מפעלות אלוקים קלז

הסתכלתי בהם ראיתים השתרגו עלו לשני מינים מהדרכים כי מהם עשו ראיות לקיי' החדוש מהדברים הנמצאים שהם מחודשים מטבעיהם ומסגלותיהם ומהם לא עשו טענות מחייבו החדוש אלא הרחקו' ובטולי' לדעת הקדמות כי בשלנ' ובטלם אותו יתקיים דעת החדוש. וכאלו יאמרו שהענין בנברא כמו שהוא בבירא ר"ל כי כמו שאי אפשר שנשיג האל ית' ושלמותו בתארים חיובים כי אם בדרך השלילות בהרחיקנו ממנו כל דבר מביא אל החסרון או אל הגשמות ואל הרבוי כי עם אותן השלילות נתקרב אל אמתת מציאותו ושלימותו ית' כמו שהתבאר בחכמת האלקות והביאו הרב המורה בחלק הראשון ככה בענין העול' אם נתחדש אם לא חשבו זאת הכת מן החכמים שאי אפשר להגיע אליו בטענות מחיובות כי אם בדרך שלילות כלומר ברהחקת דעת הקדמות ושלילתו כי מזה יתחייב אם אין העולם קדמון שהוא מחודש בהכרח. ואחרי שידעת כל זה לך ואראך מי הם החכמים חדשים גם ישנים שעשו טענות לקיים דעת החדוש אם בדרך החיוב מראיות דברים הנמצאים ואם בדרך השלילה וההרחקה מדעת הקדמות ועלימו תטוף מלתי לבאר היש בלשונם עולה אם לא: אחרי כן אעש' גם אני טענו' אחרות מופתיו' בדרך ראיה להוכיח ולהכריח דעת חדוש העולם והפסדו ואודיעך באחרונה באי זה אופן יהיו הנסים והנפלאות מופ' וראיה על חדוש העולם באופן שיעלה בידינו שלשה מיני מופתים בדרוש הזה כפי מה שיתבארו בזה החבור. האחד מופת סבה המגיע בנבואה. והשני מופת ראיה ממעשה הנסים והנפלאות והשלישי מופת ראיה גם כן עיוני מדעי מטבעי הדברים שעל שלשת מיני ההשגה והשלמות הזה שהיה מקובל באומתנו בהצדק הדברים אמר המשורר מתרעם על העדר ר"ל העדר האותות והנבוא' והידיע' העליונ מקרב האומ' אותותנו לא ראינו אין עוד נביא ואין אתנו יודע מה

הפרק הג' בכללים ראוי שיוקדמו להבין דרכי מופתי המדברים הנה הרב המורה בסוף החלק הראשון כמו שזכרתי הבי' שבעה דרכי ממופתי המדברים אשר עשו לקיים דעת החדוש בפ"עג והקדים אליהם בפ"עב י"ב הקדמות כוללות שקבלו וכתב הרב שאין הכרחיות בקיום מה שירצו לקיימו וביאר שקרותן כפי העיון האמתי הפילוסופי וגם גנות המופתים אשר בנו עליהן. וראיתי אני להודיעך בזה דברים כאשר עם לבבי. האחד שי"ב ההקדמות שזכר הרב שקבלו המדברים אינן כלן צריכו' לא מתייבות בבנין מופתיהם אלה שעשו על החדוש. ואיני אומר שלא הודו המדברים בהקדמות ההן ולא קבלום אחרי שהרב מעיד עליו כי אפשר הוא שאנשים מהם להמשכם אחרי דעות הקדמונים בעלי אותם הדעות קבלו אותם אבל אומר ששבעה דרכי המופתים אשר עשו על החדוש לא נוסדו על הי"ב ההקדמות ההן כלן י אין דבר בהן יחייב העצם העדרי שהיא ההקדמה הראשונה ולא מציאות הריקות שהוא השנית ולא שהזמן מחובר מעתות שהיא השלישית וכן רוב השאר הן אמת שנוסדו המופתים ההם על ההקדמה העשירית שקרא הרב מההעברה ועל הי"א משקרו מה שאין תכלית לו. וגם שתי ההקדמות ההנה לא קבלו אותן המדברי' במופתיהם בדרך מגונה כי הם לא עשו ההעברה דמיונית שכל מדומה אפשר כמו שיחסה הרב אליהם אבל כפי האפשרות והמשפט השכלי וכן הב"בת לא חייבו המנעותו במה שבכח ובמה שבמקרה כי אם בסבות העצמיות וכמו שאבאר בביאור הדרכים ההם אמנם עשר ההקדמות הנשארו' כבר יעשו המדברים מופתיהם אלה בלתם. ויש לי על זה שתי ראיות האחת מדברי הגאון רב סעדיה שעשה המופתים האלה כלם או רובם כדרכי המדברי' והוא מבטל