוא הוא עצם ההשחתה וזה שיש טפשים שחושבים להסתתר מלפניו יתברך ובמחשך מעשיהם אבל אלו היה חוטאים בפרסום וזהו לפני האלהים לחלל שמו ברבים. ולפי הסוד נקדים ג' הקדמות א' מ"ש בענין ד' חלוקי כפרה בס' נגיד ומצוה שכל א' מאותם ד' עונות פוגם בעולם א' ממטה למעלה עד שעון חלול ה' פוגם במ' דאצילו' והקדמה ב' ק"ך צרופי אלהים הם מזעיר דבריאה ולמטה דהיינו מהיכל הרצון שה"ס זעיר דבריאה הכולל ו' היכלות כנודע. הקדמה ג' שכסא הכבוד דבריאה הוא סוד מלכות דאצילות המקננת שם כמ"ש בדרוש מיעוט הירח בס' א"ח:

ונראה שלכן האריך להם ה' עד ק"ך שנה שהמתין להם עד שפגמו בכל ק"ך צירופי אלהים והגיעו עד מדת האצילו' בחילול ה'. וידוע שק"ך צירופים הם ה' מדרגות. כי כ"ד צירופים מתחילים מאל"ף וכו' והגיע פגמם עד המדרגה העליונה של שם אלהים. וז"ש לפני האלהים לפני ולפנים. ולפי' רבי יהודה הפ' מורה גודל חטאם יתר על האמור וז"ש כיון דעבדו חוביהון באתגלייא וכו' שהיו מכוונים לחטוא במקום מפורסם בקהל כדין לפני האלהים כתיב. פי' מה שלא נכתב למעלה:

אנא איפכא אמרי כוונתו שאין זה סיום העונות אלא שבדרך כלל הודיע סדר עונם מתחילה ועד סוף והתחילו בצינעא לדחוק רגלי השכינה המצוייה בעו"הז ומתפשטת בכל מקום. ולעומת כן אמר אנא איפכא אמרי. ירצה שרבי יהודה פירש לפני המעלה העליונה של שם אלהים ור' יוסי מפרשו על היותר התחתונה והיא מ' שבמ' דעשייה. וזהו ותשחת הארץ זו התחתונה. לפני האלהים המתפשט בה ולא לפני בני נשא ולבסוף עבדו:

באתגלייא הה"ד ותמלא וכו' ותרי גווני אמר קרא בסתר ובגלוי לכן כפל ותמלא הארץ חמס בגלוי כמו ויחמוס כגן דלדידך קשה למה פרט החמס והלא הכל נכלל בו תשחת. ולדידי ניחא שהכוונה שחטאו גם בגלוי ואין עוד תקוה שישובו:

מיומא דעבר אדם ק' הלא בכל פ' בראשית לא נק' בשם בני אדם רק האדם ונראה דקאי דווק א ע"פ זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלהים אדם ור"ל ביום ברוא אדם באותו יום ממש דעבר על פקודא דמאריה. מאז נתייחסו כל באי עולם אליו בכללו': ולא שנק' כך ממש בשם בני אדם כי זה אינו אלא ממש כשל נח שלא כתוב בכל מקום בני נח על בני העולם. אלא תולדות נח ותולדות בני נח ובזה תדייק פי' הה"גה של הרב שהגיה בני עלמא. כלומר סתמם נקראים בני האדם ר"ל תולדות אדם שכך מייחסם הכתוב כמו תולדות נח אלה פסל את הראשונים מכאן ואילך הם תולדות נח איש צדיק תמים שקיים העולם. ולא כאדם דאעבר לון מעלמא פירוש מעולם הקדושה והפילם תוך הקליפה והוכרחו למות להתקן:

אלו אפיק אדם וכו' פירוש אילו היה ממתין להזדווג עד שבת שאז היו העולמות נכללים באימא והוה ממשיך הנשמות מא"וא עץ החיים ואז כבר היה מתבטל הרע מעץ הדעת והיה כולו טוב: ולא אתחשך נהורא שהיו ז"ון פנים בפנים בכל קומתם הגדולה: פורפירא דיליה ה"ס מלבוש גי' חשמ"ל השומר את הקדושה שלא תהנה משם קליפת נוגה הסובבת החשמ"ל כמ"ש בשער הקליפות בדף פ"ג ושהוא גי' ו"פ ס"ג והם ימי קדם ר"ל ו"ק דנה"י דאימא והם עילאי על ימי בראשית. ואיתא שם בשער הנז' ששרשם מג' אלהי"ם גי' רנ"ח ועם ק"ך צירופים גי' חש"מל:

וביומא דאתחרב בי מקדשא וכו' בצע ליה ודרך אותה קריעה יצא אור לחיצונים וניתן להם כח לשלוט בבה"מק: יקרא דילי': שבו מתככד לעיני החיצונים. ותיקונא דיליה שלא ישלטו זרים בקודש:

ת"ח מן וכו' נראה שהטעם לזה מפני שמעולם לא היה העולם מתוקן ולא היתה הקדושה נבדלת בעצם מן הקליפה שלא היה בא לחוץ שום ניצוץ מהקדושה שלא היה אפי' שום נקב קטן במלבוש העליון מרוב השגחת הקדושה עליו והיינו דהוה מסתכל ביה לשומרו בל יקרב זר אליו להתחכך בו ע"ד שעושים לת"ח הני מאני דרבנן דבלו מנייהו הוי:

אבל בזמנא אחרא וכו' מפני שהרשעים גורמים קושי הדינים וריבוי הסיגים ומונעים שלימות הזווג העליון שעניינו ביסום הגבורות שהיא השמחה השלימה בסוד יי"ן המשמח הה"ד ובאבוד רשעים רנה. פירוש בטוב צדיקים תעלוז קריה ויש שמחה וזווג וכן ובאבוד רשעים רנה למעלה כי באדם יש כח יפה לעילוי מ"ן שהוא מציאות השמחה והרנה שסגולתה התעלות התחתוני' לעליוני' והגבורות מתבסמות. ולכן אחר עבור המבול נאמר ויעבר אלהים רוח על הארץ רוח תנחומין. ומיד וירח ה' את ריח הניחוח וידוע שכל סוד ריח הוא המתקת חרי אף. ואחרון חביב כריתת ברית הקשת. שכל סודו מיתוק הדינין והקמת הברית. וכן בכל דרא: לא כשהפגם כולל כבזמן המבול אלא אפי' בשאר דורות שהוא פרטי באומה א' יש חדוה לפניו ית' ונוסף תושבחתא מהנותרי' שמשבחי' ברוך המקום שעקרם. וגם יראו ויקחו מוסר להוסיף מעשים טובים:

אלא חדו בשעתא וכו' כשאבד זכרם והשר שלהם מלמעלה. כמ"ש ובאבוד רשעים רנה. ולא אמר וברעת רשעים כמ"ש בטוב צדיקים דבר והופכו שדוקא באבוד רשעים איבוד גמור אז רנה:

והני מילי וכו' כשהגיע זמן שהאריך להם ולא שבו כמ"ש לקמן דף קנ"א וז"ל לא עביד קב"ה דינא בחייבייא עד דאשתנים חובייהו שלא יהיה שום מלמד זכות וכל המדות יסכימו בדין:

בגין דמשתתפי וכו' שבזה גורמים לישראל שהם מהפנימיות להתבטל מתורה ומע"ט ודין הוא שיתבטלו מפניהם או"ה שהם מהחצוניות ר"ל שיש להם אחיזה בחיצוניות:

ארבעים יכנו נגד מ' יום ר' יהודה לטעמיה דס"ל בפ"ג דמכות ארבעים שלימות הוא לוקה ורבנן ס"ל ט"ל נגד ד' מילויי הוי"ה עס"מב שיש בהם ט"ל אותיות. וג' אלהים שהם ג' דיינים יש במילויי' ג"פ י"ג אותיות הם ט"ל: וסוד ההכאות לגילוי החסדי' כמ"ש הרב ז"ל ור' יהודה סבר שבעת רצון יש א' בתוך וא"ו של שם ב"ן והו"ל מ' אותיות. וכשתחלק עשרה אותיות אלו של שם ב"ן בפרצוף רחל תהיה אות א' הנזכר שביעית יו"ד ה"ה ו"או ובערך כת"בד חג"ת תבוא האלף הנזכר בת"ת שהוא אמצע הגוף: ולכן היתירה היה לוקה בין כתיפיו. ולפי סוד ג' אלהים הם כח"ב שלה האל"ף היתירה היא כנגד הדעת שלה ששם מתקבצות כל הגבורות ונכללות כאחד עכ"ל הרמ"ז: