מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר א:שלב

טוב נקלה פשטיה דקרא כולו מקשה ולכן מפרשו על יצה"ר כמ"ש ויצ"הר איהו ארים וכו' פשוטו שעיקר החטא נמשך לאדם כשמתגאה לבזות דברי חכמים ולסמוך על היקש דעתו ומהלך אחר המותרות אבל לפי הסו' ידו' מ"ש הרב שפג' עון הגאו' פוג' בש' י"ה שש' היא גאות מלכות שמים וגם נודע שאין אחיזה לחיצונים אלא באותיות ו"ה ולכן מגמתו להחטיא האדם בגאוה ליהנות מאור העליון ודוקא בגידול שערות שהם בראש וידוע שהשערות העליונים הם צינורות לרדת האור למטה והשערו' הם שרשי הדין וכוונות יצ"הר לגדל השערות להאחז בשרשי הדין העליון שבראש ולעומת כן היא מדת הענוה שהיא בלאה שמקורה מן הראש כנגד השערות אבל היא נהנית ודאי מהפנימיות ולכן נקראת ענוה. ובמדה זו נכנע ס"מ שהוא גי' ענו"ה כמ"ש הרב ולכן מזמור לא גבה לבי הוא בסי' קל"א ולכן הענו משעבד את הס"מ וזהו ועבד לו פי' שבודאי הנקלה שהוא ענו יש לו עבד. אך המתכבד בבחי' החיצניות הוא חסר לח"ם דהיינו פנימיות הי"ב נימין שהם ג' הויו"ת העולות לח"ם וגם לחם הפנים י"ב חלות הוא משם ועל כן נצטווה הכהן שלא להיות פרוע ראש בעת עבודתו.

טוב נקלה דא יעקב וכו' תמצית ענין זה הוא בסוד שליט האדם באדם לרע לו וזו היא חכמתו של יעקב ובזה יש טעם לשבח למה יעקב היה משפיל עצמו לפני עשו שאין זה דרך הצדיקים אלא הכוונה ע"ד הסוד הנז' כדי להכניעו לעתיד וזהו שיעור הכתוב טוב נקלה וכו': פי' אף כי אין נאה לצדיק להקל בכבודו לפני הרשע יש בחי' שהוא טוב לו לעשות כן כיעקב שהיקל בכבודו בהיות כוונתו והבטחתו שיהיה לו עבד לעובדו משל אותו המתכבד וחסר לחם כנזכר עכ"ל הרמ"ז.

והרמ"ז כתב וז"ל לאדוני לעשו מלבד הטעם שרצה להסיר קנאת הברכו' מלב עשו שעיקר המשטימה היתה הוה גביר וחזר וקיימה בברכו לעשו באומרו הן גביר שמתיו לך ומה שקנה עבד קנה רבו ועתה בהודאת יעקב לאדוני לעשיו נהפך העבדות ליעקב וכל מה שקנה הוא לעשו וסרה קנאתו. עוד כוונת יעקב שלא רצה להשתמש באותן הברכות עד לעתיד לבוא וממילא יהיה עשו בגדולתו כי בכל לבו לא רצה יעקב להיות גביר עתה וזה היה לרע לו לעשו: רי אלו רצה יעקב להשתמש בגבירותו היה צריך שעשו יקיים מ"ש אביו ואת אחיך תעבוד והיה עבד מלך מלך והשפע שיושפע עליו יהיה מתמצית קדושה ממש: אבל עתה שפטרו מהשתעבד לו נפרד מהקדושה והלך לדרכו שעירה וז"ש לעיל דאלו הוה ידע עשו חכמה דא וכו' כי בזה אבד שורשו מהקדושה שהיה בצד יעקב ואז"ל בילקוט עובדיה שלעתיד יבוא עשו וישב בצדו של יעקב וידחפוהו משם ודוק אומרו בצד יעקב כי יחשוב לחזור למקומו הראשון ואז יכרת לעולם:

לבן קליה אזיל בעלמא שהיה אוחז באחורי הדעת

ולבן חכם דייקא שעיקרו מהמובחר של אחורי הדעת מבחי' הימין ולכן היו בתוכו ב' פרידות קדושות לאה ורחל כנז' בס' א"י על פ' וללבן שתי בנות והיה ממש נגדיי אל יעקב שעיקרו מאבא ולכן היו שייכות אליו שתי בנותיו:

ועכ"ד לא יכיל ביעקב כי יעקב נתאמץ בתורתו וקדושתו נגד לבן וז"ש עם לבן גר"תי תרי"ג מצות שמרתי ובהם נתחזקתי נגד ניחושיו שהיה עצום בהם וראיה שהש"ת הזהירו בחלום פן תדבר כי בדיבור בעא למקטליה בפומיה ולשיצאה כולא כמ"ש לקמן וכתיב ארמי אובד אבי הגם שלא יצאה מחשבתו לפועל קרא עליו אובד אבי ויצדק בו תואר אובד אבי להיות יכולת בידו לעשו אותה הפעולה כמו הרופא שנקרא רופא על היותו בקי בחכמת הרפואה הגם שלא הוציאה לפועל וכן לבן נקרא אובד על היות בידו כח לאבד לולא ה' שהיה לו עד כאן לשון הרמ"ז זלה"ה: