מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:קפ

פתח ואמר לתורה ולתעודה וכו' קודם שאבאר המאמר אבאר הפ' כפשוטו כי הוא קשה הבנה ואומר שיובן שקודם לו אמר וכי יאמרו אליכם דרשו וגו' בעד החיים אל המתים. ור"ל הלא זהו דרך כל עם לדרוש למתים בעד החיים וכמ"ש בשמואל שהלך לחצר מות לשאול מאביו על מעות היתימים והתירוץ לזה הוא כי הנה יש לאדם מעין העולמות ופנימיותם שהרי חנ"רן הם בסוד אבי"ע וד' אותיות הוי"ה וזה בבחי' הגדלות ויש בהם יחוד גדול האמנם אחרי פטירת הצדיק והזדככו תעלנ' בחי' חנ"רן שלו כל א' וא' למקומו. ויש כח לצדיק החי לעורר אותן ביחודים וזה בכח כוונותיו שגורם זווג העולמות בפנימיותם והנה חצר מות כתב חסד לאברהם מעין ד' שהוא מקום זך וגנוז בעולם העשיה ששם מושב הנפשות ולשם נכנס שמואל ביחודים ע"ד אותם שנכנסו לפדדס ופירושו ע"י שם. וזה מעלה גדולה והתיחדות רב בקדושה. אבל דע שאחרי עיכול הבשר. ויח"נרן עולים למקור' נשאר בקבר בחי' הבל דגרמי מבחי' הקטנות שהחיצוני' יכולים להאחז שם וכנודע מסוד שמואל הנביא בענין בעלת אוב. ועיין בליקוטי נביאים. והנה אותם הפושעים לא ידעו להבחין העניינים והיו מדמים דרישת אוב אל מעלת היחודים הנז' ולא השכילו שהיחודים הם תכלית היחוד בכח הזווג הנעשה מז"ון. וענין אוב הוא תכלית הפירוד הנמשך מהקטנות הגמור וזוהי תשובת לתור' ולתעודה וכו' כלו' וזהו לזווג ז"ון שה"ס תורה ותעודה. וזהו אם לא יאמרו כדבר הזה או כיוצא בו אשר אין לו שחר שהוא החשך הגדול ולא אור קדוש אלא אחיזתו כיוצא מן הבקעים הסתומים משיחיו ומבין אצילי ידיו וכנז' בפרק ד' מיתות והוא פחות הרבה מהיוצא מבקיעי הידים והרגלים מבין הצפרנים ובזה תבין מ"ש תורה שבע"פ לא שרייא וכו'. פי' גם שהמ' רגליה יורדות מות. עכ"ז אינה שורה במקום פגום שהוא ענין האוב שהוא תכלית הפירוד: