מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:לה

מכל בר נש אפי' שיהיה הש"ץ עצמו או חכם גדול קאים עליה רש"בי תלת יומין בסוד נה"י שהם סוד מלכיות זכרונות ושופרות שהם תיקון הנוקבא כמ"ש בריש מאמר הפסיעות וענין הטהרה היה מפני שידוע שאלה הימים הם ימי דין וצריך להתעצם שלא יתאחזו ח"ו החיצונים ולגרשם מעל הקדושה וזה בתשובה ויחודים שהיה מוסר להם:

דאנא מדכינא ידוע שיש נשמות מקורייות שהן כוללות כללות גדול ולכן תיקון שלהם הוא מועיל לכל העולם ויש נשמות פרטיות שצריכות לתיקון פרטי השייך להם וכהרב ז"ל שהיה מוסר כוונת פרטיות לכמה תלמידיו. אבל קבלנו שכל אותם שמסר להר"חו ז"ל מועילות לכל. להיותו מבחי' היסוד דאיקרי כל שהוא כולל הכל וכן הוא הרש"בי שהיה בסוד כללות הדעת. ולזה היה מטהר בתחילה לאותו הש"ץ ביחודים פרטים השייכים לו. ואח"כ היה מלמדו יחודים כוללים משלו ולכ"א האי ב"נ דאנא מדכינא הרי פרט וכלל ובזה איתכפר עלמא כולהו. וכ"ש בתקיעה וכו' משום דבשופר יש כוונה פרטית למלכות כמ"ש בסמוך גבי ואינוו עשר וכו'. ויש כוונה כוללת לזעיר ולאה ורחל וליחוד א"וא וכנגד זה אמר ברזא דתקיעה בקיצור הן לזווג א"וא בסוד תקע יה והוא להמשיך הז' הבלים אל יסוד אימא שהיא עצמות השופר: וכ"ז נרמז ברזא שה"ס זיווג ויסוד. הני תקיעתא כסדרן. זהו סדר התקיעות בדרך יושר וכללות ליודעים. קדמאה כלילא מכולא הרי זה כלל גדול דקי"ל תש"רת הוא בראש זעיר שבו מושפעים בח"בד דידיה כל הד' מוחין כנודע. וזה אחר שעשינו הזווג לא"וא וגם נמשכות אורות למלכות. ושברים ה"ס דיני לאה. ותרועה דיני רחל והוא כוללם והם בשלימות כלילא מכולא:

תניינא חדא כסדרא וכו' הוא סי' תש"ת שהוא להמתיק דיני לאה שהם כנגד חג"ת שמשם היא נבנית וחג"ת ה"ס אל אלהים הוי"ה ולכן ב' הפשוטות משני קצוות גבורה שהיא בינייהו תלת:

חד הכא וכו' היינו תר"ת שהוא להמתיק דיני רחל ולתת לה מוחין שהם חב"ד דידה וחו"ב הם מאירים מנ"ה שהם חסדי דוד ולכן ממתיקים דעת שלה שהוא גבורה שלה. ולפי שאין הוד חסד מטבעו אלא מפני החסד המתפשט בו לכן לא אמר כאן בסדרא כמ"ש בחג"ת שסדרם הוא כן. אל מצד זה. הוי"ה מצד אחר אלהים באמצע:

פוסקא סלקא הוא שברים דתש"ת שהם פסקי פסקי ואמר סלקא מפני ששורש לאה הוא בעורף קשר של תפלין:

קוטרא נחתא היא התרועה דת"רת והיא יורדת לנ"הי וקוטרא לשון קשר שכן התרועה הטר מיטין שלה הם מקושרים זה בזה בלי הפסק וכן בתיקוני' בדף נ"ה ע"ב אמר תרועה שלשלת חד תקיפא שברים דינא קשיא היא לאה כידוע ולכן פסקא לא באריכות:

וחד רפייא היא תרועה דינא רפיא ולכן היא במהירות:

והא אוקמוה פי' כמה טעמים יש למה דיני לאה תקיפין ושל רחל רפים כי לאה במקום החסדים המכוסים ורחל במקום הנגלים. וגם לאה היא במקום אחורי הבינה שנפלו בעת השבירה. ורחל נקודה עיקרית באופן שקיצור הדברים הוא שתחילה אמר סוד סדרן:

תש"רת כלל תש"ת תר"ת פרט אח"כ אמר פיסקא וכו' והוא ענין המוחין שמקבלות ב' הנקבות כי לאה היא עולה לקבלם אחר שנבנה גופה מחג"ת ורחל יורדת פי' שהיא בדרך אור ישר מתחלת מן הראש ומתפשטת עד סיום כל הפרצוף וגם זה טעם אחר למה שדיני לאה תקיפין שהיא ע"ד אור חוזר ממטה למעלה ורחל אור ישר. ואינון עשרה וכו' יובן במ"ש ריש מאמר הפסיעות שגם כללות התקיעות הם בח"גת דנוקבא וח"חנ שלה שהיא הי' והיא הכוללת הכל:

ובהאי יומא מתעטרא יצחק וכו' הלא יצחק ה"ס כל הגבורות ואיתא בכונת ר"ה שבר"ה כל הספירות נכללות בגבורה דאריך ולכן יצחק הוא ראש לכל המוחין. פי' כולל כולם. ועוד י"ל שירצה מ"ש בפ' אמור דף צ"ט יצחק אתדבק בההוא נהר. שפי' שכל בחי' הגבורות שבמוח זעיר מסתלקות עם יסוד אימא למעלה ונשארת חכמה וחסדים למטה. וכבר ידעת שיסוד ומ' דאימא נק' עטרה וזהו מתעטרא ואז הוא רישא לאבהן ולכן בהאי יומא פחדו בציון וכו' ירצה בשאר ימי השנה יש ביסוד אימא חו"ג וממנה תוצאות חיים. אבל בר"ה פחדו בציון חטאים שהוא מלא דינים עם הרגלים והוא בחי' חג"ת נ"ה שהם ה' גבורות שנעקדו ונכפפו לאברהם שר החסד:

ועקיד כולא הוא מש"זל שבאותה שעה נכפו ונאסרו כל שרי או"ה היונקים מיצחק ושרה מלילת נראה שר"ל שאז המ' יש לה כח הדיבור כי קודם המיתוק הוא בסוד אלם כמ"ש בפ' נאלמתי דומיה. ולס"א מיללת הוא מפחד התעוררות החיצונים שהרי. ביום זה נאמר ויבואו בני האלהים להתיצב על ה'. דייקא על שהם מתקוממים למנוע תיקון המלכות שתחלתו היום הזה וכידוע שהשטן היה רוצה לעכב העקידה. וקול שופרא הוא אור יסוד בינה המתחזק לגרש החיצונים. מאן דעבר בינייהו וכו' כי הנה בהתעורר הגבורה להמתק אז מי שיש לו עונות נידון כפי הפגמים שפגם כל השנה שבהם מתחזקים החיצונים לעכב המתקת הדינים:

מתעקד יצחק לתתא מלבד פשיטו עוד ירצה שקודם העקידה היה יצחק בסוד גבו' המ' למטה מן החזה שהיה בן ל"ז שנה כידוע והוה ליה נשמתו מהאי עלמא: אבל אחר העקידה זכה להדבק בעלמא דאתי היא אימא כנז' בתוספתא דפ' נח:

אימתי איתקשרי כתב הר"חו ז"ל בל"ת בפ' וירא שאחר המתק הגבורות עם החסדים צריך לחזור ולהעלות הגבו' לשרשם למעלה שלא יתאחזו בהם החיצונים וענין זה לא מצינו שנעשה ביצחק אלא העקידה שהיא ההמתקה. ותירץ שזה ניתקן באי"ל שהם לבושי הגבו' ע"ש: ונ"ל שזהו ששאל יצחק ואיה השה לעולה שצריך עולה ממש להעלות ולקשר: ואברהם השיבו אלהים יראה לו ר"ת אי"ל. ואין ספק שדברי הר"חו אמת הם כמ"ש בתיקונו של איל. כי לכן אנו מכוונים לאילו של יצחק כלו' לתיקון שנעשה בו במיתוק לבושי הגבו' והעלאתן. אבל נל"עד שזה הוצרך לתיקון המלבושים עצמם אבל לפנימיות' היה פועל מופלא בסוד הפנימיות עצמו והיינו כשפרחה נשמתו למעלה שנשארה שם נשמתו דהאי עלמא וזכה לעלמא דאתי כנז' שז אין פחד שיתאחזו בה החיצונים. וז"ש אימתי איתקשר למעלה והלא איני מוצא פעולה לזה. והשיב בשעתא וכו' שאז פרחה נשמתו ואין לך העלאה מעולה מזו. מאי נסה ירצה למה לו להזכיר שזה היה לנסותו והלא עשרה נסיונות נתנסה ובשום א' לא נזכר שם נסיון מפני שמן הענין עצמו נודע. והו"לל והאלהים צוה את אברהם. והשיב שהוא לשון גדולה כמ"ש רש"י בפ' לבעבור נסות אתכם:

מאי קמ"לן פי' מהו הענין שבא ללמדנו אם הוא מפני זכותו גם בשאר הנסיונות זכה בודאי:

ותירץ דאשתכליל וכו' פי' שנשתכלל הימין עם השמאל ונשלם בזה כידוע בפ' אברהם אברהם קדמאה לא שלים בתראה שלים שעכשיו נודעה גדולתו וכחו בהמתיקו את הגבורה: הה"ד והאלהים נסה את אברהם ירצה בענין זה יתישב מ"ש נסה את אברהם דאילו הוה לשון נסיון עיקרו הוה יצחק ולפחות יאמר נסה את אברהם ויצחק: אבל השתא א"ש שאברהם הוא שהתנוסס וגדל במה שהרבה גבול ממשלתו גם במדת הגבורה ועוד יתישב והאלהים דייקא פי' שלא אמר ואלהים שהוא גבורה אלא בה' נוספת היא הבינה ה' ראשונה שבשם. ועוד שהוסיף לו ו' שהו"לל האלהים נסה אלא דא הוא ופחד יצחק. שאע"פי שנאמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואין ו' אלא בואלהי יעקב מ"מ כשהזכיר יעקב את שמו בשם פחד אמר ופחד יצחק. להחביר הדין בוי"ו החיבור עם אברהם מדת החסד וכן אנו אומרים עננו ופחד יצחק פח"ד יצ"חק גי' ברח"מים:

כי אלהים שופט וכו' הוסיף ענין אחר שלא די להמתיק הגבורה במדת החסד לבד אלא צריך לסגולת יעקב וכמ"ש אל אלהים הוי"ה. והוא בסוד תקיעה אחרונה כידוע וכן בשעת העקידה אמרו בזוהר ביום השלישי וירא את המקום דא יעקב שעם ד' אותיותיו עולה מקום וז"ש כי אלהים שופט שהוא בר"ה אז זה ישפיל איתא ריש פ' שופטים זה ה"א ה"א וזה ירים ו"ו והענין מבואר שהן אימא וברתא ישפיל ומכריע כף הדין אבל ו"ו זה שהם שני ווי"ן בדעת ובת"ת ירים דהיינו נושא עון. ישפי"ל גי' ה"פ אל"הים. ירים י"פ הוי"ה שה"ס חו"ג ביחוד בקו האמצעי וזהו ואתסי שנרפא הדין: באש ה' נשפט ידוע שמשפט הוא הדין מתוק. ונשפט הוא נפעל ור"ל שבאש שהוא הדין ה' נעשה משפט ואז הוא רחמים מיעוט רבים שנים. כי גם הדין רוצה לרחם: