מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:שיז

ויבאו עד נחל אשכול בפ' זה מראה מעלת ארץ ישראל מפני הרוחניות הכמוס בתוכה שהוא מעין גן עדן וכמרז"ל בשמות רבה בפ' כ"ה בדף קמ"ה ע"ב שאם היו ישראל זוכים יספיק להם בארץ ישראל מעדני גן עדן ובה יוכלו להתבונן אושר הצדיקים אחר פטירתם וכמ"ש מעבר לדף על פסוק וראיתם את הארץ מה היא. ועל ענין זה פתח פ' בורא השמים וכו'. ואמר הא."ל יהו"ה שהוא המאיר ביצירה שהיא השולטת על ארץ ישראל וידוע שארץ ישראל היא דומה לצבי וכמאמר רז"ל והטעם שבזמן השלימות היא מתרחבת מכח האור הגנוז בקרבה. ובזה גם הרקיע שעליה מתפשט ממה שהיה וז"ס בורא השמים ה"ס היצירה. ונוטיהם למותחם ולהגדילם. וכן בזה רוקע הארץ שהיתה כווצה וצרה רוקעה עם צאצאיה היוצאים ממנה הם פירותיה שגדלים שיעור מופלא ויתר ע"כ נותן נשמה וכו'. כי עולם הבריאה מכוון ומשפיע על בהמ"ק שהוא היותר עליון שבארץ ישראל וזהו עליה שזוכים בו לנשמה מבריאה ורוח מיצירה להולכים בה: בכל התפשטותה. ולא תזכור הנפש מפני שהיא לכל ואפילו גויים: ועוד שלגבי ארץ ישראל אין בה שפע מהעשיה עצמה. כי אם בבחי' התייחד היצירה ואז ברא לאדם כנז"ל. וכל זה בזכות התורה ומצות כמ"ש אחר כך אני ה' קראתיך בצדק ואחזיק בידיך וכו' כי בתורה ומעשים טובים מאיר אור הכמוס בארץ ומתרבה השפע ועל כן אר"י כמה אית להו וכו' כי אין שפע ארץ ישראל כשל חוץ לארץ הבא מהכו"מ שיש להם קצבה ומדה. אבל של א"י אין לו קץ אלא הכל לפי הזכות וא"כ צריך להרבות בתומ"ט וז"ש כמה אית להו. ואמר לאסתכלא בפולחנא הוא ענין עבודת המצות שתהיה בהסתכלות ונוונה לשמה. דכל מאן דאשתדל באורייתא כי גדולה מאד מהמצות שאינם מתקנים כי אם עולם העשייה משא"כ ד' דרכי הלימוד פרד"ס שהם מעלים מעולמות זה לזה עד למעלה ולא עוד אלא וכו':

כמה כרסיין הוא מ"ש לקמן בדף קס"ב ע"א שיש מדריגות אושר שונות לבעלי מקרא ובעלי משנה ולבעלי אגדה מלה חד בעינא וכו'. כי ר"י ידע כמה גדולה מעלת התורה וכמו שקדם. לכך נתקשה למה ישלוט המות במי שלומד תמיד וזו היא עיקר שאלתו אלא שהקדים שאחר שצפוי לפניו ית' שהאדם יחטא וימות למה בראו. וכי תימא שידע אעפ"כ אין ידיעתו מכרחת. לזה אמר דהא אוריי' וכו' וכתיב בהו כו'. מאי קבעי. זוהי שאלתו למה לא תועיל לו התורה להצילו ממיתה אורחוי דמארך וכו' כי זו שאלה עמוקה שנראה שמוכרח להיות הגלוי לפניו יתברך וא"כ בטלה הבחירה. ועל כיוצא בענין זה איתא בתיקוני ז"ח בדף צ"ח ע"ב ששאל רבי יוסי לרשב"י והיא א"ל שאלתא דא עמיקא ואפליגו בה קדמאי וסגיאין כשלו בה בגין דלא מטו לעומקא דרזא. וגזרי דמארך היינו למ"ש רבי יוסי למה יגזור עליהם המות שנראה שמתחלה נברא האדם למות כיון שבתורה הקדומה כתיב אדם כי ימות באהל וכ"ת נפרשו כדרז"ל אין התורה מתקיימת אלא וכו' הא כתיב איש כי ימות ובין אין לו שפירושו מיתה עצמית. וכ"ת שנוכל לפרש שהאדם נברא בהכנה שיוכל למות אבל אין ראיה להכרח המות הא כתיב וימת ויחי פלוני כנזכר בפ' בראשית שאז היו צדיקים שחיו זמן הרבה ואפ"ה לא ניצולו מהמות וכיון שהוא סיפור התורה ע"כ שכך נגזר והיה אע"ג שיהיה צדיק כמרע"ה:

אבל ת"ח כתיב ויברא וכו' ירצה שאלתיך כבר אמרתי לך שהן מן הנז' בפסוק הנסתרות לה' אלהינו ושלא להוציאך חלק אגלה לך מעלת האדם שאתה מחשיבו לגרוע אחר שהוא מוכרח למות. ראה מה כתיב בבריאתו בצלמו בצלם אלהים וכמו שיבואר בסמוך. ובכלא הוא וכו' וזהו בצלמו של האדם שהוא בצלם אלהים וכמו שיבא. תלת עלמין וכו' הרי זו השכלה מופלאת כוללת לכלל החלל שהיה בשעת הצמצום שבתוכו מתפשט אורו יתברך שמו והבחינו בג' עולמות שכנגדם נאמר ק' ק' ק' ואמר דאיהו גניז בגוון שהוא בכל חלקי החלל שחוט האור מתפשט בו וגנוז בתוכו משא"כ חוץ מהחלל שאין שם לא לבוש ולא גניזה והעלם אלא גילוי גמור לו בעצמו. וענין ג' עולמות א' הוא עולם אין סוף:

עילאה טמירא דכולא שהוא הפנימיו' שאין עוד פנימיות יותר גנוז ממנו וזה הבחי' המתפשטת בעולם האצילות שתחתיו ששם אור עולם אין סוף נגנז ופנימי יותר מכל שאר האורות אבל אותו שמתפשט בעולם אין סוף עצמו אין לומר בו פנימי לאחרים אלא התעלמותו מפני שהוא עילאה על הכל. ועל ב' בחי' אלו אמר דלא אסתכל ביה פי' משום עיליו ורוממותו. ולא אתידע הוא מפני הסתר פנימיותו. גניז בגויה בפנימיות א"ק א"נ אסתכל הוא באור המקיף שאינו נעלם בפנימיות אלא הוא מבחוץ ואפי' הכי אין שום נמצא יכול להציץ ולהסתכל בו. ולא אתיידע הוא באור הפנימי שבתוך א"ק שהוא אינו יודע מה יש בתוכו:

דאיהו קשיר וכו' הוא עולם האצילות שה"ס יו"ד של שם שקשור ממש בעולם א"ס בסוד קוצו של יו"ד וזה מפני דקב"ה אשתמודע מניה. כי האור שבתוכו הוא ממש חלק מאור עולם הא"ס שז"ס אצילות כעין שנאמר ואצלתי מן הרוח וכו' שהוא רוחו ממש וחלק ממנו. ובו יש מדות וספירות שבהן יוכל האדם להסתכל בשכלו בסגולותיו ומעלותיו במילואי שמותיו ומספרם ויתר הבחי" אשר אין להם חקר ותכלית. שכללותם הכולל הוא עשר מדות והיינו י' והוא אדוק וקשור בקוצו כאילן הנאחז בשרשו לעשות ענף ולעשות פרי. שערי צדק מ' נקרא צדק לפי שהיא מאירה מאחורי שם ע"ב שהוא הפנימיות של האצילות ואחריו פק"ד ועם עשר אותיותיו הרי צדק. ואמר אבא בם אודה י"ה שהוא חכמה המקנן באצילות שבו מתלבש אור א"ס וכמ"ש כולם בחכמה עשית ובו בפרטות יו"ד של שם וקוצו הוא אריך שה"ס כתר ומעולם א"ס יחשב וקי"ל אבא יסד ברתא ולכן נקרא צדק. א"נ אודה י"ה על סוד מאמרנו שהוא עולם הג' שאומר כאן הוא בי"ע הנקרא עולם הפירוד. והבן שעולם האצילות הוא ממוצע בין העליון ובין התחתון כי הוא מקבל מלמעלה והשפיע בשל מטה. ואלו הג' עולמות סודם בכללות שם י"ה. י' וקוצו א"ס ואצילות ה' עולם הבריאה הכולל יצירה ועשייה. ואמנם יו"ד הא' עולה הוי"ה להורות שבהתפשטות של הכללות הנכלל בשם י"ה כשמתפשט להתגלות יותר הוא שם הוי"ה שהוא שכללות ג' העולמות מתרחב בה' עולמות דא"ס ואבי"ע וכמו כן בשם הוי"ה נמצאו ה' פרצופי אצילות כנודע. באופן שלזה הוא עיקר כונתינו וזש"ה בטחו בה' עדי עד תמיד תכוונו לשם הוי"ה וטעמו כי בי"ה ה'. פירוש כללות הראשון של ג' עולמות הוא מתמלא במספר הוי"ה יו"ד ה"א והוא צור עולמים פי' מתרחב להתפשט עוד בשני עולמים שהם סוד יציר"ה עשי"ה וז"ס זה השער לה'. פירוש צדק זה שאני אומר הוא השער לאצילות שבו מתגלה כל ההוי"ה בה' פרצופיו. ודא הוא עלמא תניינא. ירצה אף על פי שה"ס היו"ד הקשור בקוצ"ו והיה נראה לומר שהכל אחד ושיקרא עולם אחד. קמל"ן שהוא עולם שני לגבי עילוי עולם העליון. תתאה מינייהו שהוא ממש למטה מרגלי כל פרצופי האצילות שמשתוים בקרקעו. בי"ה פרודא. כידוע בסוד הפ' ומשם יפרד והיה לד' ראשים. שעד שם הוא אור אצילות ומשם ולמטה האור הנאצל חוזר ומתעלה למעלה. ויש פרסא מבדלת בין שני העולמות. ועוד שידוע שג' כלים שיש לכל ספירה דאצילות פנימי תיכון וחיצון כשהם באצילות הם בייחוד עצום וכמו שכתב בריש התיקונים איהו וחיוה"י בהון. איהו וגרמוהי חד בהון. אבל עיקרם של ג' הכלים אינו לבחינת אצילות. אלא להיות נשמה לבי"ע כי הפנימים הם נשמה לבריאה והתיכונים ליצירה והחיצונים לעשייה ואז יש ביניהם פירוד ולכן שם שורים מלאכי עלאי הם השרפים וחיות ואופנים שהם הכלים של ג' העולמות והם בחינות חיצוניות העולמות דהיינו ההיכלות והמדורין. אשתכח ביה השתא כלומר לפי שעה כשיורד השפע בתוכו. וכשהמלאכים מקבלים מלכות שמים להקדיש ליוצרם כד בעאן לאסתכלא. שבהיות אורו ביניהם רוצים להציץ וליהנות ממנו ולדעת סודו בלבבם. וזהו שאז אומרים אחר ק' ק' ק' שהוא בסוד ג' העולמות. ומסיימים מלא כל הארץ כבודו. שחושבים שיהיה בקבע אז מתנשאים ברעש גדול להגביה שכלם ולהבין אז אסתלק מנייהו שמתעלה למעלה וגם זהו שאנו אומרים כבודו מלא עולם ונסיים בכ"ה ממקומו שיודעין שהכבוד עולה למעלה למקומו הקבוע לו. ואין ספק שענין זה ההסתלקות הוא מפני מיעוט זכות ישראל שאם זכו היו כל העולמות מתעלים לאצילות כמו שכתב הרב ז"ל. ודוק כי בהשקפה זו יהיה דומה עולם זה הג' למה שיאמר אח"כ בעול' התחתון של האדם. ובזה נדע למה התחיל בפרשה דבראשית. ויברא אלהי"ם את האדם בצלמו. וכאן מסיק בפ' אחר שנאמר אחר המבול כי בצלם אלהים וכו'. אבל הענין כי צלם ענינו לבוש רוחני של הנר"ן והנה ג' עלמין של הקדוש ברוך הוא ה"ס צלם אלהים שבהם מתלבש אורו יתברך כל אחד ואחד לפי מעלתו. ואמנם כשנברא אדם הראשון היו העולמות במעלה גדולה וכנגדם הג' של נר"ן דאדה"ר היו במעלה הראויה להם וז"ש בצלמו דהיינו המתייחס ושייך לאדם שה"ס ג' עולמות והיו דוגמא לצלם אלהים ג' עולמות של אותו זמן. אבל כשחטא אדם ירדו ונתמעטו כל העולמות:

וסד"א שאבד אדם ג' עולמות שלו ושלא היה עוד בצלם אלהים קמ"ל אפי' אחר חטא כללות כל האדם כי בצלם אלהים עשה וכו'. וטעם זה הוא כי דם האדם הוא בעורקים ובדופקים ובגידים שמתפשטים מן המוח והלב והכבד ששם שורין נר"ן והטעם מופלא למבינו: