מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:שיט

כרתו ההוא אשכול לפי מה שנז' שנחל אשכול הוא יסוד אימא וכו' דוק בז' פירות שנשתבחה בהן א"י ותמצא כי חטה ושעורה ה"ס גדולה וגבורה. וגפן הוא ת"ת ועיין בל"ת בפ' עקב ומלבד הנז' שם עיין לעיל שגפן סודה יסוד אימא שהיא פריה ועולה שם כ"ג בנקודת אלהי' וז' הנקודות גי' יין וכוונתם היתה לפגום בראש רחל כח"ב שלה ולכן לקחו גם תאנים ורמונים שהם נ"ה:

אבל באלו לא יוכלו לפגום לפי שלא יוכלו לשאת הגפן ששם שרש נ"ה: אתו לנטל' ליה נראה שתחלה רצו להעלותה כדי לפגום בלאה שדיניה קשים ולא יוכלו ואז רצה להסיתו להטיל מום לפחות ברחל ששם ראשה וכתרה. ולמה שנז"ל שגם רומז לרגלי לאה רצו לסלקם מתוך כתר רחל להוציא היין לחוץ כי שם סוד עה"ד טו"ר. אתו לנטלא ליה לשכשכו שם: אתו כלב ויהושע. הענין שאף על גב שגם הם היו מבחי' דור המדבר מכל מקום עיקרם מאורות אימא כי הם מסוד חיבור ויסוד דזעיר וכנז' באוצ"ח ולכן נכנסו לארץ ישראל היא רחל. ולכן היה להם התייחסות עם הפרי שלה. והם התחילו לנסות כי תחלה נטלו ליה הסיעו אותו ואח"כ העלוהו להעלות הגבירות עד שרשם. ואזדקף על ידייהו. נתעלה עד הדעת שהוא על הידים גדולה וגבורה שה"ס הידים:

הדא הוא דכתיב וישאוהו וכו' דהול"ל יוליכוהו ואם ר"ל לשון נשיאות הו"לל וישאוה דהוה קאי אזמורה כי הוא היתה העיקר. כי האשכול היה תלוי למטה בזמורה והיא היתה הנשאה. אלא שרומז שהאשכול נשא ונזקף על הזמורה שנים יחידאן פירש אותם שהיו שוים בטוב כוונתם כי מלת שנים מורה השווי וכדרז"ל על פ' שני השעירים ההיא דאשתמודע וכו' דכתיב במוט הידוע הוא הזמורה שכרתו הספיקה לבדה לשאת האשכול כי היתה עבה וחזקה. מכאן ידעו וכו' מענין זה שהאשכול הוזקף על ידם הבינו שהיו מושרשים בשרשי רחל וכנז"ל. קאים כלב וכו'. דבר עם ניצוץ הקדושה שבו שראה שהיה חיות בתוכה עד שמעצמו נתעלה על ידיהם. ומה שרק כלב דבר זה היא מפני ששרשו בעיבור דזעיר שהיא ת"ת שלו וכבר אמרנו שגפן סודה בת"ת: מה אנן בחלקך. מה הועיל לנו אם יש לנו חלק בך. כיון שנהרג בעבור קדושתך:

קליל גרמיה שהלכה ממנו הקדושה שלא תתחלל על ידי המרגלים והול"ל כמו בה"מ שנסתלקה ממנו הקדושה ושלטו בו זרים:

ויהבו לון פירש אחר שהם זכו בו אין לחוש בתתו להם ע"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. לא יהבו לאחרי: ר' אבא סבר דמדכתיב וישאוהו נראה דדוקא ההעלאה והנשיאות היתה בשנים שאחרים לא יוכלו להעלותו. אבל כיון שנשאוהו הם נתנוהו לאחרים להוליכו:

ור' אלעזר פליג עליה ומדייק דכתיב וישאוהו במוט וכתיב בשנים. דאי כר' אבא סגי למיכתב וישאוהו שנים שאז נאמר לענין הנשיאות דוקא היו שנים אבל להולכה היו אחרי' ומדכתיב וישאוהו במוט משמע גם ההולכה ע"ד שאי בנך שר"ל הוליכי ולהוליכו היו צריכים למוט ליתנו על כתפיהם. ועוד מלת בשני' מורה שדוקא בהם היתה כל הפעולה. לא הוו שנים כוותייהו זו היא ראיה מסברא כי שני ר"ל שווים כדרז"ל בשני השעירי'. כי רק יהושע וכלב היו מושרשים ברחל שהיא סוד אר"ץ יש'. מכאן אוליף וכו' ר"ל למד לברור לב' מרגלים כלב ופנחס הוא אליהו ששניה' גי' ב"ן להורות שהם היו מיוחדים וראוים לאותו השליחות להיות שהיתה להם כבר אחיזה פרטית ברחל יותר משאר בני דורם. א"נ כמ"ש בליקוטי יהושע שהיו אחוזי' ביסוד ומלכות דמלכות בבחי' דדי בהמה שסודם ב' שמות ב"ן:

וז"ש הא אוקמוה קדמאי שהוא כמ"ש בליקוטי יהושע:

ואינון אשתארו שלא נכללו בלהקת י' המרגלים:

ועבדו גרמייהו שיריים הגם שהיו חשובים נשיא יהודה ותלמידו של משה עכ"ז נרתעו לאחור להקטין עצמם אי נמי כדי שלא יכוו בגחלת המרגלים. וכדי להזימם דקי"ל ב' מזימים אפילו למאה כמ"ש בפרק קמא דמכות. חוטרא דמשה קמייהו איתא באוצ"ח שמטה משה ה"ס הארה היוצאת מיסוד אבא והיא הארה ארוכה כמין ו' ומלת זה תרמוז ליסוד סתם. וכאן ה"ס יסוד אבא במקו' הגילוי שיוצא מתפארת דזעיר לצד יעקב והיינו ז"ה גימטריא ו"ו. והוא כנגד צד ימין. וידוע שאור אבא הוא המכניע ומבעית החיצונים ולכן בו היו נצולים מדין הקשה של הנפילים דאי תימא הני וכו' בתמיה כלומר מה תאמר שענקים הניחו אותם זה אינו סברא אלא וכו'. ומשתמטי זה יותר נס מן ומשתזבי שהכוונה שכדי לצער את הענקים היה ה' מינח שיהיו כניצודים בידיהם ומשם היה משמיטם שמא קדישא. לבי היה אומר לי שהוא שם של י"ב אותיות ואחר כן מצאתי כן ברבינו בחיי בפרשה זו משם המדרש. ושם זה סודו ג' הוי"ות שבברכת כהנים שעניינה המשכת אור מוח החכמה שהוא השרש של ארץ ישראל דאבא יסד ברתא וארז"ל אוירא דארץ ישראל מחכים. ז"ה גי' י"ב אותיות. וגם סתם נקודתו מל"ך מל"ך מלוך שעולה יב"ק כשם אהי"ה הוי"ה אד"ני שהם י"ב אותיות וגם ר"ת שלהם גי' י"ב והכל נרמז במלת ז"ה. וקראו מסורת שמא שעל זה אמרו בש"ס שהיו מוסרין אותו לצנועין עיין בדף נ"ט בספר בראשית במ"ש בשם הרח"ו זלה"ה ובדף ס"ו מ"ש בשם ספר שבר יוסף אלמלא הוו עיילין וכו' שכל באי הארץ היו מאמינים בשי"ת ולא נשאר בקרב לבם שמץ ערעור מאבותם שמתו במדבר מפני שקבלו לה"ר מהמרגלים:

ואלמלא זה כמו אלמלא נגדוה לחמ"ו שפי' אלו: