מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:רמ

מעטר בטוטפי אתכסי בכסויא דציצית וכן בפ' שלח לך דף קע"ה ע"ב מקדים התפלין לציצית וי"ל דאיירי במעלה שלהם ומקדים המעולה. אבל לדין סדר הנחתם הוא להפך דמעלין בקודש ולכן דייק בסמוך להקדים הציצית לתפלין משום דאיירי בדין הסדר וכן הוא בטור וש"ע וגם לפי הסוד אין לשנות. מהו תפילין וכו'. תימא אטו עד כען לא הוינא ידעי מהו תפלין. ותו דהקדים של ראש לשל יד. ותו דלא הזכיר תיקון תפלה של ראש בראש אלא רק דשל יד בשמאלא ועל לבא. ונל"עד דהוקשה לו מה שהקשה הרב ז"ל בדרוש התפלין דאם התפלין נעשים מהמוחין והם אינם נכנסים אלא בתפלה. א"כ איך יצוייר בחי' התפלין קודם התפלה: וזהו ששואל בכאן מהו תפילין. ירצה כיון שאנו מדברים עתה בתיקונא דעובדא שקודם התפלה א"כ מהו ענין תפלין עכשיו. ותירץ תפלה של ראש וכו'. והוא ממש מ"ש בדרוש התפלין ביישוב קושיא זו והענין בקיצור הוא שאע"פי שאחר התפלה מסתלקים המוחין מזעיר. מ"מ נשאר הרושם שלהם כל היום ולכן הוא זמן תפלין. אבל בהגיע הלילה. אז מסתלק רשימו דזעיר לגמרי ועומד על ראשו. ורשימו דראש רחל נכנס תוך חזה זעיר. והנה בשחרית שאז עולה כתר רחל מן הבריאה ומתעלה בסוד נקודה עד שעומדת בזרוע שמאל דזעיר פנים בפנים. ואז יוצא אותו הרשימו מתוך חזה זעי' ונעשי' תפלין בראשה ובזה חוזר להתיייחד עמה כי בלילה היו בפירוד. ונם זעיר חוזר ושואב הרשימו שעל ראשו. נמצינו למדין שעיקר תפלין שקודם התפלה מתחיל מחזרת הארת הרשימו דנוקבא שיוצא מן החזה ומאיר בנקודה שבשמאלו שבזה יש ב' בחינות שבחי' זעיר הם של יד ובבחי' רחל הם של ראש ועיקרם להאיר ראשה. וז"ש תפלה של ראש ושל יד כלו' אותה תפלה שהיא של ראש ושל יד כאחד שאז חוזרים ונקשרים יחד זו"ן בפעם אחד וקשר אחד:

וז"ש ולאתקנא לון פי' לראש וליד בקישורא חדא בשמאלא ששם עלתה הנוקבא ועל לבא שמשם הארה יוצאת ולזה מביא ב' פסוקים שמאלו תחת לראשי וכו' שימני כחותם וכו' ששניהם נדרשים יחדיו בדרוש התפלין על סוד זה. אלא שלפי הנז' שם צריך להגיה בכאן שמאלו תחת ראשי שהוא הרומז לענין זה. כי פסוק דתחת לראשי נדרש על החיבוק הגמור הנעשה באתה גבור כמ"ש בס"הכ. ואולם לא חשש ר"ש להזכיר תפלין של ראש דזעיר משום דסגי ליה במה שהזכיר תחלה סוד בחי' התפלין קודם התפלה ומה שהוא עיקר והנמשך מזה שהוא שאיבת זעיר הרשימו שעליו הוא מובן מעצמו בדרשת של פ' שימני כחותם. שבמ"ש קשה כשאול קנאה נרמזת תפלה של ראש כמ"ש בדרוש התפלין. ואל זה חזר ואמר והא אוקימנא ודוק. ואולם צריכין אנו ליישב קושיא א' שיש בענין זה שגם הר"חו ז"ל הרגיש בה בסוף פ"ט דדרוש תפלין. והוא שלפי הנז' תפלין אלו הקודמין הכל הוא באצילות. והנה הרב ז"ל מסר לנו בפי' שתפלה של יד היא בבריאה ושל ראש היא באצילות. וכן מוכח מכאן מע"ש בסמוך ולבתר תפלה של יד דאיהי תפלה דמיושב לבתר תפלה דרישא דאיהי תפלה דמעומד וכבר נודע דברכות יוצר בהיכלות הבריאה. והעמידה היא באצילות והרח"ו ז"ל לא תירץ כלום בזה בפי' אלא כתב שפעם אחרת שמע מרבו בענין קדימת תפילה של יד לתפלה ש"ר. כי תחלה נעשים לה מוחין מצד הבריאה. ואח"כ נמשכין לה מצד האצילות. והיינו אחרי הניח זעיר תפלין בראשו יורדות שני הרצועות עד תפלה של יד ואז נעשים אליה מוחין בסוד האצילות ופעם אחרת שמע בטעם קדימת התפלין לתפלה. שאלו התפלין הם בבריאה מהמוחין שירדו לבריאה בלילה. ופעם אחרת שמע שלעולם יש לז"ון תפלין תמיד. אלא שקודם הנחה התפלין יישנם לזעיר בסוד רוח ולנוקבא בסוד נפש. אבל אחר הנחתנו ישנם לזעיר בסוד נשמה ולנוקבא בסוד רוח. הרי לך ד' שמועות חלוקות בענין. והרח"ו ז"ל לא דבר כלום ביישובם. איברא דשמועה ד' יש לומר דלא פליגא על דרוש דשימני כחותם. דיש לאוקומה שהיא שואלת רשימו לסוד הרוח וגם הזעיר שואב בסוד הנשמה. אבל ב' שמועות מציעתי נראה דפליגי על הדרוש הנז'. וכ"ש דלפי השמועה הג' לא יש טעם לקדישת תש"י לשל ראש. ונל"עד שכן הוא המשך הענין שתחלה אותה הנקודה העצמית שירדה לבריאה בלילה הלא באור הבקר מתקשטת ולוקחת תפלין לראשה מאותם המוחין דבריאה שירדו שם בלילה. ואח"כ עולה לאצילות ושואלת שימני ומושכת הארת הרשימו מן החזה כנז"ל. אבל אותה הארה אינה אלא מצד מוחין דבריאה שבאצילות שכל עולם כלול מאב"יע. ואחר שאיבת זעיר הרשימו שלו שמניח תפלין בראשו:

אז יורדין לנוקבא תפלין מצד אצילות שבאצילות וזה בהארת שני הרצועות כן נל"עד ליישב השמועות. אבל לתירוץ הקושיא שהקשיתי. נוכל לומר דאע"ג דתפלה של יד אינה מאירה באותה נקודה עד היותה באצילות מ"מ כיון דתחלת עלייתה היא מהבריאה מקרי שפיר תיקון הבריאה. שאין ספק שמדי עלותה לאצילות תשים דרך להאיר משם לבריאה שהיתה שם בתחלה. וכ"ש שבלי ספק יורד כח לרחל מן האצילות כדי שתוכל לעלות לאצילות. וזה הכח הוא תיקון גדול לכללות הבריאה: עכ"ל הרמ"ז: