מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:שצ

בר בצלו ובברכן וכו' הק' המד"ל כי מה תפלה עשה אברהם שם ולא ר"א כאן ששניהם לא עשו אלא שבועה. וי"ל שאמרו כך אבל לא הרימו ידיהם עכ"ל:

ול"נ שאברהם כיון להתפלל לה' שלא ישלוט יצ"הר בא' מבני ביתו שיצניע איזה דבר ולא תתקיים השבועה כראוי א"נ כמ"ש בב"ר עשאן שירה פי' שהרים את ידו לתת שבח לה' על נצחונו. והיינו מ"ש כאן ובברכאן. שכוונת המתפלל על העתיד או משבח על שעבר אחת היא בהאמינו שהכל נהיה בדברו וקרוב לומר שבתוך השירה התפלל לה' שיעזרהו תמיד כמו שאז עזרו. וכן אתה מוצא בשירת הים תביאמו ותטעמו וכו' ותפלת ר"א נראה שהתפלל לפניו ית' שכל מי שיתפלל בתיקונא דא לא תהדר צלותיה בריקנייא. דכל מאן דאלין ארבע יסדר קמי מאריה. מז"לן בכללות ענין זה שאנו בתפלתנו נכוין לג' בחי' בכללות א' להעלות העולמות וזה נעשה מתחלת והבקשות והזמירות. ב' אחר העלותם לאצילות לעשות הזווג בכל תיקוניו שם למעלה. ולזה צריך שיקדים סוד מסירת הנפש בק"ש להמשיך כח לאו"א שנתחברו אח"כ בעמידה. יחוד שלם לתיקון ז"ון. ולכי שכל עולמות בי"ע הם כנקודה קטנה לגבי מ' דאצילות. לכן צריך למשוי גרמיה בהדי מסכני וגם שאנו מכווני בעוזר דלים ליעקב ורחל ולאה העולים מבריאה לאצילות וכמו כן סמיכות גאולה לתפלה שהיא רחל שעדין היא דלה. באופן שהבחי' האחת דעבד וב' היא להעלות לאצילות ולזווג הזווגים. והבחי' הג' הוא המשכת השפע בעולמות. וז"ש לבתר דצלי כל צלותא. והן הן הג"פ שנז' עבד בדוד. הושע עבדך היא העלאת העולמות דבי"ע שכולן בסוד המ' וכל הבירורין מבחי' ב"ן ואמר הושע פי' מהחיצונים שבג' העולמות. ועל הענין הב' שהוא הזווג אמר שמח נפש עבדך ה"ס בחינת ד' אותיו' הוי"ה מבחי' ב"ן שלא נפלו בעת החרבן כנז' בדרוש רפ"ח ניצוצין. ואל בחי' זו מתעלים ומתקבצים נדחים והיא שמחה בזווג. ולפי שצריך להקדים לזה בחי' ק"ש במסירת נפשו לזה אמר כי אליך ה' נפשי אשא. והבחי' הג' שהיא המשכת השפע אמר תנה עוזך לעבדך והוא מבואר. ואמנם להיות שעיקר מעשינו הן הב' בחינות הקודמות שזה תלוי בנו בכוונתנו. ואם נזכה אליהן ממילא תמשך הג' לכן אמר לקמן תרי עבד מאינון תלתא אינון דכללי וכו':