מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:רנד

וע"ד איהו אפרסמון פירש מפני הנזכר שאפריון צריך סמ"ך מן אפרסמון לכן הם שוים בשמותם ואין חילוק ביניהם אלא במ"ש תרין אתוון וכו' שה"ס בינה ותבונה כאמור.

קיימא י' וכו' ה"ס יסוד דנוקבא שהוא הוא עצם אפריון וכל יסוד נוקבא נקרא נקודה וכמו כן של הזכר נקרא כן כמ"ש באוצ"ח בדרוש ג' נקודין דפר' תצוה י ולכן אמר שהוא ברזא דברית.

כי רזא הוא יסוד וברית הוא ג"כ יסוד ולפי שיסוד הזכר נכנס בשל הנקבה לכן אמר ברזא דברית. א"נ ברזא דברית ירמוז למה שידוע שיסוד אבא מבריח מן הקצה אל הקצה למעלה מאיר באימא דהיינו ו"ד כאמור:

מ' ס' ולמטה מאיר בברתא שהיא נקודה א' לבד ולכן יפ"א הוא י' דאפריון ואחר היותה בסוד פרצוף עשר ספירות אז מאיר בו י' יפ"י הם ק' וז"ש ואת י' איהו אשתלים לרזא דמאה כגוונא דלעילא שאז הבת כאמה בעלת עשר ספי'. דאיהו זמין לנטלא כולא דייקא זמין והוא מבואר כמ"ש שסוד ס' נקרא לעתיד לבוא. וז"ש זמין מעותד לנטלא כולא כלומר שעתה מקבלת הארת התבונה שהיא אות ם אבל לעתיד היא מזומנת לקבל הכל גם ס' רזא דאינון מאה ברכאן הסוד הוא שבעת רצון אז בינה ותבונה נעשות פרצוף אחד. ואיתא בס"הכ שיסוד אבא נק' ברוך ויסוד אימא נק' ברכה. וגם בסוד יחוד ברכה קדושה. הברכה היא בבינה ובהיותה בפרצוף אחד אז כל מאה אורות שנקר' מאה ברכות הם מתקבצו' ביסוד שלה הכולל וז"ש רזא דאינון ק' ברכאן. האמנם צריך לדעת כי בהעשות בינה ותבונה פרצוף אחד אז התבונה עולה ומתלבשת בינה עד החזה שלו ונשארו ששה ספי' שלה העליונות גולת והן סוד ס'. והארבע תחתונות שלה הן מוחין לתבונה ולכן מפרש בכאן הברכות בשני בחינות ס' ומ' ואמר שתין לקביל שית סטרין וכו' ואמר דנפקי וכו' מפני שנמשכים מאת ס' עד יסודו ארבעים לקבל ד' סטרי עלמא. היא המ' שהיא כנגד תנ"הי דבינה שהם ד' סטרין וגם ארבע מוחותיה הם ד' סטרין ולפי שאלו של תבונה נעשי' מוחין לזעיר לכן אמר ד' סטרי עלמא הוא הזעיר הנק' עולם.

וכולא אשלימו למאה פי' ששתיהן נעשות אחת בינה ותבונה ונשלם מאה:

ואת יו"ד איהו אשלים וכו' פירוש שאורות האלה מאירות בזעיר ונמשכו' עד יסודו ובהכנסם בנקודת ציון מתרבות יפ"י ונעשות מאה וז"ש איהו אשלים ר"ל הוא בעצמו משלים מניה וביה. וע"ד דא אפרסמון ודא אפריון בהפרש שבין אפרסמון לאפריון יפורש מה שאמר לעיל באפריון אין לו סמך עד דאסתמיך וכו' והוא כמ"ש בס' א"י בדרוש שלוח הקן שכשאין בזעיר כי אם מלכות לבד אז ז"ון נק' נופלים. שגם באורות התבונה יש אחיזה לחיצונים שהרי היא יורדת עד החזה ומשם יש אחיזה לחיצונים וכ"ש בז"ון:

אבל בעת רצון מתעלים שלשתם למעלה ונכללים זה עם זה ואז הבינה שהיא ס' סומכתה ואין אחיזה לחיצונים בשום אחד מהם וז"ס סמ"ך ס' בינה. מ' תבונה. ך' ז"ון. גם בזה יובן מרז"ל דוד לא רצה לומר פסוק נ' באשרי אבל הזכיר סמיכתה בפ' סומך ה' לכל הנופלים. והענין שבמה שלא הפסיק באות נ' אלא שייחד פסוק מ' עם פסוק ס' זה לזה היינו סמיכת הנופלי'. אינון נהרי נפקי וכו'. לפי הנזכר ס' ומ' דאפרסמון סודם מן ו"ד שבמילוי יו"ד שמאיר יו"ד בו"ד ונעשה ס' ומ' והיינו שמן אפרסמון. שכל שמן הוא מאבא ולכן בהזדווגו באימא בסוד היסודות שיש בהם י"ג בריתות נעשים י"ג נהרות יוצאים מיסוד הבינה העליונה שה"ס וא"ו שבשם ס"ג:

ונשמתון עילאין וכו' חזר להזכיר זה להבחין בין עונג הצדיקים שכבר מתו ואין להם גוף בעו"הז ודע שאותם הצדיקים המעולים שאין גופם כלה גם הם נק' דלית לון גופא בהאי עלמא מפני שגופם נזדכך ושוב אינו מהעו"הז וכמ"ש לקמן ואמר שנשמות הצדיקים שמתו יונקים מאור אפרסמון שהוא יסוד אימא. ומתענגי בענוגא דא עילאה ה"ס נועם ה' לבקר בהיכלו כי יסוד אימא הוא ציון עם ד' אותיות גי' נו"עם.

ונשמתין דאית לון גופא וכו' שכל בחינת גוף הוא ממ' כנודע ולכן נשמות הצדיקים החיים העולות בלילה וחוזרת ויורדו' שיש להם שייכות עם הגוף עולות ויונקות מאפריון שהוא יסוד דמ'. יהבי ונטלי הוא העלאת ניצוצי קדושה שבהם מעלות חלקי הקדושה מבין הקליפות וממעטות אור שלהן שכללותו מי"א סימני הקטרת כנודע וזה הריח שמעלות. גם סוד הריח הוא בסיום הגבורות. וזהו שמעלות אותן ניצוצות מבוסמות ונטלי מההוא ריחא כמ"ש לקמן בסוד אור זרוע. שהוא בסוד הרשימו שנשאר במלכות:

ונל"עד שהוא מבחי' ההוא רוחא קדמאה דיהיב בה בעלה שממנו לוקחים כח לבושי הנשמות ובו מתחדשות לבקרים כי אין כח לחדש זווגים חדשים אלא בזמן בה"מ ולכן מביא מפסוק אשר ברכו ה' שנשארה בו ברכה.

וכולהו קיימי בההוא גנתא ה"ס מ' הנקרא גן בסוד שם ב"ן ואל"ף בתוך הו"או הרומז לי"ס שלה וכתרה מתחיל מיסוד אימא שהוא בסוד נקודת הטיבור כמ"ש הרב בדרוש תלת נקודין. וסופה הוא יסודה שהוא האפריון. נמצאו המתים למעלה והחיים למטה. הכי הוא ודאי בגין וכו' שדבר ידוע שהאפריון הוא מקום שעשוע הנשמות. והייתי חושב שאין הכוונה בו אלא להנאת הנשמות ושעלייתם שם הוא השעשועי' שלהן לכן הוצרך לכתוב עשה לו. לומר שעיקר השעשוע הוא השפע היורד שם מלמעלה שהוא רצון ה' ושמחתו להטיב לברואיו וגם האפריון עצמו שהוא יסוד המלכות נהנה מהשעשוע ומלת לו קאי אשלמה וגם לאפריון. לכן לא נאמר עשה המלך שלמה לו אלא עשה לו כדי שמלת לו תשמש לכאן ולכאן ופ' שאחריו מפרש העיקר באומרו תוכו רצוף אהבה שהנשמות הם בתוכיותו ונהנים מסוד אה"בה שהוא אור י"ג נהרי:

מלכא דשלמא וכו' הוא יסוד אימא שבתוך זעיר סוד ג"ע העליון ויסוד אבא שהוא השלום המעולה הוא בתוכו גם ידוע שלאה יוצאת ממ' דבינה ולכן היא מלכא משיחא שהיא ממ' אימא ונמשחה מאפרסמון.

וה"ס כתר רחל פי' מלך המשיח הוא מכתר רחל שבתוכו יסוד לאה. ולפי שלאה נעשית מ' דבינה לבד לכך נק' המלך סתם:

אבל יסוד בינה שבתוך זעיר שודאי יש שם בחינת העטרה: נקרא המלך שלמה מלך בסוד העטרה. ושלמה בסוד היסוד. וז"ש דשלמא דיליה לאפוקי המלך סתם שאין בו בחינת יסוד: אינון אילנין הם ו"ק דזעיר אחר שנתקנו בעולם התיקון בתר כמה הרפתקי דעדו עלייהו בעולם התהו שנעקרו מעולם האצילות וירדו לבריאה לעולם הפירוד מפני שהיו נפרדים בסוד רה"ר כמ"ש באוצ"ח וכל עצם התיקון לעשותם בדרך קוים ולהשריש שרש התחתונים בעליונים וז"ש ושתיל לון באתר אחדא הוא הדעת שבו נטעו ונשתלו:

ואלין איקרו ארזי לבנון איתא בפ' תזריע ומצורע שארז סודו בדעת וכן עולה ח' הויו"ת כי ה"ס יחיד רוכב על ז' וז"שה ישבעו עצי ה' הם ו"ק המסתעפים למטה. ארזי לבנון אשר נטע ה"ס שרשיהם שבדעת וכמ"ש בפרשת בראשית מאן אינון ארזי לבנון אינון שית יומין עילאין. פי' שורשי ו"ק אשר נטעו בו"ק שבדעת:

ולא איתבני וכו' כנז"ל שהאפריון הוא יסוד דמ' דבריאה וכמ"ש בספרא דצניעותא שסוף עולם הבריאה שהיא מלכות דמ' הוא אחר ששת ימי האפריון. ונודע שבעת מיתת המלכים ירד הדעת למ' דבריאה ורשימו של ו"ק נשאר שם ומהם נבנה האפריון משונה לשבח משאר יסודות שאר המלכות. וטעם הדבר הוא מפני שמ' דאצילות היא כולה בראש הבריאה ולכן יפה כחה לקבל אור אימא דאצילות המקננת בראש הבריאה. ומ' דמ' דיצירה שהיא בראש העשייה מקבלת אור מלכות דאצילות המקננת תמן אבל מ' דמ' דבריאה שהיא בראש היצירה צריכה לקבל אור ו"ק דזעיר דאצילות ולכך נתכונן האפריון שהוא יסודה בו"ק כאמור:

ועוד בא שם הארה מעצי לבנון אליו וכו' הם ו"ק דזעיר דאצילות מבחינת הדר ובהם נתקן רשימו של ו"ק שבדעת שנפלו שם והיו בלתי סדר כידוע. ובהארת ו"ק דמ"ה נעשה בהם התיקון והזווג והוא ענין הסדורים אשר הזכיר: