מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:סד

והרמ"ז כתב ריש פרשה זו וז"ל ה' באור פניך יהלכון נקדים מה שנודע כי שני בחי' יש באצילות א' בחי' הפנים והפנימיות. שנית בחי' האחוריים והחיצוניות. ונודע שעיקר הפנימיות הוא בקו האמצעי דהיינו מוח הדעת שבו חדרים ימלאון. ולעומתו בחי' אחורי הדעת היא המעולה שבכל בחי' אחוריים ומהשנים הנז' היו משה משל פנים. ופרעה מאחוריו הערף למפרע פרע"ה. ולכן א"ל ה' בא אל פרעה כי די בזה להכניעו ואמר לו עד מתי מאנת לענות מפני דייקא כי היה מכחיש באור הפנים והיה חושב שהעולם מתנהג דוקא באור החיצוניות ושאין ממשלת הפנימיות בעולם העשייה כי בודאי קודם לכן הי' זעיר בכל זמן השיעבוד בקטנות ושמות אלהים היו שולטים ולזה אמר לא ידעתי כלומר אין כח בדעת זעיר למשול בעולם וקודם לכן כתיב אשר לא ידע את יוסף והיא הוא כי שורש יוסף הוא בדעת ולכן פתח ר"י אשרי העם יודעי וכו' כוונתו להודיע ההפרש שבין ישראל. ויובן בהקדים להביא ענין התרועה שהוא כל עיקרו לתיקון הנקבה לתת לה גבורות ממותקות כי בזה ימשך אור הפנים בעולם שהרי היא בתחלתה באחור. ובסגולת השופר נמשכות לה גבורות ממותקות בסוד ק"ל ק"ל דשופר שה"ס חו"ג וז"ש יודעי תרועה פי' ממשיכים כח הדעת על התרועה רחל ובזה תשכיל למה לא הזכירה התורה התקיעה שכל עצמו של שופר הוא בעבורה. ועוד פרטות התרועה הוא להעלות עיטרא דגבורה שירדה בשברים עד הוד דזעיר ולחברה אל החסדים שביסוד אימא והיינו ממש יודעי תרועה שמעלים אותה עד יסוד אימא שבדעת זעיר ואז ה' באור פניך יהלכון כי מאור הדעת מאירים פני זעיר דדעת אסהיד באנפוי. באופן שכוונת ר"י בפתיחה זו להורות במה נתעלו ישראל מהאומות שהם אחוזים באחוריים שהוא פרעה. וישראל מאירים מאור הפנים מקו האמצעי ואמר כמה אצטריכו בני נשא ר"ל הלא הבורא ברא האדם בחומר שהוא מחיצוניות העולמות ובנשמה מן הפנים אבל נתן לו כח לזכך את הגשם עד שיתעלה יותר מהמלאכים כחנוך ואליהו.

ולהיותם בעלי גוף צריכים הרבה למיהך בארחי וכו' פי' להדריך כל מגמתם לאור באור הפנים שהוא בארחי ה' ששרשם בפלגותא דשערי דאריך דתמן חד ארחא דאזיל לע"ר עלמין שה"ם י"פ כ"ז אותיות התורה וגם בסוד החו"ג דאינון י' הויו"ת ועשרה כוללים ומתמן מתפרש לתרי"ג כנזכר בא"ר שהיא התורה הכלולה ממ"ע ול"ת חו"ג. וכנגד ב' בחי' אלו אמר ארחי דקב"ה ופקודי אורייתא:

בגין דיזכון לעלמא דאתי שאז יזדכך החומר ויהיה כלו בחי' פנים והקדים ולשיזבא וכו' מפני שזו היא סיבה התכלית לבריאת האדם לאותה הסיגים. א"נ עלמא דאתי הוא המוחין הפנימים הבאים תמיד לזעיר כנזכר בא"ר בחילוק שבין עלמא דאתי אל לעתיד לבוא שהוא מעותד עדיין לבא ועלמא דאתי הוא הכא תדיר וכמ"ש בספר הבהיר ומזה ירויחו לשיזבא לון מכל מקטרגין שהם מכח אלהים אחרים הנמשכים מאחוריים שהם הקליפות תכלית סיגי החיצוניות והמה בטלים ונכנעים לפני הפנים העליונים הנראים בעולמות בזכות הצדיקים: דקיימו עלייהו דבני נשא ירצה הממונים בדבר ה' על עסקי בני אדם ולאפוקי סברת ר"ח במה שהקשה אח"כ כמ"ש בסמוך:

דעבדי פקודי אורייתא ואזלי וכו' הן השני בחי' הנז"ל ובמקום ארחי דקב"ה אמר בארח מישור מכוון לאותו אורחא דפלגותא דשערי כנז"ל:

בדחלא דמאריהון ה"ס אבא הנק' דחילו כמ"ש הרב בפי' דחילו ורחימו ששם כל סוד אמונתינו בפנימיות האצילות שה"ס הוא וחיוהי חד בהון וחיוהי דייקא שהיא בחי' אבא מדרגת חיה וה"ס מהימנותא האמורה בכ"מ כמה סניגורין וכו' קשה איך מביא ראיה שיש הרבה סנגורים. ועוד מאי אי הכי וכו' ויובן במ"ש בפ' וישלח וז"ל בהאי קרא תשכח ברירא דמלה וכו' עד דא איהו מלאך דממונה עליה דבר נש בסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אלף וכו' שכוונת הפסוק שאפילו יצה"ר הוא סניגוריא ואם ראש המקטרגים מלמד סניגוריא ממילא כל מחנהו עושים כן וכ"ש מלאכי חסד והיינו דקאמר כמה אינון סניגורין. וע"ז הקשה ר"ח כי הוא מפרש הפסוק כמ"ש בפ' נשא שמלאך מליץ הם מע"ט העולים ומתראים לפני ה'. וז"ש אי הכי פי' אא"ב כסברתי לא קשיא דלעולם ה' רואה הכל אלא שהסניגור הם המע"ט שעומדים לפניו והיא היא הלצתם על האדם אלא לדידך דאפילו צדיקים גמורים צריכים סניגוריא של היצה"ר אמאי איצטריך הכא בצדיקים גמורים מלאך שהוא יצה"ר שיליץ. כי אפילו יקטרג אין קפידא כי ה' יציל הצדיק כמ"ש ה' לא יעזבנו בידו וגם יצילנו מגזירות רעות המתרגשות בעולם דהא קב"ה חמי וכו' ואין צריך לעדים וראייה:

א"ל כולא הכי הוא שלי ושלך אמת כי אין נסתר ממנו ית' וגם ענין הסנינוגריא.

הא כתיב ותסיתני בו פי' כשאור פנימי מסתלק ושל החיצוניות מתפשט ואז העולם בהסתר פנים עד שה' הכתוב עליו ותסיתני בו לבלעו חנם כנודע שיסורי איוב בלא עון. והונח להתפתות ונתרצה להיות ניסת וטעמא דהא רשו אתמסר לס"א כיון שנסתלקו פני עליון מפני חטא הדור ורשו אתמסר על מלין של עולם החומרי השפל כמ"ש אל עצמו ואל בשרו אך את נפשו שהיא מצד הפנימיות שמור כי אין לך שליטה עליה רק על החומר שהוא שלך וחלקך וזה לאות שנמסר רשות למאן דלא איצטריך וכו' וא"ת א"כ נמצא שהשי"ת עוזב מלכותו ח"ו לס"א וזה מבהיל מאד לכן אמר ולכל אלין וכו' ולהיותם טמירין אינך כדאי וכו' כי לא תחקור אותם מסברא:

בגין דאינון נימוסין דקב"ה בבר נש חוקים שחקק בבני אדם שהם תכלית הבריאה הם סתרי הנהגותיו:

בר אינון זכאין וכו' שצריך זכות להבין קצתם וצריך דידעין רזי אורייתא הן הקדמות מקובלות איש מפי איש עד מרע"ה בסודות מקובלים. ותמצית הענין ה"ס הגלגול שהוא א' מטעמי איוב שהיה גלגול תרח כמ"ש הרב ז"ל כיון שכבר היה מסור לקליפה אין צריך למוסרו בידה מחדש שכבר הוא שלה לכן ניתן ביד המקטרג ליסרו ויסוריו הם סיבה להנצל מידה ויש עוד כעין יסורין של אהבה והם אשר שלט האדם באדם לרע לו וכמ"ש בשיעבוד מצרים שגרם שישראל לקטו כל הניצוצות של אד"הר שנתקבצו שמה להיות ארץ מצרים ערות הארץ כמו שבנקבה הברוכה כנ"י שמה יאספו כל העדרים כך כל הבירורים שהיו בקליפה נקבצו בנקבה הטמאה אדמת בני ח"ם מ"ח צירופי אלהים. ומצרים מצ"רי"ם י"פ מ"ח גי' לילי"ת ערות הארץ. ומלכה פרעה זעיר דקליפה:

ואח"כ עשאוה כמצולה שאין בה דגים ונכנעו לקדושה בעשר מכות שהיו לזו"ן דקליפה כמ"ש בס"הכ כי דצ"ך בם הוכתה נוקבא דקליפה. עד"ש כל שיעור הזכר שכנגד הנקבה מהחזה ולמטה. באח"ב משם ולמעלה שהו' השייך לזכר מצד עצמו שאינו רק ו"ק הנעשים חב"ד חג"ת כנודע. ולכן תמצא שדוקא במכת הברד נכנע פרעה הרבה כי נגע אל לבו ודאי כמ"ש את כל מגפותי אל לבך:

דא ר"ה ונקרא היום לפי שהוא יום הששי שבו נברא אד"הר היום הידוע ועוד אר"זל לך יום אף לך לילה שיום ששי לא היה בו לילה שלכן לא נאמר ויהי ערב ויהי בקר יום השביעי. נמצא שיום ר"ה היה יום בלתי לילה לכן נקרא היום ובו נברא אדם לכן הוקבע ליום הדין כי בו עמדו זו"ן אחור באחור וכן הוא מצב של יום ר"ה. קאים למידן כי מתעלית אימא מעל בנהא ומתעוררות הגבורות כמ"ש בפ' אמור כד ההוא שופר עילאה דנהירו דכולא ביה איסתלק ולא נהיר לבנין כדין דינין מתערין וכו': י"ט דר"ה הוה נודע שקודם תקיעת שופר ה"ס הדין אבל אח"כ כבר הגבורות נמתקות וזהו שרמז בכאן י"ט דר"ה הוה כבר בסוד דין מתוק ולכן היטיב לשונמית בהנתן לה בן:

בני האלהים נודע שהמלאכים מבחינת חיצוניות העולמות שעיקרו משם אלהים ונודע שסוד קטנות דזעיר הוא ב"ן דאלהים דהיינו פשוט ומלא ומלא דמלא והם ד' שמות כמ"ש הרב בל"ת על פ' צחוק עשה לי אלהים וד"פ ב"ן גימטרי' יצח"ק שהוא מקור כל הדינים ולכן משם מתפשטים הממונים שלוחי הדין.

בהאי קרא אשכחנא וכו' מלבד מה שתראה חבת ה' לעמו מגופא דהאי עובדא דמייתי שה' נתן איוב לשטן להתעסק בו עוד תגלה אהבתו וסבתה בפ' זה והענין הגם שבכל יום ויום נעשה תיקון למעלה בבנין הנוקב' והורדת המוחין לזעיר הלא הוא תיקון פרטי לאותו יום ושורשו נמשך ממה שנגזר בר"ה גזרה כוללת לתיקון זו"ן ולכן אותם שלוחי הדין אין בהם כח לקטרג בכל יום על הכלל כולו. אלא נטלין אינון עובדין שהולכים ומקבצים על יד על יד. אבל וביומא דקאי דינא שאז מתעוררות כל הגבורות והדינין ושכל עליות זו"ן הם בגבורות דאריך ושאין זווג לרחל דאיהי דינא רפייא אלא כל הזווגים אז בלאה דינא קשי': איתעבידו קטיגורין שמתאכזרים על בני אדם בכח הדינים הקשים וכל כוונתם למנוע תיקון רחל אמנו הברוכה ולכן אין כוונתם לקטרג על או"ה אלא להגביר כחם נגד ישראל. בגין דאינון בנין שמדרגתם מהוי"ה דההי"ן שהוא ב"ן ולפי ששם זה תוכו כברו שה"ס ב' הויו"ת לכן נקרא בני בכורי ישראל שיש להם פי שנים בחו"ג שיר א"ל: וא"וה הם בני אלהים:

על ה' ודאי קיימין הענין הוא כי אז מסתלקים נ"ה דאימא מזעיר וידוע שדינין מתערין מסטרהא שהם נ"ה וז"ש להתיצב כי על הרגלים הוא התיצבות. ולהיות נ"ה אז חוץ לזעיר לכן נאמר על ה': יהבין תוקפא וחילא שמעלים אליו מבירורי קודש וממשיכים אליו שפע חדש ותוקפ' הוא כח הנוסף מהעלאת הניצוצין וכשחוטאים ח"ו מונעים המוחין מלירד בתוכו ובזה מתישין חילא וכו': תנו עוז ע"י מצות ומע"ט מעלים הבירורים שהם מבחי' י"א ניצוצי' באחורי או"א וי"ס ו"ת וז' דזו"ן שסודם ו"ה וז"פ ו"ה גי' ע"ז וע"ד בההוא יומא שה"ס התיקון הכולל. כולהו רברבן ממנן כולם מתקבצים יחד למנוע התיקון הכללי:

על ה' הכוונה להתיש חילה דקב"ה דהיינו מניעת הורדת המוחין אשר עליו וכולם מתחזקים להמשיך עליהם כח מחיצוניות נ"ה דאימא ומזה תמשך מניעת הכנסם תוך זעיר עם המוחין שה"ס השופר. גם לאסגאה עלייהו שכחו של שטן גדול להסטין ולקטרג יותר מבני האלהים כי סודו ד"פ שם אלהים גי' שמ"ד ועם עשרים אותיות של ד' אלהים גי' השט"ן שהוא מבחי' דין יותר חזק ויבוא בתוכם כנותן כח בקרב בני האלהים ומרגיזם לקטרג והכוונה שאז היה זמן קטרוג גדול והוצרך הקב"ה להקניאו באיוב:

מיד ויאמר וכו' נל"עד בראות הקב"ה ה"ס אימא שבאו כולם לקטרג על תיקון העולם מיד מהרה ליכנס תוך זעיר ולכן כתוב ויאמר ה'. ואין לתמוה על דבר זה כי זה רצונו ית' בקיום עולמו ועמו וגדולה מזו היא גאולת פסח ומה שלא כעס בימי בלעם לכן עשה לשטן כמו שעשה לבלעם ששאלו מי האנשים האלה עמך להטעותו ח"ו שלא היה דעת בעליון כלומר שהיה בקטנות שאין שם דעת וכן כאן הראה פנים לשטן כאלו היה עדין סוד השינה ושח"ו לא היתה ידיעתו שלמה באיוב.

מכאן אוליפנא וכו' הענין כי סתם ארץ היא ארץ ישראל וכוונתו של שטן לומר שכ"כ גרמו עונות ישראל עד שהיתה לו יכולת לשלונו בארצם ולהתהלך בה כרצונו. א"נ משוט בארץ רמז על התפשטותו בה בלי מי שיעכב על ידו.

מיד ויאמר ה' וכו' אזיל לשיטת רז"ל שסוברים שאיוב היה דר בארץ ישראל כמ"ש היש בה עץ סר צלם וכו'. וא"ת והלא באותו זמן היו ישראל עדין במדבר וא"כ ממ"ש משוט בארץ לא משמע דבעי לקטרגא על ישראל. וי"ל כוונתו משוט בארץ העליונה כלומר שהיתה לו אחיזה במ' כנסת יש' וזה בעון ישראל.

חמא שעתא וכו' ידוע שאיוב גלגול תרח והיה צריך למירוק יסורין לטובתו וכ"ש שיהיה כפרה על ישראל תחת אשר מאז רצה לאבד אברהם אבינו כשהלשינו לנמרוד עכשיו תהיה תשועת זרעו על ידו. והבן יושר דרכי ה' ולכן קראו חולקא מפני שהיה ראוי לו מצד מעשיו הראשונים ועכשיו שנמסר בידו פנה להתעסק בו כי חשב להחטיאו ויחזור להטמע בקליפה בידו: