מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:שז

ועשית שלחו וכו' להבין מאמר זה אקדים הקדמה כוללת והיא כי כל המזונות סודם מן הגבורות הממותקות בחסדים דהיינו מבירורי ניצוצי מלכין קדמאין שסודם ז"ק ותכלית האכילה היא לכוונת הבירור כמ"ש הרב בס' הגלגולים ובס' הכ' ולא לחנם אז"ל קשים מזונותיו של אדם מפני שצריך למיתוק הגבורות. ועוד סוד אכילה גי' אד"ני ע"ה. אוכל גי' א"ל הו"יה שה"ס יצירה ועשייה. מאכל גי' הוי"ה אד"ני והכל אחד וענינו מז' מלכין שה"ס ז"ון וכן תמצא שם הפרנסה הוא חת"ך שסודו ב"פ רוח מאלהים דיו"דין או דמצ"פץ כמ"ש בכוונת פא"י דאשרי. ואם תסיר משם חת"ך כללות ד' יו"דין שהם השרשים דשם ע"ב ישאר מספר שפ"ח גי' של"חן היא אימא עילאה שלחן גבוה שמשם מזון ז"ון כי שלחן שהיה במקדש רומז לבינה דנוקבא דזעיר שממנה הפרנסה של כל העולמות תחתונים ועליו אומר מאמרנו:

שלחן דא איהו לתתא וכו' לאפוקי העליון שהיא אימא עילאה ותתלה נדבר על סוד לחם הפנים שעל השלחן ואומר שלשון לחם מורה כעין מלחמה חדא שמציאות האכילה היא סוד מחתיכת האוכל בשניים שהם בשני הלחיים שסודם א"וא הבוטשים תמיד זה בזה וע"כ הנקבה קרויה שלחן כמ"ש שלחן ערכתי לו וכן נק' לשון מאכל כמ"ש אכלה ומחת' פיה וכן נק' לחם כמ"ש הלחם אשר הוא אוכל. ואל תתמה על שייחד האכיל' לזכר אע"פי שהוא המשפיע והמאכיל כי ב' טעמים בדבר אחד דגם הוא נהנה בהעלאת מ"ן. ב' דגדול כח אבא בפעולת הבירורין. דניצוצין במחשבה איתבריאו ולכן אכילה היא מגזרת ואכלת את כל העמים שהוא ענין כליון. וכן באכילת הצדיק שהיא לשובע נפשו היא השכינה וזה במה שמכלה הסיגים מן הקדושה המתבררת מתוך האוכל והוא הוא עצם המלחמ' בחרבות השנים. ועיקר הנצחון הוא מאבא. וא"כ יפה אמר אשר הוא אוכל ומספר או"כל א"ל הוי"ה אשר הוא מוח חכמה. ולכן שם דיקרנוסא שהיא שם חת"ך עם אותיותיו עולה מפרנ"ס וניקודו יוצא מפסוק והריקותי פת"ח חירי"ק חו"לם. ומפ' נסה שב"א קמ"ן:

והנה זה השם עם ניקודו יחד ה"ס ז"ן ומפרנס וגם ז"ן סודו שם הגבור' שהוא יו"ד ה"י ו"ו ה"ה שעניינו אימא וברתא כי יו"ד ה"י משם ס"ג ו"ו ה"ה מב"ן ואינון צדק עילאה צדק תתאה ב' כחות דין שהוא הנותן מז"ון בצדק וכללות ב"פ צדק גי' שלחן והעיקר בלאה ורחל שגם הם סוד אימא וברתא והוא שלחן תתאה הנז' כאן שעליו ניתן לחם הפנים. ה"ס בירורי הניצוצות הגבורות הממותקות בזווג החסדים. ולכן אמרו הקדמונים שיש במזמור ה' רועי ז"ן תיבות ושראוי לכוין בהוי"ה דה' רועי כזה יודהיווהי שהוא נקוד יה"בך העולה חס"ד רמז ששם ז"ון שה"ס הגבו' כמ"ש הרב ז"ל שה"פ ז"ן גי' פר"ה והוא מספר רוע"י ע"ה. וידוע שהגבורו' הממותקות הם ג' וג"פ שם ז"ן בנקודותיו שעולה קכ"ט יעלה שלח"ן ע"ה שעליו נערך הלחם שסודו ג' הוי"ות ולהיות ששרש האכיל' הוא בא"א כד"א אכלו רעים לעילא כמ"ש בזוהר ויקרא דאינון רעים תדיר ביחודם לברר הניצוצות דאינון ש"ך גי' רעים כמ"ש הרב לכך נק' לחם הפנים שהם תמיד פ"בפ והיה חם ביום הלקחו רמז להתלהבו' הזווג תדירי חם גי' יאהה"וי ה"ה ע"ה. ודע כי המזון הנמשך למט' הוא מסוד ו"ק דא"וא. כי דשל ג"ר שלהם הוא המזון השייך להם. אבל מו"ק שלהם הוא המושפע לז"ון. ולכן לחם הפנים היה ב' המערכות של ששה ששה בסוד ו"ק דא"וא:

ועוד לאלוה מלין בסוד לחם הפנים כמ"ש בס"הכ על לחם הפנים של שבת הלחם של המוציא ביום שבת שעל השלחן י"ב לחמים כנגד י"ב נימין:

י"ב תיקוני דיקנא י"ב חוורתי דרישא וכולם יורדים אל היסוד. ושם מה שהיו י"ב חלות שהם ג' הוי"ות שהם י"ב אותיות נעשו כמנין לח"ם ג' הוי"ות. ועתה כשיורדים ביסוד נעשים מלח ואז מתמתק זה בזה שהם ג' גבורות בג' חסדים עכ"ל. ועתה תבין למה היה נערך לחם הפנים בשבת שהוא להוריד האר' של תלת רישין בסוד ג' בחי' דנימי וחוורתי ותיקוני שזהו הסדר לג' סעודת בשבת וסימן נח"ת שלחנך מלא דשן. וכל הג' בסוד הפנים העליונים שכל השערות נמשכים ויורדים בשני צדדי הפנים וכל שער בחינת ו' ולכן היו י"ב בסוד ו"ו וגם שכל א' מהג' בחינת היא י"ב ו' מצד אחד וששה מצד אחר והם ב' מערכות לחם הפנים וידוע מדרוש ג' רישין שיש בהם ג' שמות ע"סמ ועולים ק"ף כמנין פנ"ים. והיינו לחם הפנים לחם ג' הוי"ות. פנים סוד מילואם ומשם היה נמשך המן כי לחם ג' הוי"ות ועם י"ב אותיותיהם הרי מ"ן. גם ידוע שכל בחי' נח"ת הנ"זל הס י"ג ע"ה ושל חוורתי הם י"ג דע"ב ונימין י"ג דס"ג ודדיקנא י"ג דמ"ה שבכל אחד יש ק"ל אותיות לכן קראוהו לחם הקלקל וג"פ ק"ל גי' שמ"ים. וז"ס לחם מן השמים. וגם הג"ר נתקנו מח"גת דעתיק שהם שמים:

ומסוד זה השרש המקורי לעיקר הקדמתנו שהרי סוד השערות הנזכר הוא מקור הדינים הראשון שיש באצילות והם מסוד ניצוצי מלכין קדמאין דאריך שנתקנו ויצאו בדרך אור חוזר ובסוד שערות כידוע והם גבורות ממותקות נשפעות מאימא שהיא מלבשת גבורה דאריך והיא סוד השלחן העליון כנ"זל. אבל אח"כ יורדין עד היסוד שגם הוא מסוד גבורות ממותקות בסוד יצחק דכתיב ביה ואת בריתי אקים את יצחק שבסגולת הדינין תשב באיתן קשתו ה"ס מלת אקים שאז הוא אבר חי וה"ס יצחק ק"ץ ח"י וגם במ"ש בסוד וארבה את זרעו הנאמר ביצחק העולה ארב"ה שסודו ג' גבורות ממותקות מתוק עצמי הם בסוד ו' הויו"ת גי' קנ"ו ועוד יש ב' הויו"ת הרומזות לב' גבורות דנ"ה ונמתקות דרך עליה וסוד ב' הויו"ת העולות נ"ב עם קנ"ו גי' יצח"ק שכללותו ה"ס ד' הוי"ת דחסדים הממתקות את הגבורות ואז ניתנו אל הנוקבא:

וידוע שכללות החסדים הם מבחינת מ"ה והגבו' מבחינת ב"ן וד"פ מ"ה ב"ן גי' שלח"ן שהיא הנקב' הנבנית מאלו הגבורות אחרי התכללות' והמתקותם ולכן השלחן הוא רמז לכתר מלכות בסוד ג' כתרים תורה ומלכות וכהונה. ולפי שהשלחן ה"ס הנקב' וגם ב"ן עם רבועו קדם ואד"ני עם רבועו קכ"ו גי' שלח"ן ע"ה והיינו שלחן דלתתא אבל העיקר שלה ה"ס ג' גבורות שהם הנמתקות בעצם בדרך ירידה ובתוך היסוד ולכן נקרא לחם הפנים שלמטה כי היסוד כולו פנים וממנו הדרת פנים ומשם עיקר המזון היורד למטה ולכן אומרים המוציא לחם מן האר"ץ. פי' אע"פי שהנק' נבנית מסוד ד' גבורות הנמתקות בד' חסדים ובסוד שלחן כאמור. מ"מ מה שיוצא ממנה לעולמות ה"ס לחם ג' הויו"ות מן הארץ כי ג"פ מ"ה וב"ן עולה הארץ. נמצינו למדין כי בחינת לחם ה"ס הגבורות בבחי' הנתנן ביסוד זעיר. ושלחן ה"ס הגבורו' אחרי הנתנן בנקב' לבניינה. וזה נראה שהוא טעם הספק הנזכר מאן עדיף דא מן דא. פי' איזו בחי' הוא יותר מעולה לחיות ולהנאת העולמות. אם של הלחם היא עיקרית להיותה גבו' הזכר או של שלחן מפני שרומז לכל הד' יחד:

אי תימא דכולא איהו חד שבכלל השלחן נכלל הלחם הוא שלחן מתסדרא לגבי ה'. פי' הניחא אם היה הלחם דבר דבק בעצם השלחן: אבל הלא השלחן נסדרת בצפון ולגבי' ההוא לחם ונראה שאינו נכלל בכללות השלחן. ועוד שלחן לתתא ולחם עלי' שנרא' שהלחם הוא דבר עליון שעל השלחן וא"כ לא נוכל לומר שהכל אחד.

אלא שלחן איהו עיקרא וכו' ירצה בנין השלחן והיותה סדורא בצפון זהו העיקר לשפע הבא לעולמות שאם זה יחסר לא תבוא שפעת החצוניות שהרי בהיות' נבנית כראוי אז יכולה לקבל ברכאן דלעילא שהוא לחם מן השמים היורד ליסוד בסוד לחם כאמור ומשם בא מזונא לעלמא שהוא לחם מן הארץ. וא"ת כיון שהיא גופה נבנית מסוד ד' גבו' הנמתקות ובסוד שלחן למה לא יבוא השפע מכולם. לכן חזר ואמר ומרזא דהאי שלחן שה"ס יסוד שלה נפיק מזונא לעלמא במה וכו'. שהרי מה שיורד מלמעלה עד יסוד זעיר ה"ס לחם ולכך באותו הכח שיש לג' הגבו' בעדיפות התמתקן לכך פרה ורבה מתוכיותם:

איבא ומזונא דקא נפיק מהאי שלחן שהוא פרי שלה שצומחת ומוציא בכח הניתן לה באופן שהלחם הוא מדידה דהיינו יוהיא מקבלת הלחם מיסוד זעיר ואוכלתו ונבלע באיברים. ומשם מרד לעולמות בי"ע ולנגד שלשתם אמר פרין ואיבין ומזונא כי בריא' מקבלת הפרי העיקרי ואחריה היצירה תקבל איבין שהם כעין פרחים וניצנים. והעשיי' מקבלת מזונא לחם מחטים או שעורים או דבר אחר. ולהסביר זה אמר אי לא דלא אשתכח כרם וכו' שהרי אם יטעו גרגיר או גרעין ענבים לא יעשה פרי אם לא תגדל תחלה הגפן שבכחה נבלעת צורת הענבים והיא המוציא' אותם מעצמות' והביא ב' משלים על השתייה הוא היין היוצא מהענבים ואכילה משאר האילנות. ועוד בכרם ירמוז לשפע הבא מן המ' ובשאר אילנות לשפע הבא מהיסוד למלכות שבכל אחד מהם יוצא המזון מסגולת הטבע המוצנע בתוכו שהרי גם בהתקבל השפע לתוך היסוד משתנ' לסוד ג' הוי"ות בסוד לח"ם כנז"ל ונראה שכיון שהלחם עיקרו מג' רישין ובסוד נח"ת כנ"ל לכן ג' הויו"ת הם ביסוד בסוד עס"מ העולים פני"ם ובהנתנם בנוקבא אז הם לחם סתם ושניהם יחד לחם הפנים וז"ש מזונא דנפיק מניה איהו לחם פנים. גם איפשר שבהיותו שם בסוד מלח שאז מתמתקים ג' גבו' דהיינו שני פנים פני החסדים ופני הגבו' וכיון שנתקנו הגבורות ונמתקו יצאו מגדר אחור לגדר פנים ולכן היה מתוקן לכהנים שהתחלתם משבט לוי שה"ס גבו' ואח"כ נמתקו בסוד החסדים:

מע"ש לע"ש קשה שאין חילוק לחם הפנים אלא בשבת וזיל קרי בי רב הוא וי"ל שהכוונה על ההכנ' שהיו מכינים מע"ש ליטול לחם מהשלחן כמ"ש בפ' שתי הלחם אין סידור הקנים ולא נטילתם דוחה שבת ובזה היה כמוכן להנטל והכנה זו היתה מועילה לכהנים לקבל שפע מן השלחן בסוד לחם היוצא מיסוד שלה שהוא יום ו' לכן היה בע"ש וז"ש לאחזאה דהא וכו' ירצה שאם היו עושים הכל בשבת בחצי היום הלא אז רחל עלתה למקום אימא שלחן עילאה ואין כח בעולמות לקבל אותו שפע הגדול אבל בהקדמת נטילת הקנים בע"ש שהוא התחלת הסילוק בזה מורים שהמזון נפיק מההוא שלחן. פירוש מההוא דוקא ולא מהעליון ואז היה בהם כח להכניע יצה"ר בכח הגבו' הממותקות וכבר הקדמנו כי לחם לשון מלחמה כנז"ל ועוד מלחמה עם יצ"הר שאז הוא בירור ניצוצי הקדושה שבתוך המאכל ומי שזהיר בשני זווגי הפה דהיינו הדיבור והמאכל מובטח לו שלא יחטא ועליו נאמר שומר פיו ולשונו שומר פיו במאכל. שומר לשונו בדיבור: וא"ת כיון שהיתה סגולה זו בלחם הפנים למה לא יזכו גם שאר ישראל ותירץ:

לחם דא מזונא וכו' וע"ד איצטריך לכהני וכו' שהיו צריכי' להתקדש יותר משאר ישראל: ובג"כ שלחן איהו עיקר כלומר מטעם האמור שהלחם לצורך קדושת הכהנים לכן היה צריך שיעשה המיתוק ביסוד רחל ומשם יצא המזון לשושביניו הכהנים מיסוד עצמה ואז אין שום אחיזה לחיצונים שם כיון שנעשה מיתוק בתוכה:

שלחן דא איצטריך וכו' ירצה שעצם המזון הוא מצד הגבורות הנמתקות על כן היא מסודרת בצפון שהוא לצד אימא דמתמן שירותא דחדווה כי היא גבור' מתוק' שהיא סוד השמח' ואז בהשפיע אימא הוו להו צדק צדק שלחן כנ"זל. באופן שכל סוד הלחם סובב על קוטב א' שהוא גבו' נמתקות ולכן מפרש שורש הדבר של המיתוק:

ודע שד' מיני בחי' הם אחד מ"ש שמאלא נטיל מימינא תדיר בקדמיתא והוא כשמתחברות הגבורות עם החסדים ביסוד כנודע מסוד ירידת החסדים שאז נמתקות ג' מהן והיינו שמאלא נטיל מימינא שהגבורות נוטלות כח מיתוקן מהחסדים שה"ס ימינא. בחי' ב' היא ובתר איהו אתער לגבי נוקבא ה"ס הנתן הגבורות במיתוקן בדעת הנוקבא לצורך בניינה. בחי' ג' היא מ"ש:

ובתר קריבת ליה ימינא לגביה ה"ס חבוק הימין בחי' ד' הוא הזווג שאז הוא תכלית ביסום הגבורות. והיינו דקאמר

ואיתדבקת ביה פי' הנוקבא מתדבקת בזכר ואז יולדת המזון לעולמות שהוא הלחם. ואחר שפי' סוד הלחם שהוא המתקת הגבורות רצה ללמדנו עוד סוד המתקה אחרת הקודמת לשל אכילה והיא הנטילה ולזה הקדים ואמר. מים אינון מימינא ויובן במ"ש הרב ז"ל שאבא מלביש זרוע ימין דאריך שהוא ימין העיקרי שבאצילות. ואימא מלבשת לשמאלו והנה מים סתם הם מן הימין דהיינו מאבא.

אבל ואיהו חדוה פי' שה"ס גבו' דאבא שכן ה"פ אור דבראשית ה"ס חסדי אבא וה"פ מים ה"ג אבל בסוד התחלפות הרמוז בהבן בחכמה וחכם בבינה. מיד יהיב לשמאלא דהיינו שתכף ומיד שעמדו א"וא פב"פ נתחלפו גבורות דאבא לצד ימין של אימא ונעשו מעצמות' והיו בסוד חסדים דאימא: וז"ש

ואיתדבקו ביה אינון מיא ירצה שנדבקו המים בצד שמאל לימין דאימא והיינו וחדאן ליה שמשמחים את השמאל ונעשים בו חסדים בסוד גבורות הממותקות דמצד אבא שהם מבחינת ב"ן דמ"ה: ולבתר איתכליל איהו בימינא ה"ס זווג או"א שאז מוציאים ב' מנצפ"ך שה"ס מקולות מים רבים ר"ת גי' מנצפ"ך כנודע מסוד השופר. ומורידים אותם אל רחל וז"ש ואיתער לנוקבא בההוא חדוה. ואמר וסי' מאן דנטיל מיא:

בידיה ימינא במאנא וכו' דע כי במאמר זה נשתבשו רבים כי חשבוהו מנגד למ"ש הרב ז"ל שהשפיכה הראשונה תהיה מן השמאל לימין. וכאן אמר קדמאה לארקא מיא בשמאלא איהו וחשבו שר"ל יריק המים על השמאל תחלה. ואינו כן כי האמת כמ"ש מהרי"ק ז"ל בב"י א"ח בישוב זה המאמר עם מ"ש בפ' וישב שתירץ דלעולם שהשמאל תחילה תריק על הימין והכא מיירי בנטילת הכלי דהיינו שהימין תתן הכלי לשמאל כדי שהשמאל תריק על הימין תחלה: ודייק מ"ש לארקא מיא בשמאלא ולא אמר על שמאלא. ומ"ש ולא משמאלא לימינא ר"ל זה שאמרתי שהשמאל תחלה לא תחשוב השמאל נותנת משלה המים אל הימין ושתתחיל לאחוז הכלי ביד שמאל והיא תתן מדידה אל יד ימין שאינו כן דהא מיא מימינא נטיל לון שמאלא וכנ"זל שהמים ה"ס גבורות אבא הניתנות לצד שמאל דאימא. ובג"כ מיא לא אישתכחו אלא מסטרא דשמאלא הוא צד שמאל של אבא: