מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:צג

דוד אזהר ללביה כתב המד"ל דא"כ הו"לל אל תט צי"רי כי תַט בפ"תח הוא יוצא והאמת כן הוא כי תט. בפ"תח הוא תפעול. אבל מ"מ לא קשיא מידי כלו' אל תטה מחשבותיך לדבר רע א"נ כמה פעמים מצינו כמה מלדת שהם מן ההפעיל ומשמשות במקום הקל כמו שוש אשיש לא ימיש מתוך האהל וזולתם ה"נ לא שנא. והעד באיוב כ"ג דרכו שמרתי ולא אָט דלא מסתפקון אבהן וכו' איתא בע"ח שג"ר דזעיר באים בבחינת תוספות כדי שיוכלו להסתלק העונות ולא יגיע' פגם שא"כ יהיה העונש של החוטא גדול. ומעת' תדע כמה חמור עון לה"ר שפוג' במוחין דזעיר דהיינו שמסלק מהם אור החכמ' וכנז"ל בדף מ"ט ע"ב וז"ש דלא מסתפקין אבהן שהם המוחין שדרכם שלא להפגם כ"ש בנין הם ו"ק שאלו עלולים ומוכנים להיות נפגמים והיינו דכתיב וכו'. ז"ל הרב ג' נגעים הם יוצאים מג' אלפ"ין שהם מ"ה שהם בד"תי וה"ס אדם כנודע ורבי יוסי נקט קרא דנגע צרעת ולא הפסוק הקודם אדם כי יהיה בעור בשרו משום דהתם כתיב בעור שהוא חצוניות זעיר שסודו עו"ר יו"ד פ' ה"א ק"ך ה"א פ' וא"ו ע"ח וא"ו פ"ה"א הכל גי' עו"ר והו' מקו' שנראי' שם הנגעי' אבל כאן מיירי במה שנפגם הפנימיו' אפי' דאבהן. ומשו' הכי איירי האי קרא בשאת שהי' כנגד לאה שהיא הנשאה והגבוהה וכמ"ש באוצ"ח והיא יוצאת מכנגד אבהן וז"ש באדם ממש. כלומר איני מדבר על היוצא בעור האדם אלא באדם ממש בפנימיותו. אבל שם אין נגע ח"ו אלא מכאן נתית למאן דנחית הכל כפי בחי' הנגע. ואפשר ששם נגע רומז "כהר "גן "עדן ממטה למעלה. נהר דעת גן בינה. עדן חכמה. ומורה הסתלקות אבהן חב"ד ולכן הוא במלמטה למעלה. אבל ענג הוא ביושר השפע. עדן חכמה מקור השפע נהר המשפיע:

גן הוא המקבל דהיינו בינ' אבל נגע הוא בהיפוך דהיינו התהפכות האור וזהו סגירו דסגיר ולא פתח אמרכן משום דגם יש התעלות מ"ן ממט' למעל' שאדרב' הוא לעילוי כדקי"ל שהזעיר כשהוא בסוד השינ' מוחיו מושכין אור וחיים כמ"ש. בכוונת ר"ה בסוד הדורמיטא ואז הוא סגיר ופתח. אבל בכאן סגיר ולא פתח: וכד סגיר הוא ולא פתח חזר ואמר זה ללמד שזה האור המסתלק אינו מאיר בפנים דרך הפתחים והצינורות אלא מוציא כח דין לאחוריים. ולכן נרמז בפי' לשון התרגום וכמ"ש צרעת כתרגומו סגירו מפני שכל התרגום סודו אחוריים: